פסק-דין בתיק א 49395/00

א.   מבוא

בפני תביעת התובע, יליד 28.6.72, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 1.3.99, עת רכב על קטנוע, וכל זאת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

הנתבעות ביטחו את הקטנוע בפוליסת ביטוח חובה.

אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חבותן של הנתבעות עפ"י החוק והפוליסה לפצות את התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו. עם זאת, המחלוקות העיקריות נשוא תובענה זו מתייחסות לגובה נזק וכן לשאלת היות התאונה תאונת עבודה, אם לאו.

ב. נזקי התובע

1.      הנכות הרפואית והתפקודית

בתיק זה, מונה ד"ר קובי לידור כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדי, במסגרת חוות דעתו שנמסרה ביום 18.1.02, תיאר את שעבר התובע בתאונה זו, כך: לקה בשבר של הפלטו טיביאלי הלטראלי מימין. בו ביום בוצע לתובע שחזור פתוח וקיבוע פנימי בעזרת 3 ברגים, ללא עזרה ארתרוסקופית. לאחר הניתוח הועלה חשד לפקקת ורידים עמוקה, ובוצעה בדיקת על שמע של ורידי הגף הימנית התחתון שנמצאה תקינה. הוא הועבר מהמחלקה האורתופדית, בתאריך 7.3.99, למחלקת שיקום, בי"ח איכילוב, שם שהה כ - 3 חודשים. במשך כחודשיים הוא לא דרך על גף ימין תחתון. התובע השתחרר מהשיקום בתאריך 18.5.99 ואז המשיך בטיפולים פיסיקליים באופן עצמי, התלונן על כאבים במרפק ימין, עת שהה בשיקום, עבר צילומי רנטגן למרפק כאשר הכאבים היו מלווים בהגבלת תנועה בעת האשפוז.

במסגרת חווה"ד, התייחס ד"ר לידור לעברו הרפואי של התובע, לכך שב - 22.12.93 נפגע בתאונת דרכים בשתי ברכיו, יותר בימנית, כשבעקבותיה עבר ב 10.1.94 ארתרוסקופיה לברכו הימנית שהדגימה קרע חלקי של הרצועה הצולבת הקדמית, כאשר לתאונה זו קבע ד"ר אהרון צ'צ'יק 7% נכות.

כמו כן, המשיך התובע והתלונן בפני המומחה, על כאבים בברך  ימין בחלקה הפנימי והאחורי, בעיקר בעת כפיפה. הוא טען כי חש חריקות ברך ימין בהליכה, ובעת ביצוע פעילות גופנית קיימת "בריחה" של הברך. כן התלונן על כאבים בחלק הפנימי של ברך שמאל ובגב התחתון, כאבים במרפק ימין בעת נשיאת חפצים כבדים ותוך כדי יישור היד, עובר לתאונה, כך טען התובע בפני המומחה, עסק הוא בפעילות גופנית כולל כדורגל, כאשר בעת הבדיקה לא עסק בפעילות גופנית.

לאחר הבדיקה שבוצעה על ידי המומחה, קבע זה, כי התובע עבר 4 תאונות דרכים בין התאריכים 1997-1999, כאשר בזו בה עסקינן נגרם לו שבר תוך פרקי בברך ימין, ששוחזר באופן פתוח וקובע באמצעות שלושה ברגי AO.

אמנם, התובע עבר גם תאונת דרכים ב - 1993, כאשר נקרעה חלקית הרצועה הצולבת הקדמית בברך ימין, אך עד 1.3.99, מועד תאונה זו, לא התלונן ואף שב לפעילות ספורטיבית. כן ציין, כי קיימת אי ספיקה של הרצועה הצולבת הקדמית עם PIVOT SHIFT TEST חיובי וכן תחושה מופחתת בחלק הכפי של כף רגלו הימנית. השבר התחבר אמנם, אך קיימת אי-יציבות בברך בשל קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית, ולאור ממצאי ד"ר צ'צ'יק לפני כ - 6 שנים, הברך הימנית כיום יציבה פחות.

כמו כן, הוסיף כי הנפיחות בחלק החיצוני-אחורי של הברך הימנית והתחושה המופחתת בכף הרגל הימנית יכולים להעיד על פגיעה תחושתית בעצב הטיביאלי. בנוסף ציין, כי בבדיקות דומות נצפה חיבור גרמי של השבר, ציר הברך הימנית בעמידה הינו של 3 ⁰ ווארוס לעומת 3 ⁰ וולגוס משמאל.

לפיכך, העריך הנכותו של התובע ב - 14%. 10% בגין אי-ספיקה של הרצועה הצולבת הקדמית, 2% בגין שבר במשטח הטיביאלי הלטרלי, 2% בגין הפגיעה התחושתית בכף הרגל. כן ציין, כי בתאונות מיום 12.6.97, 7.9.97 ו - 17.3.93 לא נותרה לתובע נכות צמיתה, אך בתאונה מיום 22.12.93 נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 7% בגין הפגיעה ברצועה הצולבת הקדמית בברך ימין [קרע חלקי]. המומחה מציין מפורשות, כי מאחר ומצב הרצועה הצולבת השתנה בעקבות התאונה דנן, ניתן לייחס מצבו ונכותו להיום בגין התאונה הנדונה ואין [ההדגשה שלי - א.ב.] לשקלל משיעור הנכות הנוכחית את נכותו הקודמת.

המומחה נחקר בביהמ"ש, ביום 28.4.03. עיקר החקירה התמקדה בהשוואת הנכות בגין התאונה משנת 93' לזו שבה עסקינן ולעובדה שהמומחה מייחס 10% נכות לברך, כאשר בגין אותה ברך ניתנו כבר 7% נכות צמיתה ע"י ד"ר צ'צ'יק, כאמור.

לאחר שקראתי חווה"ד וכן החקירה הנגדית, הנני בדיעה, כי מההיבט הרפואי לא נשללה חוות דעתו של ד"ר לידור, ההסבר ביחס לריפוי הבעיה בברך משנת 1993 ועד למועד תאונה זו בשנת 99', נראה אולי מעט מאולץ, עם זאת, אין ביהמ"ש מומחה, וכאשר אין למעשה בעיה מיוחדת בין 1993 ל - 1999, כאשר לא התעלמתי מהתלונות המופיעות בנ/3, -ביחס ל 9.1.94, ומאידך, לא התעלמתי מכך שהמל"ל קבע 0% נכות לתאונה זו, ולפיכך, מאחר ומדובר בריפוי אפשרי, אין לי אלא לאמץ חוו"ד של מומחה ביהמ"ש ולקבוע, כי לתובע 14% נכות רפואית בגין פציעתו מיום 1.3.99 [ר' גם חקירה נגדית לעו"ד אפלמן מיום 28.4.03, עמ' 8, מול 3].

אשר לנכותו התפקודית, לכך כבר יש להתייחס אחרת. במסגרת החקירה הנגדית, מציין מומחה ביהמ"ש, כי התובע יכל לרכב על קטנוע, אך אינו יכול לשחק כדורגל [עמ' 6 לפרוטוקול, מ - 28.4.03, שורה אחרונה], כשליח על קטנוע, יכול להיות שהבעיה הרפואית שלו תפריע לו לרוץ במדרגות. להיות זבן בחנות הוא יכול, אך לעמוד שעות על הרגליים זו בעיה. הוא יכול להיות נהג אך מחלק סחורה, זה בעייתי. כן הוסיף, בח.נ. לעו"ד אפלמן, כי לא נראה לו שיש לתובע בעיה עם הליכה ממושכת [עמ' 8 לפרוטוקול, מול 9].

התובע עצמו מצהיר ביחס לתוצאות התאונה, כי מאז התאונה ובעקבותיה, הוא סובל בעת הליכה, ריצה ובעת ביצוע פעילות ספורטיבית [סע' 11 ל-ת/1], ומוסיף, כי מאחר וברגלו נותרו פלטינות, אלה מסיבות לו כאבים ותחושות חום וקור, במיוחד בשינוי מזג אויר [סעיף 12 ל- ת/1].

בעת התאונה, היה התובע שליח שביצע שליחויות על קטנוע, ובעת מתן עדותו שימש כזבן בחנות נעליים ופרטי ספורט.

בחקירתו הנגדית, מציין כי גם כיום יש לו רשיון לאופנוע, ואת רשיון הנהיגה חידש ביום 28.6.04, כאשר לא דיווח על שינויים במצב בריאותו. התובע מוסיף, כי לא חזר לעבוד בחברת אמינות [בשליחויות], שכן לא מסוגל לעבוד, החברה נסגרה בכל מקרה בהמשך הדרך, כמו כן, נשאל אם ניסה לחזור ולעבוד כשליח וציין כי התקשה ברכיבה על אופנוע, שכן היה חסר בטחון, לא מסוגל להניח ארגז בין הרגליים תוך כדי נסיעה על קטנוע, והוסיף כי לא חזר לרכב על קטנוע בגלל התאונה, אם כי, מאוחר יותר ניסה לרכב על אופנוע, שכן זה עושה לו טוב.