פסק-דין בתיק א 48053/03

1.    התובעת ובעלה לשעבר, בני גלעדי ז"ל,  נטלו מהבנק 2 הלוואות בסכום כולל של 200,000 ש"ח לשם רכישת דירת מגורים בבאר-שבע. ההלוואה הראשונה הועמדה לרשותם בפברואר 1995 והשנייה בפברואר 1996. עם קבלת ההלוואה השנייה, הצטרפו בני הזוג גלעדי " לביטוח חיים ריזיקו קבוצתי - לווים". זמן קצר לאחר מכן, ביוני 1996, התגרשו. בהסכם גירושין נקבע שהדירה תישאר ברשות התובעת; הבעל יעביר לה את זכויותיו בדירה, " ומוסכם שהאשה תגרור את המשכנתא עד תומה".

ביולי 1996 ובאוקטובר אותה שנה, חתמה התובעת על כתבי תיקון להסכמי ההלוואה לפיהם היא מקבלת על עצמה את כל התחייבויותיו של בני גלעדי כלפי הבנק בקשר עם ההלוואות, והוא משוחרר מהן. גלעדי אינו חתום על כתבי התיקון הללו.

באוגוסט 1997 נפטר בני גלעדי (להלן: " גלעדי") לאחר תאונת עבודה. כחודש לאחר מכן, הודיעה התובעת לבנק על פטירתו, אך הבנק מאן לפנות למבטח בדרישה לתשלום סכום הביטוח, בטענה שפטירתו של גלעדי אינה "מקרה ביטוח". סכום הביטוח נועד לכסות את היתרה הבלתי מסולקת של קרן ההלוואות.

עד אוגוסט 2001 שילמה התובעת את התשלומים בגין ההלוואות, בכללם הפרמיות לביטוח חיים. ממועד זה חדלה, ובמרץ 2003 פנה הבנק לממש את המשכון על זכויותיה בדירה. לאחר שהוגשה התביעה בתיק זה, עוכבו ההליכים למימוש המשכון. 

תביעה זו הוגשה באוגוסט 2003. התובעת מבקשת לחייב את הבנק להחזיר לה את כל הסכומים ששולמו על ידה לבנק בגין ההלוואות החל ממועד פטירתו של גלעדי - אלה מסתכמים לטענתה ב- 91,000 ש"ח, וכן עותרת היא לסעד הצהרתי לפיו אין היא חייבת לבנק כל כספים שהם בגין ההלוואות, וכי המשכון שנעשה להבטחתן אינו תקף עוד.

2.    הטענה המרכזית של התובעת בכתב התביעה היא שגלעדי היה מבוטח בעת פטירתו, וכי הבנק עוול כלפיה בכך שנמנע מלדרוש את סכום הביטוח מהמבטח עקב פטירתו, כמתחייב מסעיף 6 לפוליסה.

בסיכומיה, מייחסת התובעת לבנק התנהלות רשלנית מכמה בחינות, וטוענת שהבנק בהתנהלותו גרם  למעשה לכך שהכיסוי הביטוחי של גלעדי, כמו גם הסכמי ההלוואות המקוריים, נשארו על כנם ובתוקף מלא. ואלה הן עיקר טענות התובעת בסיכומיה:

הבנק לא החתים את גלעדי על אף אחד מהמסמכים שנעשו לצורך תיקון הסכמי ההלוואות. משלא חתם -נותר גלעדי  "לווה" ומבוטח;

הבנק המשיך לגבות פרמיות ביטוח עבור גלעדי גם לאחר שנחתמו כתבי התיקון של הסכמי ההלוואה;

ביטוח החיים של גלעדי ז"ל הוא חלק מהביטחונות שהבנק קיבל בקשר עם ההלוואות, והביטחונות על פי קביעת הבנק, המשיכו לעמוד בתוקפם ולחול ביחס ליתרה הבלתי המסולקת של ההלוואות גם לאחר תיקון ההסכמים;

הבנק לא הודיע לגלעדי ז"ל  שהוא חדל להיות לווה ומבוטח במסגרת הפוליסה הקבוצתית;

הבנק הפר את תקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי) התשנ"ג-1993 (להלן: " תקנות הפיקוח") מאחר שהפוליסה הקבוצתית מקנה לבנק זכות השתתפות ברווחי המבטח בניגוד לתקנות הללו.

הוכח שלאחר פטירתו של גלעדי פנתה התובעת לבנק בדרישה לפירעון ההלוואות, אך דרישתה לא טופלה ולא הועברה אל חברת הביטוח " על כל המשתמע מכך".

3.    הבנק משיב על הטענות הללו:

משחדל גלעדי ז"ל להיות "לווה" של הבנק, פקע גם ביטוח החיים שלו; הדבר היה לפני פטירתו, והבנק נהג כשורה כשלא פנה למבטח בדרישה לשלם לו את סכום הביטוח;

לעובדה שגלעדי לא חתם על מסמכי התיקון של ההלוואות אין כל נפקות;

במשך תקופה של 4 שנים תמימות שילמה התובעת את סכומי ההחזר בגין ההלוואות והיא מנועה מלטעון שהביטוח עדיין תקף ביחס לגלעדי;

ביטוח החיים אינו חלק מהביטחונות שקיבל הבנק, ואפילו היה חלק מהביטחונות - מדובר בביטחון ספציפי למקרה של פטירת לווה בלבד;

החל מ-1.8.96 שילמה התובעת " פרמיית בטוח חיים בודד בלבד";