פסק-דין בתיק א 47598/03

זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף.

התובעת קטינה ילידת 14.1.1994.

בזמן הרלוונטי לתביעה, למדה בגן עירוני של עיריית רמת גן, המכונה "גן חרוב" ו/או גן 18.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 3.4.00, טרק אחד מילדי הגן, בשם טל וקסין, את הדלת הפנימית בגן על אצבעות יד שמאל של התובעת.

אמה של התובעת הצהירה כי פנתה עם בתה לרופאת ילדים בקופת חולים ומשם הופנו לצילום רנטגן. בפענוח הצילום קבע ד"ר זלצמן יעקב, ממכון הרנטגן במחוז דן של קופ"ח כללית, כי בתצלום אצבע 4 כף יד שמאל, קיים שבר של הגליל הדיסטלי. עם ממצאי הפענוח, הופנו למיון אורטופדי בבי"ח בלינסון.

האם, בתצהיר עדותה הראשית הצהירה כי במיון האורטופדי, קיבל את פניהן מתמחה באורטופדיה, אשר קבע כי אין שבר, אך ציין כי ישנו "חשד לסדק" וחבלה באצבע 4.

התובעת לא קיבלה שום טיפול בחדר מיון, אצבעותיה לא קובעו, לא גובסו, אך הומלץ לה על קירור מקומי ומשככי כאבים.

יש לציין כי גם לו היה מתגלה השבר בחדר המיון, לא היה ניתן לטפל בו בשל מיקומו, מלבד הטיפול שהומלץ לתובעת.

אמה של התובעת העידה כי לאחר הארוע הנטען, היו לבתה התפרצויות בכי וכאבים, שנתה נדדה וכי כל תנועה ו/או מגע באצבע הסב לה כאב רב.

הנתבעות 3 ו- 4 טענו כי לא ראו את מהלך טריקת הדלת על אצבעות ידה של התובעת. הנתבעות טענו כי ראו את התובעת בוכה ובדקו עמה את סיבת הבכי וזו ענתה כי קיבלה מכה מהדלת.

הנתבעות בתצהירן העידו כי לאחר האירוע לא ראו את אצבעות ידה של התובעת נפוחות או פציעה חיצונית חריגה אלא רק אודם על אצבעותיה, ומשכך הרגיעו את התובעת וקיררו את מקום הפציעה בקרח. הנתבעות טענו כי לאחר הארוע שבה התובעת לתפקד כרגיל ויצאה לשחק עם שאר ילדי הגן.

ניתוח הראיות

בחוות דעת רפואית שהוגשה מטעם התובעת ע"י פרופ' אנגל יואל, מומחה לכירורגיה של כף היד, קבע המומחה :

" מדובר בשבר סגור לחלק המרוחק של הגליל באצבע רביעית של דוסטאן דנה. שבר זה התאחה תוך הרחבה של החלק המוחק של עצם זו. כתוצאה משבר מסוג זה מופיעה בד"כ המטומה מתחת לציפורן שגורמת לכאב וסבל תקופה של מספר חודשים. גם החיבור בחלק המרוחק של האצבע בו אספקת הדם לקויה, יכולה לפעמים להתארך עד לתקופה של חצי שנה. במהלך כל אותה תקופה קיימת רגישות באצבע שעלולה למנוע שימוש תקין.

סיכום ומסקנות :

אין נכות צמיתה. קיים אי כושר זמני ושימוש באצבע הגורם לסבל בנוסף לקושי במיומנות עדינה".

מומחה רפואי שמונה מטעם הנתבעות, ד"ר ישראל קליר קבע:

" מדובר בשבר ניתוק בקצה הגליל המרוחק אצבע רביעית כף יד שמאל. על מהות השבר תעיד העובדה שבחדר מיון אפילו לא אובחן, אבל גם לו היו מאבחנים הטיפול סימפטומתי, הרי שמדובר בשבר מזערי חסר משמעות, שהרי הנבדקת היתה אז בת כשש.

בכל מקרה, כעבור חודשיים וחצי פנתה לרופאת ילדים שהפנתה לאורטופד. ..עיינתי בחוות דעתו של פרופ' אנגל, מסתבר שגם עמיתי לא מצא כל ממצאים בבדיקתו (עמ' 2 לחווה"ד בפרק "הבדיקה") ואף עמיתי לא מצא לנכון לקבוע נכות. לגבי אי הכושר הזמני שכותב פרופ' אנגל בחוות דעתו אין פירוט. יש להניח ששבר מזערי מסוג זה גורם לכאב לשבועיים - שלושה והפרעה מסויימת בשימוש בכף היד (שמאל) באותה תקופה [שבועיים-שלושה, כאמור] אין לדעתי אי כושר ממושך יותר או קבוע בגלל חבלה טריואלית זאת ונראה שריבוי החבלות שארעו מאז גרמו להפרעות זמניות מסוימות ללא קשר לאירוע החבלתי באפריל 2000".

כאמור, לתובעת לא נשארו נכיויות כלשהן. התובעת אף לא החסירה ימי לימודים והגיעה לגן מידי יום.

שאלת האחריות