פסק-דין בתיק א 48383/05

פסק דין זה ניתן בעקבות סיכומים בכתב שהוגשו לאחר דיון שהתקיים במעמד נציג המנהלים המיוחדים של התובע, מנכ"ל הנתבעת ובאי כוח הצדדים, במסגרת תביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבעת בגין שיק מספר 11195 ע"ס 39,992 מיום 17/5/02.

מר אברהם שוורץ, אשר הצהיר כי הוא משמש כמנהל הנתבעת, הגיש תצהיר מטעמה בתמיכה לכתב ההתנגדות בו טען כדלקמן:

1. ביום 10.4.02 מסרה הנתבעת את השיק נשוא תיק ההוצל"פ לידי חברת "סתיו מערכות חשמל (1994)  בע"מ" (להלן: " סתיו 1994") כתשלום חלקי עבור עבודות שביצעה סתיו 1994 לאחר מסירת השיק לידיה.
2. בהמשך פנתה סתיו 1994 אל הנתבעת והודיעה לה כי השיק אבד. לאור מצג שווא זה, ביטלה הנתבעת את השיק וביום 28.5.02 מסרה לסתיו 1994 שיק חלופי שמספרו 11499, על אותו הסכום בדיוק, שמועד פירעונו ביום 2.6.02. השיק החלופי נפדה ביום 3.6.02.
3. ביום 19.12.02 כשבעה חודשים לאחר מסירת השיק החלופי התקבל במשרדי הנתבעת מכתבו של עו"ד ברגמן, מנהלה המיוחד של התובע, בו דרש לראשונה את סכום השיק. ממכתב זה למדה הנתבעת כי בניגוד למצג שהציגה בפניה סתיו 1994 אודות אובדן השיק, הועבר  השיק לידי התובע לצורך ניכיון, ולא כובד עקב ביטולו בנסיבות המפורטות לעיל.
4. ביום 25.12.04 שלחה הנתבעת מכתב תגובה למכתב הנ"ל, אולם התובע שקט על שמריו במשך שנתיים נוספות ורק ביום 24.10.04 הוגש השיק לביצוע בהוצל"פ.
5. נודע לנתבעת מתיק ההוצל"פ כי השיק הופקד בחשבון של "סתיו (תאורה) ייצור מערכות חשמל (1986) בע"מ" (להלן: " סתיו 1986"), אשר שינתה שמה לחברת "לנקו עבודות חשמל בע"מ", כשאף אחת מהחברות הנ"ל לא נקראה בעבר "סתיו מערכות חשמל (1994) בע"מ", אשר לפקודתה נמשך השיק על-ידי הנתבעת. כמו-כן נודע לנתבעת כי השיק מעולם לא הוסב לתובע.
6. עיון בטופס הפקדת השיקים לניכיון מעלה כי התובע היה מוסמך לחייב את חשבונה של חברת סתיו 1986 במקרה שהשיק לא יכובד על-ידי הבנק הנמשך, אולם התובע לא צירף מסמכים המעידים על ניסיון לבצע גבייה כנ"ל.

לאחר שהוחלט ליתן לנתבעת רשות להתגונן הגיש מר שוורץ תצהיר עדות ראשית מטעמה, בו חזר על האמור בתצהירו הנ"ל.

מר מילוא אנג'ל, שהצהיר כי הינו אחד המנהלים המיוחדים שמונו לתובע במסגרת הליכי הפירוק, הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע, בו נטען כדלקמן:

1. השיק נשוא ההוצל"פ שנמשך על-ידי הנתבעת לפקודת סתיו 1994, הוסב וסוחר לסתיו 1986, והופקד אצל התובע לצורך ניכיון בחשבונה של סתיו 1986, שהיה ביתרת חובה.
2. סתיו 1986 יצרה לטובת התובע שיעבוד קבוע על כל השיקים שמסרה לו, וכן קיימת לתובע זכות עיכבון ושיעבוד על השיק מכוח הוראת סעיף 1.5. לבקשה לפתיחת חשבון.
3. השיק הופקד אצל התובע במהלך העסקים הרגיל, ומבלי שתהיה לתובע כל ידיעה על פרטי עסקת היסוד שבגינה ניתן השיק.
4. השיק הוסב על החלק ולכן הינו שיק בר פירעון למוכ"ז, ובנסיבות אלה סתיו 1986 לא הייתה צריכה לחתום בגב השיק על מנת להקנות לבנק מעמד של אוחז.

במהלך הדיון נחקר מר שוורץ על תצהירו והעיד כי ביטל את השיק לפני מועד פירעונו, באחד הימים שבין 10/4/02 לבין 19/5/05. לטענתו, ביקש מהבנק לברר מתי ניתנה ההוראה לבטל את השיק, אך לא ידעו להגיד לו במדויק. מר שוורץ הכחיש שהנתבעת ידעה על כך שהשיק הוצג לפירעון במועד שבו ניתן השיק החלופי. כשנשאל האם וידא שהשיק המקורי לא הוצג לפירעון, השיב בשלילה, אך הוסיף שכיוון שעבד עם סתיו 1994 במשך שנים, ומאחר שלא קיבל כל דרישה לפרוע את השיק המקורי (אשר בוטל) לאחר מועד הפירעון, הניח כי השיק לא ייפרע. בהמשך העיד כי למיטב ידיעתו סתיו 1994 שפטה את הרגל ואינה יכולה לפרוע את חובותיה.

מר מילוא נחקר אף הוא על תצהירו, והודה כי לא התעסק ישירות בפעילות היומיומית מול חברת סתיו 1986, וכי האמור בתצהירו לא נכתב מידיעה אישית אלא על-סמך המסמכים שהוצגו בפניו והייעוץ המשפטי שקיבל. כנשאל באיזה תאריך בוצעה עסקת הניכיון השיב כי על-פי המסמכים העסקה בוצעה ב- 19/4/02, וטען שאינו יודע האם יכול להיות שהחותמת שגויה, ושעסקת הניכיון בוצעה בשנת 2001. בהמשך העיד כי אינו יכול לומר אם בעת מועד ביצוע הניכיון חברת סתיו 1986 כבר הייתה בקשיים כלכליים, אך העיד כי על-פי המסמכים שהוצגו בפניו היא הייתה ביתרת חוב של כמעט מליון ש"ח. על-פי עדותו של מר מילוא, אם אין על ההיסב הגבלה כלשהי, השיק הופך לשיק מזומן. לאחר מכן העיד שעל-פי החותמת, השיק הוצג לפירעון ב- 22/5, וכי הבנק נתן עבורו את סכומו פחות הריבית מראש בסך של 9.4%. במהלך החקירה החוזרת העיד כי ביום 19/4 עמדה יתרת החוב על 995,000 ש"ח וביום 17/5 עמדה על 1,232,921 ש"ח.

הצדדים הגישו סיכומים בכתב, בהם חזרו על האמור בתצהירים והוסיפו טענות נוספות, כמפורט במסגרת הדיון להלן.        

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דינה של התובענה להתקבל מן הנימוקים המפורטים להלן.

הנתבעת טענה בתצהירה שהתובע אינו אוחז בשיק ולא היה רשאי להפקיד אותו לחשבונה של סתיו 1986, שכן סתיו 1994 היא החתומה היחידה על גב השיק, אשר מעולם לא סוחר לתובע