פסק-דין בתיק א 47670/01

רקע

1.         ביום 29/1/1996 נחתם הסכם מכר (להלן "ההסכם") בין התובעת לבין הנתבעת  ולפיו רכשה התובעת דירת 4 חדרים (דירה מספר 33 מטיפוס "E") בקומה 11 של הבנין הצפוני בפרוייקט הידוע כחלקה 8 גוש 5642 מגרש מס' 200 (להלן "הדירה"). עושה התצהיר מטעמה של הנתבעת הוא מר בני עמרני (להלן "עמרני"), מנהל שירות לקוחות ומכירות.

2.         סעיף 8(א) להסכם קובע כי מועד המסירה של הדירה יהיה במהלך חודש דצמבר 1997. אין חולק כי בפועל הדירה נמסרה לתובעת רק ביום 6/6/1999.

3.         התובעת טוענת כי זומנה שלא לצורך ביום 28/3/1999 למסירת הדירה, אך כבר בראשית הפגישה הודה נציג הנתבעת כי הדירה אינה מוכנה כלל למסירה (סעיפים 12 א' ו-12 ב' לתצהירה).

התובעת טוענת עוד כי הנתבעת הזמינה אותה פעם נוספת למסירת החזקה בדירה ביום 15/4/1999, אך גם במועד זה נתגלו ליקויים שונים. אף על פי כן הסכימה התובעת, לטענתה, לחתום על פרוטוקול המסירה מתוך כוונה לקבל את החזקה בדירה, אך הנתבעת סירבה למסור את הדירה (סעיפים 12 ג' 12 ד' ו-12 ה' לתצהירה). ביום 20/4/1999 שלח ב"כ התובעת מכתב לנתבעת ובו דרישה למסירה מיידית של החזקה בדירה (נספח ה' לתצהיר התובעת). לטענת התובעת, בעקבות המכתב התקיימה פגישה נוספת ביום 1/6/1999, אך גם בפגישה זו לא נמסרה החזקה בדירה. במכתבה מיום 3/6/1999 (נספח ח' לתצהירה) הסכימה התובעת לשלם סך 3,000 ש"ח מתוכם סך 1,613 ש"ח בגין חיבור הדירה למונה מים והיתרה בגין חוב למס רכוש "תחת מחאה" כדי לסלק כל תואנה לאי מסירת הדירה.

4.         לאחר קבלת החזקה בדירה, טוענת התובעת כי נאלצה לפנות לנתבעת פעמים רבות הן בכתב והן בעל פה בדרישה לתיקון ליקויים שונים (סעיף 15 א' לתצהירה). לאחר שהנתבעת התעלמה ממרבית דרישותיה, שכרה התובעת את שמאי המקרקעין יעקב פטל כמומחה מטעמה לבחינת הליקויים (סעיף 15 ד' לתצהיר התובעת). המומחה פטל בחוות דעתו מיום 24/1/2001 העריך את הליקויים בדירה (לרבות ירידת ערך) בסכום של 62,000 $ (נספח ט' לתצהירה של התובעת).

5.         ביום 24/12/2001 מינה כב' השופט גלדשטיין את המהנדס אייל שנהב כמומחה מטעם בית המשפט. זה ביקר בדירה ביום 3/2/2002 והגיש את חוות דעתו ביום 26/3/2002. המומחה שנהב העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 13,475 ש"ח בצירוף מע"מ במונחי עלות ללקוח (15,766 ש"ח כולל מע"מ). להערכת המומחה שנהב ניתן לבצע את התיקונים בתוך 11 יום ובמהלכם ניתן לשהות בדירה. כמו כן קבע המומחה שנהב כי קיימת ירידת ערך בשווי של 1,600 דולר בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון.

6.         התובעת אומדת את נזקיה כלהלן :-

א.         עלות תיקון הליקויים כאמור בחוות דעת מומחה בית המשפט - 15,900 ש"ח.

ב.         ירידת ערך בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון -  7,200 ש"ח.

ג.          ירידת ערך בגין שטח דירה קטן מזה שהובטח לה- 193,872 ש"ח.

ד.         דמי שכירות ראויים בגין האיחור במסירת הדירה - 9,350 $.

ה.         פיצוי בגין הכספים שהחזיקה הנתבעת בתקופת האיחור במסירה - 100,000 ש"ח.

ו.          פיצוי בגין תשלום מס רכוש ששולם תחת מחאה - 1,387 ש"ח

ז.          פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות כלליות - 85,000 ש"ח.

הליקויים בדירה וירידת ערך

7.         בתום ישיבת ההוכחות מיום 21/10/2004 אימצו בעלי הדין את חוות דעת מומחה בית המשפט שנהב לענין ליקויי הבנייה וירידת ערך בגין ליקויים שלא ניתן לתקן, בכפוף להסתייגות ב"כ התובעת לעניין ירידת ערך מחמת הקטנת שטח הדירה בפועל לעומת מה שהובטח כביכול לתובעת (עמ' 7 לפרוטוקול).

8.         מאחר והנתבעת לא ביקשה לתקן את הליקויים ואינה טוענת בסיכומיה כי יש לחשב את הפיצו לפי עלות תיקון לקבלן, יש לקבוע כי התובעת זכאית לקבל את סך עלות תיקון הליקויים לפי עלות ללקוח. לא התרשמתי כי הנתבעת עשתה מאמצים כנים להיענות לדרישותיה של התובעת לתיקון הליקויים שנמצאו בדירה, למרות מכתביה החוזרים (ראה נספחים ח'1, ח'2 ו-ח'3 לתצהירה). ויובהר, תצהירו של עמרני חף מכל התייחסות לטענותיה של התובעת לעניין הפניות לתיקון הליקויים. משכך, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת בגין ליקויי הבנייה בדירה סך 13,475 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, קרי, 15,766 ש"ח כולל מע"מ. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 26.3.2002, הוא מועד עריכת חוות דעתו של המומחה שנהב.

9.         המומחה שנהב קבע בחוות דעתו (סעיף 5 עמ' 14) כי נגרמה ירידת ערך לדירה בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, בשווי כולל של סך בש"ח השווה ל- 1,600 דולר. הנתבעת בסיכומיה אינה חולקת על הערכה זו ולכן יש לפסוק סכום זה כפיצוי לתובעת. הסכום יחושב לפי שערו היציג של הדולר ביום 26.3.2002 ויישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ואילך.

הקטנת שטח הדירה