פסק-דין בתיק א 50131/03

א. רקע כללי

בפני תביעת התובע, יליד 20.7.54, לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים" או "החוק").

בתאריך 3.11.00, נהג התובע, נהג משאית עצמאי במקצועו, ברכבו הפרטי מסוג אולדסמוביל מ.ר 5518785 (להלן "הרכב"), המבוטח אצל הנתבעות בפוליסת חובה בת תוקף שמספרה 77-33-002708-00/5 (להלן:"הפוליסה").

באותה עת, שהה ברכב כנוסע בנו, מר תומר אהרן.

בזמן הנסיעה ברכב באזור כפר הנגיד, הבחינו התובע ובנו במיכלית דלק אשר התהפכה וחסמה את הדרך. זמן קצר לאחר מכן, התפוצצה המיכלית וכתוצאה מכך נפגע התובע ונגרמו לו כוויות בחלקי גופו השונים ופגיעה בדרכי הנשימה.

ב. טענות הצדדים

1. טענות התובע

לטענת התובע, האירוע מהווה תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק הפיצויים.

לפיכך טען, כי הנתבעות, מבטחות רכבו, חייבות לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, על פי חבותן מכח חוק הפיצויים ופירט נזקיו. 

2. טענות הנתבעות

לטענת הנתבעות,התובענה נעדרת עילה שכן, האירוע כלל אינו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, מאחר והתאונה לא ארעה בשל השימוש ברכבו של התובע.

לגרסת הנתבעות, התובע ובנו נסעו יחד ברכבם. בשלב מסוים, עצרו את רכבם מכיוון שהדרך היתה חסומה ע"י מיכלית דלק הפוכה. התובע יצא יחד עם בנו מן הרכב על מנת לבדוק את המיכלית. כאשר חששו כי המיכלית עומדת להתפוצץ, ברחו כל אחד לכיוון אחר ואז אירעה ההתפוצצות, בה נפגע התובע.

לפיכך, התובע נפצע מהתפוצצות של מטען מסוכן ברכב אחר. לטעמן, אפילו היה  התובע ברכבו בזמן הפיצוץ, כי אז הרכב מהווה זירה בלבד לתאונה. 

לחילופין טענו הנתבעות, כי אף אם היה שימוש ברכב התובע, כהגדרתו בחוק, הרי שאין כל קשר סיבתי בין השימוש לכאורה של התובע ברכב לבין פגיעתו, מכיוון שהאש שהגיעה אל התובע היתה אש ישירה מן הפיצוץ ולא אש שמקורה ברכבו.

מסקנה זו מתחדדת לנוכח העובדה שהיו שני פיצוצים, כאשר בפיצוץ השני אין חולק שהתובע לא ישב ברכבו ולפיכך, ברור כי המדובר באש שמקורה חיצוני לגמרי.  

הנתבעות הוסיפו, כי גם החזקה המרבה לגבי "התפוצצות או התלקחות של הרכב" אינה חלה, מכיוון שישנו הכרח, כי הנזק ייגרם מהרכב עצמו ולא מהתפוצצות של רכב אחר.

לדידן של הנתבעות, היה על התובע לתבוע את מבטחות המיכלית או את קרנית בהיעדר מבטח שכזה.

לחילופי חילופין טענו הנתבעות, כי אם תתקבל תביעת התובע, הרי שהמדובר בתאונת עבודה מכיוון שהתובע היה בדרכו חזרה מן המקום בו חונה משאיתו, המשמשת אותו אך ורק לעבודה. לפיכך, התובע לא פעל להקטנת נזקיו, באמצעות תביעת לפיצויים מהמוסד לביטוח לאומי ולכן יש לבצע ניכוי רעיוני של הגמלאות שהיו משתלמות לו.

כן טענו הנתבעות לגבי גובה הנזק כאשר מסקנתן היא, שתביעתו של התובע נבלעת בגמלת המל"ל שהיה יכול לקבל ואשר יש לנכותה כאמור מסכום הפיצוי.