פסק-דין בתיק א 50417/05

א. עובדות המקרה וטענות בעלי הדין

1.         רקע

1.1       התובע הינו בעליו של משרד הממוקם בבניין ברח' יהודה הלוי 38 בתל-אביב, הידוע כחלקה 58/7 בגוש 6924 (להלן: "הנכס"), וכן נהנה מזכות שימוש בחניה, כפי שיפורט בהמשך. שאר היחידות בבניין הן בבעלותו של הנתבע (להלן: "הבניין").

1.2       ביום 11.4.94, נחתם בין התובע לנתבע הסכם שכירות בנוגע לנכס, לרבות החניה, לתקופה שעד ליום 14.4.99 (להלן: "ההסכם").

דמי השכירות הועמדו על סך 800$.

1.3       ביום 13.4.99, נחתם בין הצדדים נספח להסכם לצורך הארכתו עד ליום 14.4.04 (להלן: "הנספח"), כשלפי נספח זה הועמדו דמי השכירות על סך 810$ לחודש.

2.         טענות התובע בקליפת אגוז

2.1       ביום 24.3.04, זמן קצר לפני תום תקופת השכירות, שלח הנתבע לתובע טיוטת הסכם לצורך הארכת תקופת השכירות, לפיה הועמדו דמי השכירות על סך של 702$ לחודש.

2.2       מר אבשלום נוימן (להלן: "אבשלום"), בנו של התובע שפעל בשמו ומטעמו, הודיע לנתבע ביום שלמחרת כי דמי השכירות שהציע אינם מקובלים על התובע, ולפיכך על הנתבע לפנות את הנכס במועד שנקבע, דהיינו 14.4.04, ובמצבו כפי שהיה עובר לתקופת השכירות.

במסגרת משא ומתן שנוהל מאוחר יותר הציע אבשלום לנתבע להמשיך ולשכור את הנכס בדמי שכירות חודשיים בסך 2,000$ בתוספת מע"מ.

2.3       רק ביום 15.4.04, לאחר תום תקופת השכירות, הודיע הנתבע לתובע כי אין בכוונתו לפנות את הנכס, ובפועל פינה אותו רק ביום 9.12.04, וגם אז לא השיב את מצבו לקדמותו. מעבר לכך, הנתבע ממשיך לעשות שימוש בחניה הפרטית של התובע, כתוצאה מכך נמנעת מהתובע האפשרות להשכיר את הנכס לאחר.

2.4       התובע עותר לחייב את הנתבע לפצותו בגין החזקה בנכס החל מתום תקופת השכירות ועד ליום 9.12.04, בסך 70,854 ש"ח בתוספת מע"מ, סכום המגלם את דמי השכירות שנדרשו על ידי התובע, בסך 2,000$ לחודש, בניכוי סך 12,900 ש"ח ששילם הנתבע לתובע ביום 2.6.04 על חשבון חובו.

כמו כן, עותר התובע לחייב את הנתבע לפצותו בסך 150$ לחודש בתוספת מע"מ בגין השימוש שעשה הנתבע בחניה של התובע מיום 9.12.04 ועד למועד הגשת התביעה, וסך הכל בשקלים 6,458 ש"ח.

סך הכל, העמיד התובע את תביעתו על סך 77,312 ש"ח.

2.5       עוד עותר התובע להורות לנתבע להימנע מעשיית כל שימוש בנכס השייך לתובע, לרבות החניה הצמודה לו, ולהשיבו לקדמותו באמצעות פירוק המחסומים והדלתות המונעים מעבר ברכוש המשותף, השבת המפתחות של הרכוש המשותף לתובע ופינוי השטחים המשותפים מציוד.

3.         טענות הנתבע

3.1       בהתבסס על נתוני נסח הרישום, שטחו של הנכס הוא 26 מ"ר בלבד, ואין לו כל הצמדות מיוחדות לרבות חניה.

3.2       לנתבע הוענקו זכויות מיוחדות לשימוש ברכוש המשותף בבניין בו מצוי הנכס, מכוחו של הסכם שנערך בינו לבין התובע עוד בשנת 1981, ושבגינו קיבל התובע תמורה מלאה, ואף נרשמה לאורו הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין להבטחת זכויות הנתבע (להלן: "הסכם 1981").

3.3       המסמך שהוגדר על ידי התובע כטיוטת הסכם, הינו בעצם הסכם שנוסח לאחר משא ומתן שנערך בינו לבין הגב' עדנה בלומה מטעם הנתבע (להלן: "בלומה"), ושפרטיו סוכמו עימו טלפונית.