פסק-דין בתיק א 47441/05

1.         מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, מנו גבריאל (להלן: "התובע"), יליד 1941, טוען כי ביום 26.1.05, פגע בו רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע מס' 1, לוי מישל (להלן: "הנתבע"), ואשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת מס' 2.

            הנתבעים מכחישים את דבר ארוע התאונה.

3.         בישיבת 27.6.06, העידו התובע והנתבע.

4.         התובע העיד כי נכנס לחניון בכדי לחכות לחבר וראה את הנתבע, עומד עם רכבו, בפתח החניון וכי: "איך שיצאתי הוא נסע רוורס בכדי לצאת מן החניון. הוא נתן לי מכה ודחף אותי. הוא נתן לי מכה בצד הימני של הגוף. זרק אותי וניסה לצאת בצד השני. אם היתה יציאה הוא היה בורח. אמרתי לו מה לא הרגשת שנתת לי מכה הוא אמר שלא..." (עמ' 1 לפרוטוקול). התובע הוסיף והעיד כי אמר לנתבע שמידה וירגיש טוב, אז "נגמר הסיפור", אך לאחר שנח בביתו, חש כאבים בגב ולפיכך, פנה בשעות הערב, לחדר המיון. בתעודת חדר המיון מיום התאונה, נרשם: "לדבריו נפגע מרכב באזור של עקוז (כך במקור - ב.ט.) ימין מתלונן על כאבי גב תחתון".

5.         הנתבע העיד כי עמד בצד ימין של החניון וחיכה למשאית שתצא מן המקום וכי לאחר שנכנס לחניון, ניגש אליו התובע: "... אמר ראית מה עשית לי. לא הבנתי מאיפה הוא הגיע. הוא אמר שדרסתי אותו כי נסעתי רוורס. אני לא נסעתי רוורס נסעתי קדימה והוא ביקש פרטים שלי ואמר שאם לא אתן את הפרטים הוא יפנה למשטרה. יתבע אותי על תאונת פגע וברח. ביקשתי את הטלפון שלו ואני אשלח את הפרטים בפקס. לאחר כמה ימים התקשרו אלי מהמשטרה בקשר לתאונת פגע וברח. אמרתי שלא הייתי מעורב בתאונת פגע וברח. לא נסעתי לאחור בשום שלב ואין גם מקום" (עמ' 2 לפרוטוקול).

6.         גרסאות הצדדים, סותרות זו את זו. בעוד שהתובע טוען כי הנתבע נסע לאחור ופגע בו, מכחיש הנתבע לא רק את עובדת הפגיעה בתובע אלא שלגרסתו, כלל לא נסע לאחור.

            הלכה היא כי על התובע מוטל נטל הראיה להוכיח את תביעתו בבחינת "המוציא מחברו - עליו הראיה".

            לאחר בחינת עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא עמד בנטל הראיה המוטל עליו להוכיח את תביעתו - ואבאר את דברי.

7.         עדותו של התובע, הינה עדות יחידה של בעל דין אשר לא נתמכה בכל ראיה חיצונית.

            בתעודת חדר המיון בה מצוין כי התובע התלונן שנפגע מרכב, אין כדי לסייע לתובע ולתמוך בגרסתו שכן אין חולק, וזאת למדנו גם מעדות הנתבע שהתובע טען בפני הנתבע כי זה פגע בו אך הנתבע, הכחיש בו במקום את הטענה האמורה.

            ב"כ התובע, ניסה למצוא פירצות וסתירות, בעדות הנתבע, אך אלה לא נמצאו.

עדותו של הנתבע, תואמת את הגרסה שנמסרה על ידו למשטרה, ת/1, במסגרתה ציין כי התובע פנה אליו בטענה שפגע בו כשנסע רוורס, וביקש את פרטיו וכי הוא הכחיש את הטענה האמורה וציין כי לא נסע, בשום שלב, לאחור.

            כן לא ראיתי לקבל טענת התובע כי נפלה סתירה בעדותו של הנתבע אשר במסגרת הודעתו במשטרה אישר כי מדובר ב"חניון סגור" ואילו בעדותו בבית המשפט, ציין שמדובר בחניון פתוח שאינו מקורה. מעבר לכך שעצם האמירה כי מדובר ב"חניון סגור", אין משמעה כי מדובר בחניון מקורה, יצויין כי טענת ב"כ התובע כי התאונה ארעה בחניון סגור, שהראות בו לקויה, עומדת בסתירה לגרסת התובע עצמו, אשר לא ציין בכתב התביעה או בתצהיר בדבר נסיבות ארוע התאונה, כי התאונה ארעה בחניון סגור.

זאת ועוד, בנסיבות העניין, ניתן אף לעמוד על שוני בין תאור נסיבות ארוע התאונה, בעדותו של התובע לבין התיאור המופיע בכתב התביעה כי "... בעת שהתובע פסע להנאתו ברחוב כנרת בבני ברק, נפגע התובע ע"י רכב משא..." ובתצהיר מיום 27.4.06, שם ציין התובע: "... בעת שפסעתי ברחוב כנרת בבני ברק, נפגעתי ע"י רכב מסחרי... אשר נסע לאחור ללא מכוון ומבלי שהבחין בי. רכב המשא פגע בי בחוזקה והעיף אותי על רצפת הבטון במקום... כתוצאה מהמכה החזקה שקיבלתי מהרכב ומהבטון נפגעתי בכל חלקי גופי ובעיקר בחלק התחתון של הגב" (סעיפים 5-3 לתצהיר).

            כן לא ראיתי סתירה בין עדות הנתבע לתצהיר התשובות לשאלון במסגרתו השיב הנתבע בשלילה על השאלה "האם ראית את הנפגע במועד התאונה" שכן הנתבע העיד, הן בעדותו בבית המשפט והן בעדותו במשטרה כי לא ראה את התובע, עד אשר זה פנה אליו בטענה שפגע בו.

            לסיום יאמר כי סירוב ב"כ הנתבעים, להצעת ב"כ התובע, לביצוע בדיקת פוליגרף, אין בה לכשעצמה, כדי להוות ראיה ואף אין לראות בה משום חיזוק לגרסת התובע.

8.         לפיכך, סברתי כאמור כי התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח את טענתו כי הנתבע פגע בו, בעת שנסע לאחור.

לאור המסקנה האמורה, דין התביעה להדחות. בנסיבות אלה, הדיון בשאלת גובה הנזק, מתייתר. מעבר לצורך, אציין כי לא הוכחו הפסדי השתכרות כלשהם, לפיכך, בהתחשב בתיעוד הרפואי הדל, הייתי רואה להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל והוצאות, בתקופה הסמוכה שלאחר התאונה, בסך של 4,500 ש"ח.