פסק-דין בתיק א 508/05

כללי

1.         הוגשה תביעה לאכיפת הסכם ותשלום פיצויים ויתרת חוב, ולחלופין להשבה כספית. 

התובעת היא חברה העוסקת לטענתה בהשקעות בתחומים שונים.  הנתבע לווה כספים שונים מאת התובעת.  לאחר שלא עמד הנתבע בהחזר ההלוואות, התקשר עימה, עפ"י הנטען, בהסכם למכר בית מגורים שבבעלותו.  הן בהסכם ההלוואה והן בהסכם המכר נקבעו הוראות בדבר פיצויים מוסכמים.  עד למועד הגשת התביעה לא החזיר הנתבע לתובעת את הכספים שלווה ממנה וכן לא מסר לה את בית המגורים בהתאם להסכם המכר.  מכאן התביעה.  התובעת מבקשת לאכוף את הסכם המכר וכן לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים מוסכמים.  התובעת טוענת שיש לקזז את חובו של הנתבע מול שווי הנכס הנקוב בהסכם המכר וכן לחייב אותו להשיב את יתרת הסכום.  לחלופין, במידה ולא תזכה התובעת בסעד של אכיפה, היא מבקשת להורות לנתבע לשלם לה את המגיע לה. 

2.         הנתבע לא היה מיוצג בהליך דנן אף שבתי המשפט, הן בית משפט השלום בטבריה שם הוגשה התביעה לראשונה, והן בית משפט זה, שבו והמליצו לו להעזר בעו"ד. 

הנתבע אינו מכחיש שלווה כספים מהתובעת ולא החזיר לה את כל מה שלווה, אולם לטענתו חובו לתובעת פחות בהרבה מהסכום שהיא טוענת לו. 

הנתבע אינו מכחיש שחתם על הסכם המכר אולם לטענתו מדובר בחוזה למראית עין בלבד והנתבע חתם עליו לאחר שהוצג לו על ידי התובעת מצג שווא לפיו החוזה נועד לאפשר לתובעת לקבל הלוואה מבנק הפועלים.  הנתבע טוען ששווי הדירה הנקוב בהסכם נמוך בהרבה משוויה הריאלי.

הנתבע טוען שהריבית לפיה חישבה התובעת את הסכומים המגיעים לה היא ריבית מופרזת. 

3.         כפי שעולה מהאמור לעיל, השאלות שיש לדון בהן הן כדלקמן:

            (א)        האם זכאית התובעת לסעד של אכיפה ביחס להסכם המכר.

(ב)        מהו החוב הכספי של הנתבע כלפי התובעת, ובתוך כך: האם הריבית הנתבעת הינה מופרזת ובמידה וכך הדבר, מהי הריבית הראויה.

            (ג)         האם זכאית התובעת לפיצוי המוסכם, כולו או חלקו.

אדון בשאלות הנ"ל להלן.

ההסכמים בין הצדדים

4.         בטרם אדון בשאלות השנויות במחלוקת, אקדים ואסקור את ההסכמים השונים שנערכו בין הצדדים:

(א)        לטענת התובעת ביום 27.1.03 הנתבע לווה ממנה סך של 70,000 ש"ח וזאת על פי הסכם מאותו יום אשר העתקו צורף כנספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, תצהירו של מנהל התובעת מר ארי נמימי, ת/1  (להלן - " הסכם 27.1.03").  בהסכם 27.1.03 נקבע שההלוואה תשא ריבית מצטברת  בשיעור של 35% לשנה בנוסף להפרשי הצמדה למדד.  נקבע עוד שההלוואה תפרע עד יום 1.6.03.  במידה וההלוואה לא תפרע במועד, תתווסף לסכום ריבית פיגורים בשיעור הריבית שתהיה משולמת בבנק לאומי לישראל בע"מ על חריגות מאשראי מוקצב בחשבון דביטורי, בתוספת 20% לשנה.  נקבע עוד שלהבטחת פרעון סכום ההלוואה בצרוף הריבית ישעבד הנתבע לפקודת התובעת את הנכסים הבאים: נכס הידוע כגוש 15279 חלקה 43 תת חלקה 1 בטבריה; נכס הידוע כגוש 15279 חלקה 43 תת חלקה 2 בטבריה. אף שלכאורה מדובר בשני נכסים הרי שמסתבר שמדובר למעשה בבית מגורים אחד בו מתגורר הנתבע (להלן - " הנכס הממושכן").  נקבע בהסכם שהנתבע יחתום לטובת התובעת על שטר משכנתא. 

(ב)        שטר המשכנתא עצמו לא הוגש לעיוני אולם מנסחי רשום של תתי החלקות המשועבדות, כאמור לעיל, עולה כי ביום 5.2.03 נרשמו משכנתאות לטובת התובעת על כל אחת מתתי החלקות בסך 70,000 ש"ח כ"א, וביום 19.5.03 נרשמו משכנתאות בסך 130,000 ש"ח כ"א.

(ג)         בהמשך, לטענת התובעת, לווה הנתבע מהתובעת סכומים נוספים של 70,000 ש"ח ושל 60,000 ש"ח. ביום 5.3.03 נערך בין הצדדים הסכם המתייחס לסכום ההלוואות הכולל שהועמד לנתבע, סך של 200,000 ש"ח (להלן - " הסכם 5.3.03"). בהסכם 5.3.03 נקבעו הוראות דומות לאלו שבהסכם 27.1.03 בנוגע לריבית, ריבית פיגורים ומשכון הנכס הממושכן.  העתק מהסכם 5.3.03 צורף כנספח ב' לתצהיר ת/1.

(ד)        הן בהסכם 27.1.03 והן בהסכם 5.3.03 נקבעה הוראה לפיה הפרה יסודית של ההסכם תזכה את הצד הנפגע בפיצוי מוסכם בסך השווה ל- 10,000 דולר ארה"ב. 

(ה)        ביום 24.7.03 נערך בין הצדדים הסכם לפיו מכר הנתבע לתובעת את הנכס הממושכן (להלן - " הסכם המכר").  בהסכם המכר נקבע בין השאר שהנכס הממושכן חופשי מכל זכות צד ג' למעט "משכנתא על הדירות לטובת הקונה שיתרתה 250,000 ש"ח נכון ליום חתימת הסכם זה" (סעיף 3 (ג) להסכם המכר).  כמו כן נקבע כי תמורת הנכס הממושכן תשלם התובעת לנתבע סך של 350,000 ש"ח וזאת בדרך של קיזוז חובו של הנתבע לתובעת.  במעמד חתימת הסכם המכר קוזז סכום של 30,000 ש"ח ונקבע שיתרת החוב תקוזז בעת מסירת החזקה ומסמכים נלווים (אישור מס שבח, אישור עירייה וכדומה) לתובעת.  נקבע שבעת מסירת החזקה והקיזוז הסופי כאמור, תשלם התובעת לנתבע את יתרת התמורה המגיעה לו בשיק בנקאי (סעיף 7).  נקבע מועד למסירת החזקה בדירה  -  1.11.03  (סעיף 9).  נקבעו שתי הוראות בנוגע לפיצוי מוסכם - נקבע שבגין איחור במסירת החזקה העולה על 7 ימים ישולם סך השווה ל- 50 דולר ליום (סעיף 9) וכן נקבע פיצוי בגין הפרה יסודית בסך השווה ל- 10,000 דולר (סעיף 16). 

האם זכאית התובעת לסעד של אכיפה ביחס להסכם המכר

5.         כאמור, הנתבע אינו מכחיש את חתימתו על הסכם המכר, אולם לטענתו מדובר בחוזה למראית עין בלבד. הנתבע מכחיש שהסכים למכור את הנכס הממושכן לתובעת. הנתבע טוען ששווי הנכס הממושכן הנקוב בהסכם המכר נמוך בהרבה מהשווי האמיתי; הנתבע צירף לסיכומיו שומות מס שבח המאשרות לשיטתו את הטענה הנ"ל.

הנתבע טוען שחתם על הסכם המכר מתוך הסתמכות על מצג התובעת לפיה מדובר בהסכם פיקטיבי שמטרתו לאפשר לתובעת לקבל הלוואה מבנק הפועלים.