פסק-דין בתיק א 49206/05

בין התובעת, חברה העוסקת בהשמת כוח אדם והנתבע, סוכן ביטוח, נחתם ביום 19.3.03 הסכם להשמת כוח אדם במשרדו. (להלן :"ההסכם").

בהתאם להסכם ולמכתב התובעת מיום 10.3.05 (נספח ד' לכתב התביעה), התחייב הנתבע לשלם לתובעת עמלה בגין השמה בשיעור 75% בצירוף מע"מ מהשכר החודשי שישולם לעובד שישלח על ידי התובעת.

בהתאם לבקשת הנתבע, הפנתה התובעת אליו מספר מועמדות למשרה מלאה בחיתום אלמנטרי והחליט להעסיק את גב' אניה בובשובר ,שהחלה לעבוד אצלו ביום 17.4.05 בשכר חודשי של 7,000 ש"ח.

לטענת התובעת, על הנתבע היה לשלם לתובעת סך של 6,524 ש"ח כולל מע"מ המהווה עמלה בשיעור 80% משכרה החודשי בצירוף מע"מ, אך סכום זה לא שולם על ידו.

לטענת הנתבע, הגב' בובשובר התקבלה לעבודה על סמך המלצות התובעת כי הינה בעלת ניסיון של שנים רבות בתחום הביטוח ומצג לפיו מדובר בעובדת מיומנת.

בדיעבד הסתבר כי אינה מיומנת וקורות החיים שמסרה לא היו אמיתיים. היא גרמה לנתבע נזקים, לאחר תקופה קצרה יצאה לחופשת מחלה והתובעת לא שלחה לה מחליפה.

לטענת הנתבע, הוא הביע חוסר שביעות רצון מעבודתה של גב' בובשובר והודיע על כך לתובעת וביקש להחליפה, אך נענה בשלילה.

לטענת הנתבע, התובעת לא נתנה לו כל שירות המזכה אותה בתשלום והגב' בובשובר גרמה לו נזק בסך 10,000 ש"ח.

מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי הגב' בובשובר עבדה אצל הנתבע החל מיום 17.4.05 והנתבע ביקש להחליפה רק ביום 24.7.05. בפועל היא עבדה אצל הנתבע עד ליום 26.9.05 מבלי שנתבקשה לעזוב את העבודה.

הנתבע לא הציג ולו מכתב אחד באמצעותו פנה אל העובדת ו/או אל התובעת בעניין אי שביעות רצונו מעבודתה ל גב' בובשובר.

החזקה הראייתית בדבר הימנעות הנתבע מהבאת ראיה רלוונטית, הקובעת, כי אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הבואה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד.

"מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו (602ז')". עא 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595)

לטענת הנתבע, התובעת הציגה את גב' בובשובר כמי שעבדה ברציפות בסוכנות ביטוח אחרת במשך 5 שנים אך בפועל היא עבדה שם כ-3 שנים. הגב' בובשובר הסבירה כי בפועל עבדה ברצף באותו תחום לפחות 5 שנים.

הגם שיש אי התאמה בין המפורט בקורות החיים לבין שנות העבודה בפועל באותו מקום עבודה, עדיין היה הנתבע רשאי לבדוק עם העובדת, טרם שקיבל אותה לעבודה, המלצות, ותק, מקום עבודה קודם וכו'.

הנתבע בחר לקבלה על פי המלצת התובעת, אך היה עליו כמעביד, לבדוק את אמיתות האמור ולבקש המלצות.

העובדה שהעובדת עבדה אצל הנתבע קרוב לחמישה חודשים, מתוכם תקופה מסויימת נשארה לבדה במשרד, עקב נסיעת הנתבע ואשתו לחו"ל, ולא ידע לתת כל הסבר מדוע נשארה לעבוד תקופה זו (עמוד 14 שורות 8-12 לפרוטוקול) , מוכיחה שהנתבע  סמך עליה, על עבודתה וכושר תפקודה המקצועי.

הנתבע טען בעלמא, שהעובדת גרמה לו נזק הסך 10,000 ש"ח. אין ולו בדל של ראיה לנזק זה.

הנתבע לא העיד לקוחות ו/או אחרים לעניין הנזק הנטען.

וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אבכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87) קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.