פסק-דין בתיק א 50305/99

מבוא

1.         התובע נפגע בתאונה ביום 1.6.97 בעת שנפל מסל של מנוף תוך כדי עבודתו. הצדדים אינם חלוקים כי עסקינן, בנסיבות העניין, בתאונת דרכים והתביעה התנהלה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: החוק).

2.         התובע יליד 1947, בן 50 בתאונה ובן 58 כיום. התובע חשמלאי במקצועו ועבד אצל מעבידו בהתקנת עמודי תאורה, החלפת מנורות וכיוצ"ב בשירות עריית בת- ים. התאונה ארעה ברכב המעביד.

3.         הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק ובעיקר בהשלכות הפגיעה בתאונה נשוא התביעה על כושר תפקודו של התובע.

התובע סבל ממחלת מקצוע מסוג מרפק טניס וזאת בשנה שקדמה לתאונה בה עסקינן כאן. גם בגין בעיה זו פנה התובע למל"ל וזה ראה לקבוע את נכותו של התובע בשיעור 10% נכות בגין אותה מחלת מקצוע.

הפגיעה והנכות

4.         ממקום התאונה הובא התובע לבית חולים וולפסון, שם נבדק, צולם ונשלח לביתו עם המלצה להמשך מעקב רופא אורטופד ושימוש במשככי כאבים במידת הצורך. התובע היה במעקב וטיפול אורטופד ונוירולוג.

5.         בעקבות הפגיעה בתאונה פנה התובע למל"ל  ענף נפגעי עבודה וזה מצא לקבוע לתובע אי כושר מלא במשך 8 חודשים ולאחריהם נכות בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש מותני. המל"ל לא ראה לקבוע לתובע נכויות בתחומים נוספים כתוצאה מן התאונה הנדונה.

התובע פנה בבקשה להחמרת מצב אך פנייתו נדחתה לאחר שהועדה הרפואית לא השתכנעה כי יש החמרה במצבו.

6.         לאחר תום שמיעת הראיות פנה התובע וביקש להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל. זאת מאחר ולשיטתו מאז התאונה נשוא התביעה אינו יכול לשוב לעבודתו ואף לא לעבודה אחרת כלשהי. התובע טען לבעיות נוירולוגיות שבאו בעקבות התאונה ובין היתר סחרחורות, כאבי ראש וירידה בזיכרון וכן לבעיות נוספות כמו כאבים בידו הימנית וכו'.

לאחר שדנתי בבקשה ראיתי להתיר הבאת ראיות לסתור בתחום הנוירולוגי ומיניתי את פרופ' נתן בורנשטיין כמומחה בתחום זה מטעם בית המשפט. הנתבעת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו אך הבקשה נדחתה.

7.         פרופ' בורנשטיין קובע בחוות דעתו כי לתובע לא נותרה נכות בתחום הנוירולוגי בעקבות התאונה. הוא מציין כי חרף ניסיונותיו של  התובע לשוות לכל חזותו אופי של ירידה בתפקוד הרי שאין הדבר כך. התובע מסר פרטים אנמנסטיים מדויקים חרף הזמן שחלף מאז האירועים ועד בדיקתו אצל המומחה ביולי 2004. הוא הדין באשר לעצם הבדיקה. התובע הגיע לטווחי תנועה ברגליו באופן עצמאי אך סירב לבדיקה זו על ידי המומחה בטענה לכאבים. באשר לתלונות התובע על כאבי ראש, מצא המומחה לציין כי מדובר בתלונות סובייקטיביות על כאבי ראש מוזרים בתיאורם. כל הבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה.

פרופ' בורנשטיין לא זומן לחקירה על חוות דעתו.

8.         מכאן שעל פי חוות הדעת של הועדה הרפואית לעררים במל"ל וחוות הדעת של מומחה בית המשפט, עומדת נכותו הרפואית של התובע תולדת התאונה על 10% בתחום האורטופדי.

הנכות התפקודית

9.         התובע טוען כי פגיעתו בתאונה פגעה באופן קשה ביותר ביכולת תפקודו ובעיקר ביכולתו לעבוד. זאת מאחר וכל חייו עבד עבודות פיזיות והשכלתו מועטה. התובע מבקש להעמיד את נכותו התפקודית על 50% למצער.

10.        הנתבעת מנגד סבורה כי התובע לא הוכיח כל פגיעה בכושר השתכרותו, בין היתר מאחר ונכותו הרפואית הינה קלה והוא לא עשה כל מאמץ לחפש עבודה אחרת שתתאים למגבלות להן הוא טוען מאז התאונה ועד היום.

11.        לאחר ששמעתי את התובע אני סבורה כי יש ממש בהתרשמותו של פרופ' בורנשטיין מהתנהלות התובע. גם אני התרשמתי כי התובע עושה מאמץ להאדיר את מגבלותיו ואף לנסות ולשייך גם בעיות רפואיות שאינן קשורות לתאונה בה עסקינן, לתאונה זו. כך למשל ניסיונו לקשור את בעיית מרפק הטניס לתאונה. כך למשל ניסיונו לטעון כי זכרונו בוגד בו מאז התאונה הגם שבפועל ניתן היה להתרשם שאת העובדות החשובות בעיניו היטיב לזכור.

12.        התובע הביא לשם חיזוק טענתו את ד"ר פורט, הרופא התעסוקתי שטיפל בו, כעד מטעמו. דווקא עדותו של ד"ר פורט יש בה כדי ללמד שהתובע סבל ממגבלות לשוב לעבודתו עוד עובר לתאונה נשוא התביעה.

כבר ביום 26.12.96, היינו חצי שנה לפני התאונה, פונה ד"ר פורט לפקיד תביעות נפגעי עבודה במל"ל ומציין בפניו כי התובע מוגבל בעבודות הקשורות למאמצי יד ימין והוא ממליץ על בירור אפשרות להסבה מקצועית. ההגבלה נובעת על פי המכתב מאפיקונדליטיס ביד ימין.

בהמשך, בתעודה מיום 1.1.98, מציין ד"ר פורט כי התובע מוגבל ב - "מאמצים גופניים כגון הרמת משאות מעל 10 ק"ג ואינו מסוגל לבצע מאמצים פיזים עם ידו הימנית (משיכה, דחיפה, תפיסה, הברגה וכו)". הוא אף פונה למנהל המחוז ומסביר את חומרת מצבו של התובע בשל מחלת המקצוע. ראה מסמכים שסומנו ת/6 לתצהיר התובע.

13.        מתוך המסמכים ומתוך עדותו של ד"ר פורט עולה כי כבר בשל מחלת המקצוע במרפק התובע, סבר הרופא כי יש להפנות את התובע להסבה מקצועית וזאת עוד לפני קרות התאונה נשוא התביעה.