פסק-דין בתיק א 50341/05

1.         בפניי תביעה לתשלום חוב בסך של 79,597 ש"ח שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת ובעלה, יחזקאל טקו ( להלן: "יחזקאל"), שהתנהל אצל הבנק התובע ( להלן: "הבנק"). הבנק לא תבע את יחזקאל, משום שיחזקאל הוא פושט רגל.

2.         הנתבעת ביקשה רשות להתגונן במספר טענות הגנה. בהחלטה מיום 6.3.2006 ניתנה לנתבעת רשות להגן בטענה אחת בלבד, ולפיה, היא ויחזקאל הורו לבנק להעביר לחשבון הבנק נשוא התביעה ( להלן: "החשבון הפרטי") מחצית מכספי קופת חסכון שהיתה להם, דבר שלו נעשה, היה מביא לסילוק החוב בחשבון הפרטי. דא עקא, הבנק, משיקוליו שלו, העדיף להזרים את כספי החסכון כולם לחשבון העסקי של חברת פליני יבוא ושיווק טכסטיל בע"מ ( להלן: "חברת פליני"), היא החברה שבבעלותו של יחזקאל.

3.         מטעם הבנק הוגשו תצהיריהם של אליאסף מימון, בנקאי במרכז עסקים תל אביב של הבנק, אשר היה מופקד מטעם הבנק על חשבונה של חברת פליני, ושל שמוליק בייגל ז"ל, מנהל מרכז עסקים תל אביב. למרבה הצער, נפטר מר בייגל ז"ל מספר חודשים לאחר הגשת תצהירו, ועל כן זה אינו יכול להוות ראייה בתיק. הכלל בדבר קבילות אמרה של נפטר חל רק כאשר האמרה היא בניגוד לאינטרס של הנפטר, ואילו במקרה דנן תצהירו של בייגל ז"ל נועד לתמוך בעמדת הבנק, קרי, זוהי אמרה התומכת באינטרס של הנפטר, ולכן אין היא קבילה.

4.         העד מימון העיד בתצהירו כי ביום 19.3.2003 הוא השתתף בפגישה שנערכה עם יחזקאל ועם בייגל ז"ל, בענין החוב של חברת פליני. לדבריו, באותה פגישה לא הבטיח הבנק שמחצית מכספי החסכון יוזרמו לחשבון הפרטי. נהפוך הוא: בתום הדיון רשם מימון סיכום של הפגישה, ושם נכתב כי " תוכנית החסכון הפרטית תוזרם לח-ן החברה, כ- 140 אלף ש"ח."

            מוסיף מימון וטוען כי לא היה כל סיכום אחר בין הצדדים, ולכן אין ממש בטענה כאילו הסכים הבנק שמחצית מכספי החסכון יוזרמו לחשבון הפרטי.

5.         מטעם הנתבעת העידו היא עצמה וכן יחזקאל. הואיל והנתבעת לא נכחה באותה פגישה מיום 19.3.2003, אשר בה נדונו כספי החסכון, הרי שעדותה בדבר תוכנה של אותה פגישה היא עדות שמיעה, המבוססת כל כולה על דברים שאמר לה יחזקאל.

6.         באשר ליחזקאל, זה טען בתצהירו כי חברת פליני נקלעה לקשיים כלכליים בשנת 2003 ולכן הבנק הפעיל עליו לחצים כבדים לפרוע את חובותיה. בעקבות לחצים אלה הוא נפגש עם בייגל ז"ל וזה הבהיר לו חד משמעית כי אם לא תיפרע קופת החסכון בסכום של 140,000 ש"ח, יוגבל גם חשבונה של פליני וגם החשבון הפרטי. מחוסר ברירה נאלץ יחזקאל להסכים לדרישתו של בייגל ז"ל, בתנאי שמחצית מכספי הקופה יועברו לחשבון הפרטי. דא עקא, לאחר שכספי החסכון נפרעו, ולמרות בקשות חוזרות ונשנות של יחזקאל מהבנק להזרים מחצית מהכספים לחשבון הפרטי, סירב לכך הבנק בנימוק שבייגל ז"ל אינו מסכים לכך.

7.         יצויין כי אין למצוא בתצהירו של יחזקאל כל נסיון להתמודד עם העובדה שנרשם סיכום פגישה בזמן אמת, וממנו עולה כי כספי החסכון היו אמורים להיות מוזרמים כולם לחשבונה של חברת פליני, ואין כל זכר לסיכום כביכול בדבר הזרמת מחצית הכספים לחשבון הפרטי.

8.         במהלך שמיעת ההוכחות, לאחר פטירתו של בייגל ז"ל, ניסה ב"כ הנתבעת להראות כי שררו יחסי ידידות קרובה בין יחזקאל לבין בייגל ז"ל, כדי לנסות ולהוכיח שאכן היתה הסכמה מצידו של בייגל ז"ל להזרמת מחצית הכספים לחשבון הפרטי. נסיון זה לא יצלח, משום שאין לו כל זכר בתצהירו של יחזקאל. נהפוך הוא: מתצהירו של יחזקאל עולה כי בייגל ז"ל לחץ ואף איים עליו שיגרום להגבלת חשבונות הבנק אם יתרת החובה בהם לא תקטן, ובזמן אמת סירב להעביר את כספי החסכון לחשבון הפרטי. התנהגות זו עומדת בניגוד גמור לאותם יחסים קרובים כביכול שנטענו בסיכומי הנתבעת. גם אם בייגל ז"ל ומימון נהגו לקנות חולצות בחנותו של יחזקאל, כפי שהודה מימון בעדותו, אין בכך כדי לבסס את הטענה בדבר ידידות קרובה או בדבר הסכמה של בייגל ז"ל להזרים מחצית מכספי החסכון אל החשבון הפרטי.

9.         אין זה מתקבל על הדעת כי בין הצדדים הושג סיכום בעל פה השונה מהסיכום שנרשם בכתב ידו של מימון. אם אכן היתה הסכמה של בייגל ז"ל לכך שמחצית מכספי החסכון יוזרמו לחשבון הפרטי, הדבר היה נרשם מן הסתם באותו סיכום, והנה, הדבר היחיד שנרשם באותו סיכום בהקשר של כספי החסכון, הוא הזרמה מלאה שלהם לחשבון חברת פליני.

10.        גם הטענה לפיה הזרמה שכזו היתה דבר של מה בכך, בהתחשב בהיקף הכספים שזרמו בחשבון של חברת פליני מידי חודש, אינה יכולה להתקבל. טעמו של דבר הוא שאין חולק כי עובר לקיום הפגישה ביום 19.3.2003, היה מצבה של חברת פליני בכי רע. כעולה מסיכום הפגישה, חובותיה לבנק עמדו על כשלושה מליון ש"ח.  חברת פליני ביקשה להגיע להסדר של פריסת החוב לתקופה של עשר שנים. בנסיבות אלה, לא היתה כל סיבה לכך שהבנק יסכים לוותר על סכום כלשהו שיש בו כדי להקטין את החוב הכולל בחשבונה של חברת פליני. סך של 70,000 ש"ח- מחצית מכספי החסכון- אינו סכום של מה בכך.

11.        גם הנסיון לטעון לראשונה בעת שמיעת ההוכחות כי הסיכום האמור הושג שלא בנוכחותו של מימון, שכביכול הצטרף לפגישה מאוחר יותר, לא יצלח. מימון העיד כי הוא נהג להגיע לפגישות עם בייגל ז"ל, הנוגעות ללקוחות שבטיפולו, עוד לפני הגעת הלקוח או ביחד עם הלקוח (ע' 10 לפרוטוקול), ועדות זו הגיונית על פניה, באשר הקשר השוטף והיום יומי היה בין מימון לבין הלקוח, ולא בין בייגל ז"ל לבין הלקוח (ע' 11 לפרוטוקול).

            בנוסף, אין למצוא בתצהירו של יחזקאל טענה כאילו מימון לא נכח בפגישה עם בייגל ז"ל. נוצר איפוא הרושם כי מדובר בטענה שבאה לעולם רק בעקבות פטירתו של בייגל ז"ל, מתוך ידיעה כי הבנק לא יוכל להעיד את בייגל ז"ל על מנת שיכחיש את הטענה. יצויין בהקשר זה כי תצהירי הבנק הוגשו לפני שהוגש תצהירו של יחזקאל,  כך שזה ידע היטב שמימון טוען כי השתתף באותה פגישה ואף העלה את תוכנה על הכתב. בנסיבות אלה בולטת לעין העובדה שלא נעשה על ידי יחזקאל בתצהירו כל נסיון לכפור בנוכחותו של מימון בעת שהושג סיכום הפגישה, והטענה הועלתה רק במהלך ישיבת ההוכחות, לאחר פטירתו של בייגל ז"ל.

12.        סיכומו של דבר, אינני מאמין כי הבנק אכן הסכים או התחייב לכך שמחצית מכספי החסכון יועברו לחשבון הפרטי. לא היתה לו כל סיבה להסכים לכך, בשים לב להרעה שחלה במצבה של חברת פליני והלחצים שהופעלו על יחזקאל לפעול לשם הקטנת החוב. יתר על כן, המסמך היחיד המתעד את תוכנה של אותה פגישה מיום 19.3.2003 לא רק שלא תומך בטענתו של יחזקאל, אלא שהוא אף עומד בניגוד גמור אליה.

13.        עוד ראוי לציין כי הלכה למעשה טענות הנתבעת הן מסוג הודאה והדחה, שכן החוב עצמו אינו שנוי במחלוקת, ועל כן נטל השכנוע להוכיח כי היה סיכום שהופר על ידי הבנק, הועבר אל שכמה של הנתבעת. למותר לציין כי לנוכח האמור לעיל, לא עלה בידי הנתבעת להרים נטל זה.

14.        אשר על כן, התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לבנק סך של 79,597 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.9.2005. בנוסף תשלם הנתבעת לבנק הוצאת משפט בסך 2,165 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

15.        המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ד בטבת, תשס"ז (4 בינואר 2007) בהעדר הצדדים הנ"ל.