פסק-דין בתיק א 48111/03

מבוא

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, (להלן: "החוק").

            התובעת, יעל בר-גיורא (להלן: "התובעת"), ילידת 1978, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 3.10.00 (להלן: "התאונה").

הנתבעות מודות בחבות על פי החוק.

המחלוקת בשאלת גובה הנזק, מתמקדת בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת הפיברומיאלגיה בה לקתה התובעת, לבין התאונה, ובשאלה האם  נותרה לתובעת נכות בגין התאונה.

מהות הפגיעה והנכות

2.         לאחר התאונה, נבדקה התובעת, בחדר המיון בית חולים אסף הרופא, בוצעו צילומי עמוד שדרה ואגן שנמצאו תקינים והתובעת שוחררה לביתה. התובעת המשיכה להתלונן על מיחושים רבים לרבות כאבי ראש, כאבי גב וכאבים מפושטים בכל הגוף ובסופו של דבר, אובחנה כסובלת ממחלת הפיברומיאלגיה.

3.         פרופ' יוסף פרס, שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום הראומטולגיה, קבע בחוות דעתו, במ/1, כי התובעת סובלת מתסמונת פיברומיאלגיה קלה, שלא מגבילה את תפקודה בחיי היום יום. פרופ' פרס, ציין בסיכום חוות דעתו כי "בשל סמיכות האירועים שבין התפתחות או החמרת הפיברומיאלגיה, לבין החבלה בראש, ובעמ"ש צווארי שעברה בתאונת הדרכים, יש להניח במידת סבירות גבוהה שלטראומה הפיזית היה תפקיד בגרימת או החמרת תסמונת הפיברומיאלגיה". לסיכום, קבע פרופ' פרס כי תפקודה היומיומי של התובעת תקין, היא לא נמצאת במעקב מסודר ולא מטופלת תרופתית ו "על כן אינני ממליץ על מתן נכות, בשלב זה".

4.         פרופ' פרס, זומן לחקירה על חוות דעתו במסגרתה נשאל הן לגבי מצבה של התובעת והערכת נכותה והן בעניין הקשר הסיבתי, בין מחלת הפיברומיאלגיה, לבין התאונה. 

5.         בפתח הדיון, דומה כי יש לייחד מספר מילים, לאופיה ומהותה של מחלת הפיברומיאלגיה.

פרופ' פרס, ציין בחוות דעתו ובעדותו כי מדובר ב "תסמונת כאבים מפושטים ברקמות הרכות, השרירים, העצמות ומפרקים המאופיינת על ידי המצאות רגישות מוגברת לכאב, בייחוד בנקודות רגישות ( TENDR POINTS ) בפיזור אופייני וסימטרי שאינו ידוע לחולה". פרופ' פרס, הוסיף וציין כי מדובר במחלה כרונית, המתאפיינת בעליות ומורדות, הפרוגנוזה של התסמונת, אינה ידועה, ואין לה טיפול יעיל. בנוסף לתסמונת הכאב, עלולים החולים לסבול, ממגוון רחב של סימפטומים כגון; הפרעות שינה, כאבי ראש, סחרחורת, עייפות כרונית, בעיות ריכוז, חרדה ודיכאון, כאבי בטן ושלשולים, כולם או חלקם (עמ' 4 לחווה"ד ועמ' 3 לפרוטוקול).

6.         פרופ' פרס, ציין בחוות דעתו כי אין כל ספק שהתובעת לוקה בתסמונת פיברומיאלגיה טיפוסית. אשר לקשר הסיבתי בין התסמונת, לבין התאונה, ציין המומחה כי: "טראומות גופניות ונפשיות דווחו בספרות הרפואית כגורמים אפשריים בהתפתחות תסמונת פיברומיאלגיה". בשל סמיכות הזמנים שבין התאונה, להתפתחות או החמרת הסימפטומים עליהם התלוננה התובעת, הוסיף פרופ' פרס וקבע כי יש להניח, במידה גבוהה של סבירות, שהתאונה גרמה להתפתחות או החמרה של הפיברומיאלגיה.

7.        הספק בשאלת היות התאונה, הגורם להתפתחות המחלה או רק להחמרתה, נובע מתלונותשהתלוננה התובעת,  בשנות העשרה לחייה, בדבר כאבי ראש וסחרחורות וכאבי ברכיים. לאור תלונות אלה, אשר פורטו ונדונו בחוות הדעת, ציין פרופ' פרס כי אינו יכול לשלול את האפשרות שהתובעת סבלה מפיברומיאלגיה, עובר לתאונה, אם כי אין מחלוקת שהתסמונת האמורה, לא אובחנה, לפני התאונה והאבחנה נעשתה רק כשלוש שנים, לאחר התאונה.

בעדותו, הוסיף פרופ' פרס וציין כי "נערה בגיל 17-16 שמתלוננת תלונות רבות, ללא סיבה, יש סבירות שמדובר בפיברומיאלגיה שלא אובחנה אז" (עמ' 2 לפרוטוקול), ובהמשך: "אני חושב שגם בגיל 16, 17 היתה לה פיברומיאלגיה, אני לא יכול לשלול זאת, היו לה תלונות מרובות וסימנים אובייקטיביים אבל לא היתה אבחנה" (עמ' 5 לפרוטוקול). פרופ' פרס, ציין בחוות דעתו כי בשנים 2000-1996, לא תועדו תלונות ואף אישר בעדותו כי על פי התיעוד הרפואי, התובעת לא התלוננה, עובר לתאונה, על בעיות שינה וכאבי גב (עמ' 3-2 לפרוטוקול) ו/או על כאבי בטן ושלשולים (עמ' 8 לפרוטוקול), אם כי החמרת המחלה, יכולה להתבטא, בהופעת תלונות וסימפטומים נוספים, האופייניים למחלה (עמ' 3 לפרוטוקול).

8.         בהקשר זה, לא ראיתי לקבל טענת הנתבעות כי מחלתה של התובעת, הוחמרה גם בעקבות ארוע נפילה שתועד בתעודת חדר מיון מיום 11.3.02, שכן מעבר לכך שפרופ' פרס, לא התרשם מחומרת הנפילה (עמ' 10 לפרוטוקול), יש לציין כי פרופ' פרס, ציין בחוות דעתו שבסמוך לאחר התאונה, התובעת התלוננה על סחרחורת, עד כדי נפילה וכי "בשנים 2003-2000 פנתה מס' פעמים לרופאים עקב כאבי גב וכאבי ראש. יש לציין שהיו נפילות חוזרות עם פגיעות - חבלות גב וחבלה בקרסול ימין" ופרופ' פרס, התייחס בחוות דעתו, לתלונות אלה, בכללותן, כחלק מהסימפטומים הקשורים לתסמונת הפיברומיאלגיה. מאידך, סבורה אני כי הערכת המומחה על פיה לאור תלונות העבר, סביר להניח שהתובעת סבלה, עובר לתאונה, מפיברומיאלגיה שלא אובחנה, צריכה לבוא לידי ביטוי בהערכת נכותה של התובעת, כפי שיובהר, בהמשך הדברים.

   9.      אשר לשאלת הנכות, פרופ' פרס, ציין כי במועד בדיקתו, מצא את תפקודה של התובעת, תקין, לפיכך, ראה לקבוע, באותו שלב, כי אין מקום לקביעת נכות. בעדותו, חזר פרופ' פרס והדגיש כי קביעתו זו, נכונה למועד הבדיקה (עמ' 11 לפרוטוקול) ואף אישר  כי עצם העובדה שבמועד הבדיקה, מצבה של התובעת, היה תקין, אינה מהווה ערובה לכך שבעתיד לא תחול החמרה, וכדבריו: "... בהחלט יכול להיות שהתפקוד שלה בתקופה מסוימת יהיה תקין ובתקופות אחרות תהיה פגיעה בתפקוד. ישנם מצבים קיצוניים שמגיעים לנכויות באחוזים גבוהים וישנם שלא מגיעים לנכות בכלל. הפגיעה היא באיכות החיים אבל לא בתפקוד. אחוזים נמוכים זה יכול להיות עשרה אחוזים או פחות אבל אני לא יכול לדבר על אחוזי נכות באופן תיאורטי. אני חושב שצריך לקבוע שיש לה נכות, אני לא יכול לקבוע אם וכאשר יהיה לה נכות מה יהיה השיעור שלה" (עמ' 7-6 לפרוטוקול). פרופ' פרס, התבקש להעריך את הנכות או את מידת הפגיעה בתפקוד, באופן ממוצע, לאורך השנים, ובעניין זה, השיב: " אני לא יכול לקבוע כי אני יכול לפגוע בתובעת. אני לא יכול לדעת מה יהיה המצב שלה בעתיד. יכול להיות שיהיה לתובעת קשה ואז היא הולכת לטיפולים והמצב משתפר, אני לא יכול לומר באחוזים, יכול להיות שאני אקבע אחוזי נכות פחותים ממה שיהיה מצבה בפועל ויכול להיות הפוך " (עמ' 7 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט, הבהיר פרופ' פרס  כי קביעת הנכות, נעשית, במקרים מתאימים, על פי אותם סעיפים, בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), הדנים בפגיעה תפקודית, כתוצאה ממחלות ראומטיות (עמ' 8 לפרוטוקול).

10.        התובעת חולקת על קביעתו של פרופ' פרס, בדבר העדר נכות, נכון למועד בדיקתה, על ידי המומחה ומוסיפה וטוענת כי על בסיס מכלול הראיות, לרבות התעוד הרפואי והעדויות בדבר תפקודה הירוד, בתקופה שלאחר התאונה ועד לשחרורה משרות קבע בצה"ל, יש לקבוע כי נכותה הרפואית והתפקודית, הינה בשיעור של 20%.

מאידך, הנתבעות סומכות ידיהן, על קביעתו של פרופ' פרס וטוענות כי תפקודה התקין של התובעת, לרבות לימודיה לקראת תואר בווטרינריה, מעידים על כך שהתובעת מנהלת אורח חיים שגרתי ואינה סובלת ממגבלה המקנה נכות. עוד טוענות הנתבעות כי עצם העובדה שהתובעת, לא עתרה, בסיום שמיעת הראיות, לבדיקה חוזרת, על ידי המומחה, מעידה על כך שהתובעת אינה סובלת ממגבלה כלשהי. אשר לטענתן זו האחרונה של הנתבעות, אציין כי מעבר לכך שהחלטתי מיום 9.10.05, עליה מסתמכות הנתבעות בטענתן, התייחסה לבקשה למינוי מומחה נוסף (להבדיל מבקשה לבדיקה חוזרת, על ידי המומחה), הרי שהנתבעות, אשר התנגדו לבקשה למינוי מומחה נוסף, אינן יכולות להישמע  כעת, בטענה זו.