פסק-דין בתיק א 48880/04

1.         בפניי תביעה שטרית לתשלום שטר חוב ע"ס 19,800 ש"ח, שנעשה לטענת התובעת על ידי הנתבע. השטר נעשה לפקודת אתרי מיחשוב בע"מ וסוחר לתובעת.

2.         טענת ההגנה העיקרית של הנתבע היא שמדובר בשטר מזוייף, שלא נחתם על ידו מעולם.

3.         התובעת תמכה את טענתה כי השטר אכן נחתם על ידי הנתבע, בחוות דעתו של המומחה יצחק חגג. זה קבע כי קיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגה ראשונה) שהחתימה על שטר החוב היא חתימתו של הנתבע. קודם להגשתה של חוות הדעת, סירב הנתבע לשתף פעולה עם המומחה חגג בדרך של מסירת דוגמאות חתימה. בעקבות סירוב זה פנתה התובעת אל בית המשפט בבקשה כי יורה לנתבע להתייצב לבדיקה אצל המומחה חגג. הנתבע שב וטען כי אין מקום לחייבו לעשות כן. בהחלטתי מיום 4.11.2004 קבעתי כי התובעת אינה רשאית לכפות על הנתבע להבדק אצל גרפולוג מטעמה. עם זאת ציינתי כי בסיכומיה תהא רשאית לטעון בענין המשמעות הראייתית שיש ליתן לסרוב כזה.

4.         הנתבע תמך את גירסתו העובדתית בחוות דעתה של המומחית אורה כבירי, שהגיע למסקנה הפוכה מזו של המומחה חגג. לדבריה, היא הגיעה למסקנה בסבירות הגבוהה ביותר (דרגה 1) שהנתבע לא חתם על שטר החוב וגם לא על מסמכי ההלוואה אשר להבטחת פרעונה נעשה שטר החוב.

5.         הנתבע מכחיש לא רק את חתימתו על שטר החוב אלא גם את חתימתו על מסמכי ההלוואה. מסמכים אלה כוללים טופס שאלון ללווה ( נספח ת/2) וחוזה הלוואה  ( נספח ת/3). על גבי שטר החוב נרשמה כתובתו של עושה השטר, רח' לוחמי גליפולי 21, תל אביב, וראה זה פלא- זו אכן כתובתו של הנתבע (ראה הודאתו בע' 10 לפרוטוקול). יתר על כן, מס' תעודת הזיהוי הרשום על גבי חוזה ההלוואה, על גבי השאלון ללווה ועל גבי שטר החוב הוא אכן מס' תעודת הזיהוי של הנתבע. הוא הדין במס' הטלפון בביתו של הנתבע, שנרשם על גבי כל מסמכי ההלוואה. מי שקיבל את ההלוואה ידע גם את תאריך לידתו של הנתבע, את שם אביו, את שם רעייתו, את היותו עובד מוסך, את כתובת המוסך ושאר פרטים אישיים שרק הנתבע עצמו או אדם שמאוד מקורב אליו יכולים לדעת.

6.         כאשר נתבקש הנתבע להסביר מהיכן ידע אותו זייפן נטען את כל הפרטים הללו, לא היה לו כל הסבר משכנע, למעט ההשערה שהזייפן עקב אחריו. הסבר זה אינו משכנע: גם אם הייתי מוכן להניח כי מישהו עקב אחר הנתבע, הן לכתובת מגוריו והן למוסך בו עבד, אין בכך כדי להסביר כיצד ידע את שם אביו ואשתו של הנתבע ואת תאריך תחילת עבודתו במוסך. גם אם אניח כי אותו זייפן נטען אף גנב את תעודת הזיהוי של הנתבע (טענה שהנתבע עצמו כלל לא טען), אין בכך כדי להסביר מהיכן ידע הזייפן את מספר הטלפון של הנתבע, את פרטי חשבון הבנק שלו ואת מועד פתיחת החשבון.

7.         זאת ועוד, אם אכן מדובר באדם שבסך הכל ידע את פרטיו האישיים של הנתבע, כיצד זה ידע גם את צורת חתימתו המדוייקת של הנתבע? אפילו המומחית כבירי מטעם הנתבע, שממצאיה ומסקנותיה אינם מקובלים עליי, כפי שיפורט להלן, נאלצה להודות כי מי שחתם על שטר החוב מכיר היטב את חתימתו של הנתבע (ע' 11 לפרוטוקול).

8.         כל אלה מובילים למסקנה סבירה אחת ויחידה: הנתבע הוא שמסר את כל פרטיו האישיים לאתרי מיחשוב בע"מ. עסקינן בתביעה אזרחית, ועל כן, כדברי כב' השופט קדמי בספרו על הראיות , חלק שלישי, די בהטייה קלה של מאזן ההסתברויות לטובתו של צד אחד, ואין צורך בדרגת ודאות מוחלטת:

"... די לנושא בנטל השכנוע, שגירסתו תשכנע את בית המשפט ב- 51% מתוך 100% המבטאים ודאות מוחלטת, על מנת לצאת ידי חובתו; ואין נפקא מינה שנותרים 49% של אי ודאות... ולא למיותר יהיה להזכיר, כי בית המשפט אינו מנוע מלקבוע כי בע"ד עמד בנטל השכנוע במידה הדרושה, גם אם חומר הראיות מותיר חללים ופרשיות סתומות".

(ראה גם ע"א (באר-שבע) 14/95 חזן יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ תק-מח 96(1), 2041 ,עמ' 2043 ; ת"א (תל-אביב) 3056/86  עופר לויזדה נ' ההסתדרות הכללית תק-מח 95(1), 1179 ,עמ' 1199).

9.         הנתבע טוען בסיכומיו כי אין ליתן משקל כלשהו לחוות דעתו של המומחה חגג, בשים לב לכך שלא נערכה לנתבע בדיקת הכתבה על ידו. טענה זו נגועה בחוסר תום לב, שכן הנתבע עצמו סירב לעבור בדיקה כאמור, כפי שפורט לעיל. זאת ועוד, אכן, היתה זו זכותו המלאה של הנתבע לסרב להבדק על ידי המומחה חגג, ועל כן הבדיקה לא נכפתה עליו, אך לסירוב זה נודעת משמעות ראייתית של ממש, ויש בה חיזוק משמעותי לראיות התובעת, מכוחו של הכלל לפיו המנעות מהבאת ראייה מצידו של בעל דין, פועלת לחובתו:

" ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים, לחובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו י' קדמי על הראיות (חלק ג, תשנ"ט) 1391). "

(ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק   פ"ד נו(1), 539 ,עמ' 551-552).

            הנתבע ויתר על חקירתו של המומחה חגג, ועל כן חוות דעתו לא נסתרה.

10.        שמעתי את עדותה של המומחית אורה כבירי, וצר לי לקבוע כי עדותה בלתי מהימנה עלי. התרשמתי כי המומחית ניסתה בכל מאודה להיאחז בקביעתה כי מדובר במעשה זיוף, על אף שניכר לעינו של המתבונן כי קיימת זהות כמעט מוחלטת בין החתימות על מסמכי ההלוואה לבין חתימותיו של הנתבע. המומחית כבירי ציינה מספר הבדלים כביכול בין החתימות שבמחלוקת לבין חתימותיו של הנתבע:  רישום ייחודי של האות א' כמו האות S או C, קיומה של זיקה פיזית או זיקה של "גשר אוויר" בין החלק הימני של האות א' לבין האות ל', רישום האות מ' באופן צר וצפוף, רישום האות נ' כמעט ללא קו בסיס ועוד מספר הבדלים.

            אבחנות אלה אינן עומדות במבחן הביקורת. ראשית, גם בשטר החוב ובייתר מסמכי ההלוואה האות א' בחתימת הלווה רשומה כמו האות C; שנית, לא תמיד קיים חיבור פיזי או גשר אווירי בין האות א' לבין האות ל' (ראה למשל החתימה החמישית מלמעלה על דף הנייר מוצג ת/1, שנחתמה על ידי הנתבע במהלך חקירתו). למעשה, ניכר משלל החתימות שהוצגו בפניי כי קיימות וריאציות מסויימות בסגנון חתימתו של הנתבע והן אינן זהות - ראה למשל דף הנייר עליו חתם הנתבע במהלך חקירתו מספר חתימות (מוצג  ת/1),  וכנ"ל נספח י' לחוות דעתה של המומחית כבירי;  שלישית, האות מ' בשטר החוב דומה עד מאוד לאות מ' במוצג ת/1, עם אותה נטייה מסויימת לימין; רביעית, האות נ' בשטר החוב, לגביה ציינה כבירי כי אין לה כמעט בסיס  תחתון, נרשמה באופן דומה, כמעט בלא קו בסיס, בחתימה הראשונה במוצג ת/1, וכן בחתימות הראשונה והאחרונה של הנתבע על גבי נספח י' לחוות דעתה של המומחית כבירי, ועוד כהנה וכהנה נקודות דמיון רבות, הגלויות לעין המתבונן; חמישית, החתימה העשירית שחתם הנתבע בפני המומחית כבירי על גבי נספח י' לחוות דעתה, זהה לחלוטין לחתימה על גבי הסכם ההלוואה.

11.        גם אם היה מדובר במומחית מטעם בית המשפט, והמומחית כבירי אינה מומחית מטעם בית המשפט אלא מטעם הנתבע, לא היתה חובה על בית המשפט לקבל את ממצאיה:

" אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט."

ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי תק-על 90(2), 532 ,עמ' 533). (הדגשה הוספה)