פסק-דין בתיק א 48760/03

תביעה לתשלום 70,800 ש"ח בגין אי החזר של הלוואה אשר לטענת התובע ניתנה לנתבעים.

1.         הצדדים חלוקים לגבי גובה ההלוואה, אופן החזרתה ויתרת החוב בגינה.

לטענת התובע הוא הלווה לנתבעים לשם רכישת רכב הסך של 126,800 ש"ח כפי שנקוב בהסכם מיום 17/6/02 שצורף לתצהירו.

להבטחת החזר ההלוואה נרשם הרכב שנרכש מכספי ההלוואה ע"ש התובע.

הרכב נתפס ע"י התובע באמצעות קבלן הוצל"פ אוחסן במחסני מכרזים ופורסמה בעיתון הזמנה להציע הצעות לרכישתו.

לטענת התובע הנתבעים חייבים לו הקרן בסך של 70,800 ש"ח. התובע אינו תובע בתביעתו את ההוצאות שהוציא בגין תפיסת הרכב ואחסונו ואף לא את ריבית הפיגורים הבנקאית המצוינת בסעיף 6 לאותו הסכם לתקופת הפיגורים.

2.         מנגד הנתבעים טוענים כי סכום ההלוואה שנתקבל בפועל מהתובע הוא 60,000 ש"ח, וכי זה ניתן לצורך רכישת רכב וכי הרכב נרשם כבטחון ע"ש התובע. עוד נטען כי שולמו 7 תשלומים של הריבית ע"ס 2,400 ש"ח כ"א.

בנוסף נטען כי הצדדים הגיעו להסכם ביום 16/5/03 לפיו הרכב יוחזר חזרה לתובע לפי שווי של 75,000 ש"ח. חוב הקרן הועמד על 74,000 ש"ח הריבית ע"ס 9,600 ש"ח ועל כן היתרה לתשלום עומדת על 8,600 ש"ח.

בגין סכום זה כבר ניתן פסק דין חלקי.

3.         גובה ההלוואה והחזרה

כאמור, טענת התובע כי ניתנה הלוואה בסך 126,800 ש"ח כנקוב בהסכם ואילו הנתבעים טוענים כי ניתנה הלוואה בסך 60,000 ש"ח בלבד.

יודגש כבר בתחילת הדברים כי בהסכם מיום 17/6/02 אין הוראה הקובעת כי הנתבעים בחתימתם על הסכם מאשרים קבלת הסך של 126,800 ש"ח.

זאת ועוד, התובע בסעיף 2 לתצהירו מציין כי הנתבעים קיבלו ממנו סך של 126,800 ש"ח כהלוואה, בתנאים האמורים בהסכם.

בסעיף 3 לתצהירו מציין התובע כי הנתבעים התחייבו להחזיר את הריבית מידי חודש בחודשו ואת היתרה עד 17/6/03.

עיון בהסכם מלמד כי סיכום הריבית הנ"ל יחד עם אותה יתרה שציין התובע מגיע לסך של 126,800 ש"ח ועל כן לא יתכן שהנתבעים קיבלו הסך של 126,800 ש"ח אלא  סכום נמוך יותר.

הן התובע והן הנתבעים טוענים כי התשלומים החודשיים של 2,400 ש"ח הם תשלומי הריבית. משכך סכום ההלוואה עומד על לא יותר מאשר 98,000 ש"ח שהוא אותה יתרה שיש לשלם עד 17/6/03.

על אף זאת לא טוען התובע כי קרן ההלוואה עמדה על 98,000 ש"ח אלא מתעקש הוא כי נתן הלוואה בסך 126,800 ש"ח.

כאשר נשאל התובע איך הועברו אותם 126,000 ש"ח השיב 60,000 ש"ח בשיק של בנק הפועלים והיתרה במזומן במעמד החתימה על ההסכם.

אך מיד אח"כ אישר שלא נכח בעת החתימה על ההסכם אך ידע לומר כי הוא זה שמסר לנתבע 1 את הכסף. כאשר הוסבה תשומת לבו לכך שהוא לא היה נוכח בעת החתימה של ההסכם ע"י הנתבעים השיב שזה היה במעמד חתימת ההסכם או בסמוך לכך. במשך כל עדותו הנ"ל הרכין התובע את ראשו ועניין זה אף צוין בפרוטוקול.