פסק-דין בתיק א 48702/04

ביום 31.10.03 ארעה תאונת דרכים בשד' הרצל שבירושלים.

רכב התובעת, נהוג על ידי זאב ברא"ז, נע עם רכבו לכיוון הדסה-ירושלים, כאשר לטענתו הוא נסע בנתיב הימני ורכב הנתבע, נהוג על ידי מר מישל הרוש, נסע בנתיב השמאלי.

לטענת נהג התובעת, בשד' הרצל התבצעו באותה עת עבודות (הרכבת הקלה), ולצורך כך נחסם הנתיב השמאלי. רכב הנתבע, שנסע בנתיב השמאלי, שדרכו נחסמה, סטה לפתע ימינה, לתוך נתיב רכב התובעת, ותוך כדי כך נפגע חלקו השמאלי-הקדמי של רכב התובעת.

נהג הנתבע טען, מאידך, כי התובע הוא זה שסטה לתוך נתיב נסיעתו (של נהג הנתבעת), לאחר שהמסלול שבו נסע מסתיים עם מפרץ אוטובוס, ומי שנוסע בנתיב זה חייב לסטות שמאלה על מנת להמשיך בדרכו. נהג התובעת סטה, כאמור, שמאלה ופגע ברכב הנתבעת מצידו האחורי-ימני.

במהלך הדיון בפניי העידו שני הנהגים, נהג התובעת ונהג הנתבעת, ובתמיכה לגרסתו של נהג הנתבעת, הובא גם לעדות אחיו, מר הרוש יעקב.

גרסת ההגנה, כפי שפורטה בכתב ההגנה, הינה כי רכב הנתבעת " היה בדרכו בכביש קריית יובל בירושלים, הרגיש לפתע חבטה ברכבו מאחור" (סע' 6 לכתב ההגנה). בהודעה שהגיש נהג הנתבעת לחברת הביטוח (נ/1), שהוגשה לי במהלך שמיעת העדויות, תיאור המקרה, זהה לזה שפורט בכתב ההגנה.

רק במהלך עדותו בפניי העלה נהג הנתבעת לראשונה את הגרסה, כי במקום היה נתיב נסיעה אחד ונתיב אחד המהווה חלק ממפרץ לאוטובוסים, בו יש חיתוך, המאלץ נהגים הנוסעים בנתיב זה לסטות שמאלה.

לא רק שגרסה זו עלתה לראשונה במהלך שמיעת עדויות ההגנה, אלא שבחקירתו הנגדית של נהג התובעת, לא הציג ב"כ הנתבעת לעד התובעת את גרסת ההגנה החדשה ואת תיאור התאונה כנטען על ידי נהג הנתבעת.

גם בנ/1 כששרטט נהג הנתבעת, את דרך התרחשות התאונה, לא רק שבמלל הדברים לא ציין את עובדת קיומו של מפרץ האוטובוסים המהווה חלשק מהנתיב הימני, אלא גם בשרטוט נ/1 ששרטט בסמוך לאחר התאונה, לא תיאר ולא שרטט נהג הנתבעת את קיומו של המפרץ ואת העובדה כי הנתיב הימני הוא זה שנחסם בסיום מפרץ האוטובוסים ולא נתיב נסיעתו, כגרסתו.

נהג הנתבעת תמך בגרסתו של נהג התובעת, לפיה בסמוך למקום התאונה ובסמוך לנתיב השמאלי בוצעו עבודות הכנה לרכבת הקלה של ירושלים.

עדותו של נהג הנתבעת אינה עדות שניתן להשתית עליה את גרסת ההגנה, וגם עדותו של אחיו אינה מסייעת לו. גם עד זה תמך, באופן טבעי, בגרסת אחיו, אך כל שידע לומר, בקשר לדרך התרחשות התאונה, כי אחיו " הרגיש מכה ברכב" וגם הוא תיאר בשרטוט שעשה את קיומו של מפרץ האוטובוסים הקיים במקום.

גם על עדותו של מר הרוש יעקב לא ניתן לסמוך, מאחר והוא לא ידע לתאר כיצד ארעה התאונה, וכל שידע לומר כי אחיו הרגיש מכה מאחור.

שני עדי ההגנה מאשרים כי הפגיעה ברכבם הייתה מאחור, ולכן מטבע הדברים לא יכלו לראות כיצד התרחשה, ובכל מקרה, למרות שמדובר בפגיעה מאחור, בקשר עם התאונה שארעה לפני למעלה משנתיים - לא הגיש הנתבע כל תביעה כנגד התובעת או נהג התובעת  למרות שסבר כי האשם מוטל על כיתפי נהג התובעת.

עדותו של נהג התובעת הייתה עדות אמינה, שהתיישבה היטב עם נסיבות התאונה, תמונות הנזק ועם הגרסה שהועלתה על ידו בכתב בסמוך לאחר התאונה, כמפורט בת/1.

אמינותו של עד התובעת התבטאה לא רק בתיאור עובדות המקרה, אלא גם בקשר עם הודאתו כי לא הבחין, בטרם ארעה התאונה, בתמרור המוצב במקום והמזהיר נהגים מפני האפשרות כי שני הנתיבים מתאחדים לנתיב אחד, עקב אותן העבודות שבוצעו בכביש. בתמרור זה הבחין עד התובעת רק לאחר התאונה,  וברוב כנותו הודה כי לא הבחין בו, בטרם התרחשות התאונה.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את עדותו של נהג התובעת על פני עדות נהג הנתבעת ועד ההגנה.

הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בהתאם לסע' 79א.

בנסיבות אלו, אני קובע כי נהג הנתבעת אחראי לתאונה.

הגם שהגעתי למסקנה כי נהג הנתבעת אחראי לתאונה, אני סבור כי לנהג התובעת אשם תורם.