פסק-דין בתיק א 51084/03

בפני מקרה של תאונת דרכים בה היו מעורבים קטנוע  נהוג בידי התובע ורכב פרטי נהוג בידי הנתבע  1, מבוטח אצל הנתבעת  2.

בכתב התביעה טוען התובע כי ביום 05.09.02 , נפגע  רכבו בתאונה כאשר הרכב של הנתבעים לא  ציית לתמרור  עצור  והתנגש בו.

הנתבעים  דוחים את הטענה  בדבר  אחריות הנתבע  1 לתאונה, וטוענים  כי התאונה התרחשה ברחוב  ראול ולנברג בת"א כאשר רכבם נוסע  ממערב למזרח , הגיע למקום הסמוך לכניסה לחניון דן, הנמצא משמאלו, עצר  את רכבו  בנתיב המיועד לפנייה שמאלה, תווך איתות על כוונתו לפנות שמאלה, והמתין להזדמנות  לבצע את הפנייה.

הנתבעים טוענים כי הצומת היה חסום לחלוטין ברכבים שעמדו בתור לכיוו מערב.  כיוון מנוגד לכיוון הנסיעה המקורי של הנתבע.  כאשר הרמזור התחלף לירוק והצומת התפנה , אפשרו  הרכבים הראשונים שעמדו לפני  הצומת, לנתבע  1 לעבור, ועל כן הוא החל לחצות את הצומת בנסיעה איטית ולפתע ולאחר שהנתבע  1 כבר הגיע עם חזית רכבו  לצד הימני של הנתיב הימני בכיוון הנגדי, הגיח רכב התובע אשר  הגיע מכיוון מזרח, תוך  שהוא עוקף  במהירות ומימין את טור הרכבים, התפרץ לצומת ופגע ברכב הנתבע 1.

 על פי חומר הריאות שהובא בפני, מדובר  בכביש דו מסלולי , כשהמסלולים מופרדים על ידי אי תנועה, ובכל כיוון נסיעה  יש שני נתיבים, כאשר בכיוון הנסיעה של הנתבע יש  נתיב שלישי , המיועד לפני יה  שמאלה בלבד.  הפנייה שמאלה מובילה לעבר חניון  דן, אליו ביקש  הנתבע להגיע.

 סמוך לפני   מקום הפנייה שמאלה  , מכיוון נסיעת הנתבע,   ואחרי מקום התאונה  וכיוון נסיעת  הרכבים מנגד  מוצב תמרור בצומת הראשית.    כאשר  האור ברמזור היה אדום, נעצרו הרכבים והשיירה השתרכה   מהרמזור  אחורה  , מעבר לנתיב נסיעה שמאלה  של הנתבע, ולמעשה הרכבים חסמו את הפנייה שמאלה של הנתבע ואי אפשר היה לנסוע.

הנתבע המתין   בנתיב הפנייה שמאלה   עד שיהיה אפשר לפנות שמאלה  וכאשר   הרמזור שמאחוריו   דלק ירוק  לרכבים הבאים מנגד ,  הרכבים התחילו להתקדם. 

הנתבע טוען, כי הרכבים שהיו מצויים בנתיב השמאלי , הקרוב אליו והימני הרחוק ממנו, בכיוון הנגיד אפשרו לו  לבצע את הפנייה שמאלה ואילו התובע  שרכב  על רכב  דו גלגלי  עקף את הרכבים  שהיו בנתיב הימני   והמשיך לנסוע  בכיוונו. 

הנתבעה אף מסביר ביתר פירוט  כי בגלל הכניסה לחניון של דן, הרי  בכיוון של אלה הנוסעים בכיוון הימני, בניגוד לכיוון הנסיעה שלו, הכניסה מהנתיב הימני אל החניון, נעשית בקשת  כך שבכניסה   לחניון, נוצר מה שהנתבע  1, מכנה "משפך" וטוען כי התובע   נסע למעשה   בתוך  המשפך  הזה בכיוון ישר. 

התובע לעומתו,  טען בעדות הראשית, כי מדובר  בשני נתיבים,   כאשר הוא נוסע  במרכז  הנתיב הימני.     בחקירתו הנגדית  כשנשאל התובע  כמה רכבים היו משמאלו,   הוא אמר : " או אחד או שניים"   קרי, שהתובע אינו שולל את האפשרות כי משמאלו עצרו שני רכבים, כשהם  נמצאים משמאלו בקו ישר.

עדותו זו של התובע תומכת בגרסת הנתבעים כי שני רכבים שנסעו בנתיבים שמנגד, עצרו ואפשרו לנתבע  לפנות שמאלה ואילו התובע המשיך לנסוע מימין   לרכב שהיה  בנתיב הימני.

 אני קובע  כעובדה, אם כן,   כי בנתיבים של הכביש, בו נסע התובע,  עצרו   שני רכבים בשני הנתיבים וכי הוא הגיע למקום ההתנגשות  תוך עקיפת  הרכב שהיה בנתיב הימני מימינו, ובכך למעשה נהג התובע  שלא  כדין, וברשלנות  , שכן, אין לעקוף רכב נוסע בכביש מצד ימין.

מאחר ולנתבע יש פנייה שמאלה, מותרת ומוסדרת הרי שהשטח  הנוצר  מהתחברות  נתיב הנסיעה של הנתבע לרוחב שני הנתבעים  בכיוון נסיעת התובע,  הינו למעשה צומת.   על פי התקנות  אין  להיכנס לתוך צומת אלא  אם הנהג  הנכנס לצמת בטוח שהוא גם יפנה אותו  בלי לגרום להפרעה לתנועה של הרכבים המשתמשים  באותה צומת.  כך שכאשר האור ברמזור הבא היה אדום  ורכבים עצרו באור אדום, הרכבים שבאו אחריהם אסור היה להם לחסום את נתיב  הפנייה שמאלה של הרכבים נוסעים כפי שנסע הנתבע , וכאש הגיע רכב  ומצא כי הרכב לפניו  נמצא מעבר  לתוואי הנסיעה  של הרכבים הפונים שמאלה  , היה חייב לעצור  במרחק מסויים אחרי הרכב  שלפניו, כדי לאפשר זרימה חופשית של מי שנוהג  ומתכוון לפנות שמאלה.

כך שאם באופן יסודי, ביחסים בין הרכבים הנוסעים  בכיוון  התובע,  ובין הרכב שבא  ומבקש לפנות שמאלה הזכות הקדימה הינה  לרכבים הנוסעים בכביש, וזכותם עדיפה  לזו שפונה שמאלה.  אך מרגע,  שהנתיבים התמלאו  ולא היה אפשר לנסוע  בגלל עומס   , הרי שהרכבים שבאו לאחר מכן אסור היה להם לחסום את נתיב לפניה  שמאלה של הנתבע  וכאן מתהפכות היוצרות. זכות הקדימה הינה  של הנתבע  ומי שנוסע  בנתיב לפנייה שמאלה וזכותו עדיפה על זו של הרכב  הנוסע בכביש ובנסיעתו חוסם  את נתיב  הפנייה  שמאלה.    כאמור בהתאם לתקנה המחייבת שלא להיכנס לצומת, אם לא בטוחים שניתן לפנות אותו.

בזמן שהתובע  נכנס   לצומת  הנוצר  מהכביש בו נסע , והנתיב הרוחבי של הפנייה שמאלה, הוא למעש    קיפח את זכותו של הנתבע  להשלים את היציאה מהצומת.

התובע בעצמו  אומר בחקירתו הראשית דווקא:

" אני חושב  כי ככל הנראה  הנהג  משמאלי האט ונתן לו לעבור".

לאחר וקבעתי כי שני רכבים היו משמאלו, אזי , הרכב שהיה בנתיב הימני הקרוב יותר אל התובע הוא שנתן לנתבע לעבור ואם הרכב  שמשמאלו נותן לנתבע לעבור מדוע לו לתובע, להיכנס לצומת  גם תוך כדי עקיפה מצד ימין , גם תוך קיפוח זכותו של הנתבע להשלים את היציאה מהצומת וגם בידיעה  שהרכב שמשמאלו נתן לרכב לעבור?!

בנסיבות שתוארו  לעיל, אני קובע  כי האחריות לאירוע התאונה  נופלת על התובע.

שאלתי את עצמי, אם כל האחריות נופלת על התובע והאם אין בצידו של הנתבע  1 אחריות כלשהי, והחלטתי להשיב לעצמי על שאלתי בשלילה,.   בנתיב הנגדי לנסיעת הנתבע  היו שני נתיב נסיעה. בשני הנתיבים היו שני רכבים. שני הרכיבם לא נכנסו לתוואי הנסיעה  שלו ואשפרו לו לבצע את הפנייה שמאלה, ואילו התובע בהתעלמות מוחלטת מתנאי הדרך ומנסיבותיה עוקף את השיירה מימין  , חודר   לשטח הכניסה  לחניון,  ומשם  להמשך  הנתיב הימני בכביש. אך לפני שהוא חוצה את הנתיב הנסיעה של הנתבע, וכאש הנתבע כמעט הגיע  לפתח הכניסה - הרכבים  נפגשים.