פסק-דין בתיק א 49203/05

1.      התובע יליד 1968, עבד בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו כנהג ועובד כללי בעבודה פיסית משנת 1987, אצל הנתבעת 1, חברה העוסקת בהתקנת תאורת רחוב. נתבעת 2 היא המבטחת של נתבעת 1 לרבות בביטוח חבות מעבידים, פוליסה מספר 340007305/04 על פיה הוגשה תביעה זו.

2.      על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 10.5.04 נשלח התובע על ידי נתבעת 1 לפארק דרום "בגין" בתל אביב על מנת לבצע מדידה של עובי דופן עמוד תאורה לצורך ייצור הזרוע שעליה מותקנים פנסי תאורת רחוב. עמו היה מנהל התפעול מטעמה של נתבעת 1. לשם כך היה עליו לטפס על סולם אשר הושען על העמוד ואשר סופק לו על ידי מעבידתו. אותה עת מנהל הנתבעת אשר היה עמו שהה במכוניתו, כך שלא היה מי שיסייע לתובע. התובע טיפס על גבי הסולם ובעת המדידה נפל מגובה של ארבע מטרים (להלן: "התאונה").

3.      עקב הנפילה נפגע התובע במרפק ומומחה מטעמו ד"ר בצלאל פרידמן, אורטופד, קבע כי נותרה בו נכות צמיתה בשיעור של 15%. בנוסף קבע מומחה מטעמו של התובע בתחום הפלסטי כי התובע סבל גם מצלקת במצחו ובידו בשיעור של 11.65% נכות. לפיכך טוען התובע כי נגרמה לו נכות כוללת בשיעור של 24.4% לצמיתות. יש לציין כי התאונה הוכרה במל"ל כתאונת עבודה ונקבעה לתובע נכות בשיעור של 10% עליה הגיש ערר.

4.      בכתב התביעה נטען כי התאונה נגרמה בשל התרשלותה של הנתבעת. התובע טוען כי הנתבעת לא דאגה לבטיחותו, לא הנחתה אותו לעבוד בגובה, לא דאגה לתת הנחיות לעובד נוסף אשר יתמוך בסולם במקום לשבת במכוניתו, יצרה סכנה בכך שלא סיפקה לתובע חגורת בטיחות בעבודה בגובה, כמו כן לא סיפקה קסדה. לא הדריכה את העובדים בקורס בטיחות בעבודה, לא סיפקה סולם דו רגלי כפי שנדרש בעת טיפוס לגובה, הפרה חובות חקוקות לרבות תקנות הבטיחות בעבודה והבטיחות בעבודה. על כן התובע מבקש לפסוק לו פיצויים בגין ראשי הנזק: אובדן השתכרות לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעה ועזרת הזולת לעבר ולעתיד וכן כאב וסבל.

5.      הנתבעת הכחישה את גרסת התובע באשר לאופן קרות התאונה כך גם את הנזק הנטען בכתב התביעה. לטענת הנתבעת לא התרשלה. בעת התאונה היה התובע עובד ותיק ומנהל של כל עבודות המסגרות בתחומה. הנתבעת סיפקה את הציוד המתאים וממנו בחר התובע להשתמש בסולם והוא למעשה הציבו במקום התאונה בעצמו. הסולם בו בחר התובע להשתמש היה ראוי ותקני לתפקידו ולמעשה התובע לא דאג להציבו במקום הנכון לשם שמירה על יציבותו ונפילתו ארעה בשל התרשלותו המכרעת. הנתבעת טוענת כי כלל לא התרשלה ולמעשה מילאה את כל חובותיה כמעביד סביר, הדריכה את העובדים וניהלה פיקוח על אופן ביצוע העבודה על פי כללי הבטיחות, סיפקה ציוד ראוי ומתאים ומילאה את כל חובותיה על פי החוק.

6.      באשר לנזק הנטען על ידי התובע טוענת הנתבעת כי, התובע נפגע אך באופן שטחי והחלים זה מכבר. התובע שב לעבודתו כמקודם. מדובר אם כן  בתאונת עבודה אשר ועדה רפואית מטעם המל"ל העריכה נכותו של התובע בשיעור של 10% בלבד ולא כפי חוות הדעת שהוגשו על ידי התובע. התובע זכאי לכל טיפוליו מהמוסדות הרפואיים בהתאם לחוק וכן עליו לתבוע את כל הוצאותיו הרפואיות במל"ל. הנתבעת הגישה חוות דעת מטעמה מאת ד"ר משה לוינקוף אשר בדק את התובע וקבע כי נותרה נכות אורטופדית בשיעור של 10% בלבד וכן חוות דעת מאת פרופ' מלר בתחום הפלסטיקה אשר קבע כי הצלקת במרפק אינה מקנה נכות ואילו הצלקת במצח מהווה פגם אסתטי קל בשיעור של 5% נכות בלבד.

7.      העידו בבית המשפט על תצהירי עדותם הראשית: הגברת אושרה שאקיר, אשת התובע, התובע בעצמו, מר נדיבי שאול- מנהל התפעול מטעמה של התובעת וכן מי שעבד עם התובע ביום האירוע, מר נדיבי עובדיה- מנהל הנתבעת, ד"ר אלעזר אייל ביקלס- מומחה להנדסת בטיחות מטעם התובע, וכן הוגשו חוות דעת רפואיות מבלי חקירות המומחים הרפואיים.

האחריות לאירוע התאונה

8.      התובע העיד כי בהיותו ניצב על הסולם בעודו מודד העמוד, צילם מר נדיבי שאול את העמוד ובכלל זה את התובע. התובע אף הציג את התמונה שבו נחזה שעון על גבי הסולם דקות מספר לפני נפילתו (עמ' 21 ואילך). התובע העיד כי הרצועה בסולם עשויה מבד וגם היא וגם הסולם נשענו על העמוד. התובע העיד כי בסיום כל מדידה הוא העביר את הסולם לעמוד הבא, טרם עלייתו למדידת העמודים הראשונים בדק כי מר נדיבי שאול אכן מחזיק את הסולם על מנת לייצבו ואילו בעמוד ממנו נפל, היה בטוח כי מר נדיבי שאול ממשיך ואוחז בבסיס הסולם למרות שלא עשה כן (עמ' 22).

9.      מר נדיבי שאול העיד כי היה צורך לעלות על גבי הסולם בכדי לבצע מדידה בעמוד בסמוך לו נפל התובע, לא היה ניתן לבצע מדידה דרך "הדלת" בעמוד שכן לא היה בנמצא כלי לפתיחת הבורג בדלת הזו (עמ' 26 ואילך) העד טוען כי הם עבדו ללא קסדה, הסכים כי התובע לא עבד בעבר בגובה על סולם ובהעדר סל הרמה, כמו כן עובר לתאונה לא ניתנו בחברה לעובדים הרצאות בדבר כללי בטיחות (עמ' 28). העד טען כי את עבודת המדידה עושים באמצעות מכשיר אותו ניתן לאחוז ביד אחת או בשתיהן כאשר בכל המדידות למעט המדידה בה נפל התובע הוא החזיק את הסולם (עמ' 33). לטענתו התובע עלה על גבי הסולם מבלי שאמר לו לעשות כן, וכעקרון התובע לא היה אמור לטפס לגובה במדידה זו אלא לבצע  את המדידה דרך "הדלת" בעמוד אולם התברר לו בדיעבד כי לא היה לו מכשיר לפתוח את הדלת ועל כן ביצע המדידה למעלה.

10.  גם מנהל הנתבעת מר נדיב עובדיה העיד כי בכל אותן המדידות שביצע התובע עובר ליום האירוע היה מנוף סל בו נעזר (עמ' 36) בכל שנות עבודתו של התובע תפקידיו העיקריים היו בריתוכים, חיתוך מתכות צביעת צינורות ועבודות מסגרייה (עמ' 37)

11.  לגבי הסולם הן מר נדיבי עובדיה והן מר נדיבי שאול טוענים כי הסולם איננו, מר שאול נדיבי טען כי הסולם התבלה ונזרק ועל כן לא הוצג ואילו מר נדיבי עובדיה טען כי היה מדובר בסולם חדש וכנראה נגנב.

12.  טענתו של התובע בדבר ההתרשלות נתמכת בחוות דעתו של ד"ר אייל ביקלס, אשר לצורך כך שוחח עם התובע ואף ביקר במקום האירוע ומדד את קוטר עמוד החשמל עליו הושען הסולם.  המומחה ציין כי על סמך התמונה שצולמה דובר בסולם שחיל באורך 4 מטרים. המומחה קבע כי היה צורך  במכשיר הרמה בעל סל או פיגום להרמת התובע, בהדרכה ובהשגחה שהעובד הנוסף לא יעזוב אחיזתו מהסולם כל עוד לא הסתיימה העבודה וכן היה צורך להדריך התובע בדבר הדרך הנכונה להשענת הסולם למניעת החלקתו, קשירתו של הסולם לעמוד, וכן אספקת ציוד מגן אישי. בעדותו חזר המומחה על חוות דעתו ואיני מוצא בה סתירות מהותיות.

13.  מומחה הנתבעת, המהנדס רפאל גיל ערך את חוות דעתו לאחר שנפגש במקום האירוע עם מר נדיבי שאול אשר הציג לו עמודי תאורה דומים וכן נסע למפעלה של הנתבעת לבחון סולמות דומים. בחוות דעתו קבע המומחה כי הסולם שבו עשה התובע שימוש בשעת התאונה היה סולם מתאים לביצוע העבודה בבטחה, ולא היה כל צורך לספק מתקן הרמה או חגורת בטיחות.

14.  לאחר שמיעת העדויות וקריאות חוות הדעת המקצועיות תוך עיון בתמונות שצורפו, אני קובע כי התובע נפל ארצה מן הסולם בשל העובדה כי לא היה מי שיתמוך בסולם ויוודא את יציבותו במהלך המדידה. איני רוצה לקבוע ממצאים באשר לתקניות הסולם עצמו והתאמתו לסוג העבודה, היות והסולם הספציפי לא נבחן על ידי מי מהמומחים. השוואת התמונות בחוות דעתו של מר רפאל גיל אל מול התמונה שצולמה דקות מספר לפני התאונה בה נצפה התובע על גבי הסולם, מלמדת כי הסולמות אותם בחן המומחה של הנתבעת אינם דומים לסולם ממנו נפל התובע. רצועת הבטיחות הנצפית מהתמונה בו צולם התובע נראית רעועה ודקה הרבה יותר מרצועת הבטיחות הנצפית בתמונות שצילם המומחה.

15.  יתירה מזו גם אם אניח כי מדובר בסולם תקני, הרי השענתו על גבי עמוד חשמל מתכתי, עגול ללא תמיכה בבסיסו אינה בטוחה. עובדה היא שבכל שאר המדידות בהן תמך עובד הנתבעת בבסיס הסולם לא נפל התובע והנה מקום בו עזב העובד אחיזתו של הסולם קרתה התאונה. איני סבור כי מדובר ביד המקרה אלא בסיכון צפוי בנסיבות אלו. יתירה מזו מקום בו נדרש התובע להפעיל את ידיו שכן היה עליו לבצע מדידה באמצעות מכשיר, ועל פי התמונה שצולמה הרי שהיה עליו להרים ידיו כלפי מעלה, נדרשת תמיכת עובד נוסף בבסיס הסולם.

16.  סבורני כי אין לקבל את טענות הנתבעת בסיכומיה בדבר רשלנותו התורמת של התובע לקרות התאונה. עסקינן בתובע אשר נדרש לבצע עבודות מדידה על גבי סולם שנשען על עמוד חשמל עגול ללא תמיכה, ללא הדרכה מתאימה וללא אמצעי מיגון לסכנת נפילה. התובע הודה בהגינותו בעדותו כי לא בדק במדידה  האחרונה כי אכן מר נדיבי אוחז בבסיס הסולם כי היה משוכנע שאכן עשה כך כשם שעשה במדידות האחרות, אולם אין לייחס עובדה זו לפתחו של התובע שכן הוכח כי התובע לא היה בעל ניסיון בטיפוס על גבי סולם לשם מדידה, ולמעשה כל המדידות בגובה אותן ביצע נעשו באמצעות מנופי סל.

17.  לכשעצמי איני סבור כי בכל עבודה בגובה על המעביד לספק מנופי סל אולם על המעביד במקרה דנן היה להדריך ולפקח כי מקום בו לא נמצא הציוד הנ"ל, ימצא עובד אשר תומך בסולם ולא יעזבו מכל סיבה שהיא עד גמר המדידה. נראה כי פתרון זה יעיל ואף זול ובשל העדר הדרכה ופיקוח אני סבור כי הנתבעת אכן התרשלה ולא קובע רשלנות תורמת לחובת התובע.

שיעור הנזק