פסק-דין בתיק א 4948/05

1.         התובעת, חברה בע"מ, הגישה תביעת נזקי רכוש כנגד הנתבעים בגין תאונת דרכים שאירעה ב 07/11/04 (להלן - התאונה), וגרמה נזק לרכב מסוג מיצובישי (להלן - המיצובישי).

התובעת טוענת כי נזקיה בגין התאונה הסתכמו בסך 2,294 ש"ח (כולל שכ"ט שמאי), נכון ליום הגשת התביעה.

2.         נתבע 1 (להלן - הנתבע), נהג בעת התאונה ברכב מסוג הונדה (להלן - ההונדה).

נתבעת 2 (להלן - הנתבעת), הינה מבטחת ההונדה.

3.         לטענת התובעת, התאונה אירעה ברח' העצמאות באור יהודה, שעה שהמיצובישי נסע ישר, וההונדה אשר יצא מחניון בנסיעה לאחור, פגע עם חלקו האחורי בחלקו הימני קדמי של המיצובישי.

4.         ביום 06/09/05, ניתן על ידי הרשם שדה פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבע, על מלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות.

5.         הנתבעת טוענת כי הנתבע לא דיווח לה על קרות התאונה סמוך לאחר שאירעה והיא ידעה עליה לראשונה עם קבלת כתב התביעה.

בנוסף, הנתבעת טוענת כי הנתבע לא שיתף פעולה עימה, התעלם מפניותיה אליו (הנתבע סירב לשוחח עם החוקר מטעם הנתבעת) ואף סירב להציג בפניה רישיון נהיגה בר תוקף בעת קרות התאונה.

על כן טוענת הנתבעת, כי לא היה בידה המידע הנחוץ לבירור חבותה על פי הפוליסה ואת מידת אחריותו של הנתבע לקרות התאונה וגובה הנזק, ובנסיבות אלה פטורה היא מחבותה על פי הפוליסה. 

6.         התובעת אינה חולקת על היעדר שיתוף הפעולה בין הנתבע לנתבעת לאחר קרות התאונה, אולם לטענתה לא הצליחה הנתבעת להוכיח כי אי שיתוף הפעולה גרם לה נזק ולכן אין היא פטורה מחבותה על פי הפוליסה לפיצוי התובעת בגין נזקיה בתאונה.

7.         לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, העדויות, עיון בכל המסמכים הרלוונטיים (כולל חוות דעת השמאי מטעם התובעת וצילומי המיצובישי לאחר התאונה), שוכנעתי, כי דין התביעה להדחות. נימוקיי:

7.1        סע' 22 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן - החוק) קובע כי על המבוטח למסור הודעה למבטח, מיד עם קרות מקרה הביטוח.

סע' 23(ב) לחוק קובע כי על המבוטח למסור למבטח את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ובמידה ואינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם.

על פי סע' 24 לחוק, אם הכשיל המבוטח את המבטח ומנע ממנו את בירור החבות, פטור המבטח מתשלום התמלוגים על פי הפוליסה, בשיעור שהיה חייב בהם אילו קיים המבוטח את חובותיו לפי סעיפים 22 ו 23 לחוק.

בנוסף, סע' 68 לחוק קובע כי "טענה שהמבטח יכול לטעון נגד המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד שלישי".

            בעניין זה נקבע, כי הנטל הוא על המבטח הטוען לפטור מאחריות (גם כלפי צד שלישי), להוכיח כי נגרם לו נזק ממשי כתוצאה מהפרת חובות המבוטח (ראה - ע"א 215/91 הסנה חב' ישראלית לביטוח בע"מ נ' אסולין אלי, דינים מחוזי כרך כו 7 עמ' 542; ת"א (חיפה) 1476/93 בולבול מחמוד נ' סעד עסלי ו - 3 אח', תק-מח 98(3), 2685, עמ' 2698).

7.2        בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לאי שיתוף הפעולה בין הנתבע לנתבעת לאחר קרות התאונה.

אומנם יש לקבל את טענת התובעת, לפיה הנתבעת יכלה לברר בקלות האם לנתבע היה רישיון בר תוקף בעת קרות התאונה (וזאת באמצעות פנייה בבקשה מתאימה למשרד הרישוי).

אולם, עצם העובדה שהנתבע לא הודיע לנתבעת על קרות התאונה (הנתבעת ידעה למעשה על התאונה רק עם קבלת כתב התביעה), פגעה ביכולת הנתבעת (ולמעשה מנעה ממנה) לברר את נסיבות קרות התאונה והאחריות לה (הנתבע בהודעתו לחוקר חברת הביטוח (הוגשה וסומנה נ/3) טען כי התאונה אירעה בנסיבות אחרות מאלו המתוארות בכתב התביעה וכי האחריות לתאונה מוטלת על נהג המיצובישי, אולם התמיד בסירובו לשתף פעולה עימה), ובנוסף לבצע בירור בעניין גובה הנזק (חוסר שיתוף הפעולה ואי ידיעה על התאונה עד למועד הגשת התביעה מנע למעשה מהתובעת לבדוק את המיצובישי בטרם תוקן ולהגיש חוות דעת נגדית במידת הצורך).