פסק-דין בתיק א 48883/06

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון הוכחות אשר התקיים במעמד באי כוח הצדדים, מנהל התובעת והנתבע בעצמו, במסגרת תביעה בסדר דין מהיר על סך 42,500 ש"ח שהגישה התובעת נגד הנתבע.

בכתב התביעה נטען שביום 6/1/99 רכש הנתבע מהתובעת דירה בת 3 חדרים ברחוב שדרות רוטשילד פינת בר-אילן בתל-אביב, ובהסכם הרכישה נקבע כי הבניין אמור לעבור שיפוץ כללי, וכי כל ההוצאות הנוגעות להחלפת החלונות והפתחים בדירה יחולו על הנתבע וישולמו על-ידו תוך כדי החלפתם. לטענת התובעת, מיד עם סיום השיפוץ בשנת 2003 פנתה באמצעות מנהלה, מר עמוס וינברגר, אל הנתבע בדרישה לתשלום ההוצאות בגין החלפת החלונות והפתחים בסך של 37,000 ש"ח, ולאחר מכן אף שלחה לנתבע מכתב דרישה נוסף בנידון ביום 20/7/07, אך הנתבע לא נענה לפניותיה ולא שילם את חלקו על-פי המוסכם.

בכתב ההגנה שהוגש בצירוף תצהיר, נטען כי התובעת לא החליפה את כל הפתחים והחלונות, אלא רק חלון-ויטרינה אחד בחזית הדרומית, ועל-כן הסכום שדרשה מהנתבע הינו מופרז ומופרך. עוד נטען כי במהלך השנים 1999 עד 2004 שילם הנתבע לתובעת על חשבון החלפת פתחים וחלונות סכום של 15,378 ש"ח, וזאת באמצעות העברת דמי השכירות ששולמו על-ידי הדייר שהתגורר בדירה, ואשר הנתבע היה זכאי לקבלם החל מנובמבר 1999, ישירות לידי התובעת. לטענת הנתבע, על-פי הערכתם של שני קבלני עבודות אלומיניום אשר ביקרו במקום, כל אחד בנפרד, עלות החלפת חלון-ויטרינה אחד מסתכם בסך שבין 10,275 ל- 11,434 ש"ח בלבד, והתובעת לא הציגה מסמכים כלשהם המעידים כי שילמה סכום גבוה יותר עבור החלפת החלון בפועל.

מנכ"ל התובעת, מר עמוס וינברגר, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה בו חזר על הטענות בכתב התביעה והוסיף כי ההוצאות בהן התחייב הנתבע לשאת כוללות, בין היתר, גם ביטול וסגירת מרפסת חזיתית של הבניין. לטענתו של מר וינברגר, הנתבע שהיה מיודד עם מנהלי התובעת ביקש הנחה, הבהיר כי בכוונתו לשלם את חלקו עבור השיפוץ מייד עם קבלת הכספים מהדייר המוגן, וטען שעל-פי חוק הגנת הדייר, על הדייר לשאת בהוצאות השיפוץ בשיעור של 50%. בהמשך נטען כי בשנת 2004 לערך, הודיע הנתבע כי הדייר המוגן אשר הלך לעולמו לא שילם את חלקו בהוצאות השיפוץ, ולכן זקוק הנתבע לשהות נוספת של חצי שנה לערך על-מנת לסלק את חובו, אך לבסוף לא עמד בהתחייבותו הנ"ל.

הנתבע הגיש הודעה לבית המשפט, בה ביקש כי התצהיר אשר צורף לכתב ההגנה ישמש כתצהיר עדות ראשית מטעמו. בנוסף הגיש הנתבע תצהיר משלים בו הכחיש את טענתו של מר וינברגר לפיה ביקש אורכה לביצוע התשלום לאחר פטירת הדייר המוגן. לטענתו, לאחר מותו של הדייר,  ביקש מהתובעת פירוט כספי של חובו, לרבות מה ששולם על-ידי הדייר, אך קיבל פירוט חלקי בלבד, ללא ציון הסכום של 6,000$ אשר התובעת טענה כי הנתבע חייב לה. 

במהלך הדיון נחקר מר וינברגר על תצהירו והעיד כי איננו יודע אם קיימים מסמכים נוספים הקשורים לסכסוך אשר לא מופיעים ברשימת המסמכים המצורפת לתובענה. עוד העיד מר וינברגר כי בין העבודות שבוצעו בבניין, שופצו גם תריסי הגרירה במרפסת החזיתית. מר וינברגר נשאל האם הציג לדייר המנוח קבלות או מסמכים על עלות השיפוץ והשיב בשלילה, אך לאחר מכן תיקן את תשובתו, והעיד כי הדייר קיבל מהעובדים מטעמו את כל המסמכים שביקש. בהמשך נשאל מר וינברגר האם הוא יכול לאתר את ההוצאות ששולמו על-ידי התובעת והשיב כי "בערך" , וכן טען שקשה לעשות חישוב מדויק של הסכום. כמו-כן העיד מר וינברגר כי אינו יכול להגיד מהם הפריטים המרכיבים את החוב בסך 27,138 ש"ח אשר נדרש מהנתבע.

הנתבע נחקר על תצהירו והעיד כי התובעת ביקשה ממנו לשלם סך של 31,675.51 ש"ח בשנת 2006. בהמשך העיד כי הקבלן לא סיים את השיפוץ במועד, והתעכב עוד למעלה משנה וחצי. הנתבע העיד בנוסף כי משנת 2001 גבתה התובעת את דמי השכירות מהדייר, אותם היתה אמורה לקזז מעלות השיפוץ, וכן חזר וטען שלא קיבל חשבון על הסכום שעליו לשלם. כמו-כן העיד כי לדעתו לא שופצו ולא הוחלפו פתחים וחלונות כלשהם פרט לויטרינה, אם כי הודה שלא היה בבניין במועד השיפוץ. הנתבע הכחיש שביקש הנחה על הסכום שעליו לשלם, אך העיד שהסכים להתפשר ולשלם רק עבור החלפת הויטרינה. 

בסופו של הדיון התיר בית המשפט למנהל התובעת לומר מספר מילים, ולאחר מכן סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בקצרה.  

דיון 

הנתבע הודה כי חתם על הסכם הרכישה המצורף כנספח א' לכתב התביעה, בו נקבע בסיפא של סעיף 3ג' כדלקמן:

"... ידוע לקונה כי יש לבטל את סגירת המרפסת החזיתית של הבניין ולהשאירה פתוחה וכן להחליף את כל החלונות והפתחים החיצוניים בדירה אשר יהיו אחידים, בהתאם לדרישות מחלקת השימור של העירייה ובשיתוף פעולה עם אדריכל הבניין וכן לסגור בויטרינת זכוכית את המרפסת הפונה לכיוון החצר. עלות ביצוע החלפת החלונות והפתחים כאמור בסעיף זה יהיו על הרוכש וישולמו במהלך החלפתם".

ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי יש לפרש את הפסקה הנ"ל כך שהתובעת היא המחויבת לשאת בעלות סגירת המרפסת הפונה לחצר בויטרינת זכוכית - טענה זו דינה להידחות. ראשית, הנתבע עצמו לא הכחיש בכתבי טענותיו ובעדותו כי הוא מחויב לשאת בעלותה של החלפת הויטרינה, והכחשה זו הועלתה לראשונה בשלב הסיכומים. שנית, מלשון הסעיף ומבנהו עולה כי הסיפא של סעיף 3ג' המצוטטת לעיל נועדה לסייג מכלל עלויות השיפוץ החלות באופן עקרוני על המוכר, כאמור ברישא של סעיף 3ג', עבודות מסוימות אשר הרוכש התחייב לשאת בעלותן, לרבות החלפת הויטרינה הפונה לכיוון החצר.

אין מחלוקת על כך שאותה ויטרינה הוחלפה הלכה למעשה, כפי שציין הנתבע בתצהירו ובחקירתו, ומכאן שעל הנתבע לשאת בהוצאות החלפתה.

לעומת זאת, לגבי סגירת המרפסת החזיתית של הבניין המוזכרת בסעיף 3ג' הנ"ל- לא הובאו ראיות על ביצוע עבודות בחלק זה של הדירה, פרט לעדותו המהוססת של מר וינברגר בנידון, ממנה ניתן להסיק שככל הנראה שופצו תריסי הגרירה. לא ברור האם שיפוץ מסוג זה נכלל בגדר ההוצאות שעל הנתבע לשאת בהם על-פי סעיף 3ג' להסכם, אולם מכל מקום, הואיל ואין בפני בית המשפט תחשיב של עלות ביצוע העבודה, וכן לא הוגשו לתיק תמונות או ראיות אחרות המעידות על ביצועה, הנני קובע כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה על-מנת להוכיח כי היא זכאית להחזר הוצאות בגין שיפוץ נטען זה.

יצוין כי התובעת הגישה תביעה בסך של 42,500 ש"ח, מבלי שפירטה בגין אילו עבודות בדיוק נתבע הסכום הנ"ל, ומר וינברגר אף לא יכול היה לומר בחקירתו מה כלל סכום ההוצאות הראשוני שדרשה התובעת מהנתבע (עמוד 4 פסקה 2 לפרוטוקול). יתרה מזאת, כאשר נשאל מר וינברגר האם יוכל לאתר את ההוצאות שעל הנתבע לשאת בהן השיב "בערך", והודה כי קיים קושי רב לחשב במדויק את סכום החוב של הנתבע (עמוד 3 פסקה 3 לפרוטוקול).

בנוסף לכך, לא הוגשו מסמכים כלשהם להוכחת סכום התביעה, פרט למכתב שצורף כנספח ב' לכתב התביעה. אין במכתב זה, שאינו מפורט כלל ושעורכו לא הגיש תצהיר ולא התייצב לעדות, בכדי להוות ראיה מספיקה לגובה החוב. היה על התובעת לצרף תחשיב מדויק של ההוצאות, וכן קבלה על ביצוע העבודות בפועל.

אשר על-כן, בהעדר ראיות על-כך שבוצעו הלכה למעשה עבודות נוספות פרט להחלפת הויטרינה אשר אינה שנויה במחלוקת, וכאשר אין בפני בית המשפט כל תחשיב המפרט את עלותן של כלל העבודות שנעשו לכאורה, הנני קובע כי על הנתבע לשאת בתשלום עבור החלפת הויטרינה בחצר האחורית בלבד.

לטענתו של הנתבע בכתב ההגנה ובתצהיר המצורף אליו, אשר נתמכת בשתי הצעות מחיר המצורפות כנספחים ג' ו- ד' לכתב ההגנה, עלות החלפת הויטרינה מסתכמת בסך שבין 10,275 ש"ח ל- 11,434 ש"ח. כמו-כן הוגש מסמך שהוכן לכאורה על-ידי מי מטעם התובעת המצורף כנספח א' לכתב ההגנה, בו הודתה התובעת כי גבתה דמי שכירות בסך של 8,278 ש"ח מהדייר, אותם יש לקזז מחובו של הנתבע.

הנתבע טען בתצהירו ובעדותו כי התובעת גבתה דמי שכירות נוספים מהדייר בשנים 2001 ו- 2002, כך שנגבה לטענתו בסך הכל סך של 15,378 ש"ח, אולם הואיל ומדובר בטענת קיזוז ולא הוצגו ראיות על גביית סכומים אלה על-ידי התובעת, אין לקבל את טענתו של הנתבע על מלוא הסכום הנ"ל במסגרת תיק זה.

לאור האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה באופן חלקי בלבד, ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 10,855 ש"ח, בקיזוז שכר דירה בסך של 8,278 ש"ח שגבתה התובעת מהדייר, דהיינו סך של 2,577 ש"ח בלבד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.