פסק-דין בתיק א 47142/04

א)    הרקע לתובענה ועיקר טענות בעלי הדין

1)   התובעת טענה בכתב התביעה שהגישה נגד הנתבע ביום 29/6/04 כי היא הבעלים של חלק מן המקרקעין הידועים כחלקה 29 בגוש 6175 (להלן: המקרקעין) וכי הנתבע אף הוא הינו בעלים של חלק מן המקרקעין הגובל בשטחה של התובעת.

התובעת טוענת כי בעלותה בחלק מן המקרקעין הינה כמותווה בתרשים שצורף כנספח ב' לכתב תביעתה וזאת מכח החזקה ארוכת שנים וללא כפירה והתנגדות הבעלים האחרים של המקרקעין. (להלן:"שטח התובעת").

              לטענת התובעת פלש הנתבע שלא כדין לשטח התובעת וזאת במסגרת עבודות בנייה שביצע.

2)    התובעת מוסיפה וטוענת כי פניותיה לנתבע להפסיק את פעולות הבניה בשטחה לא נשאו פרי וכי התנהגותו של הנתבע גורמת לפגיעה קשה בקניינה ובזכויות הקנייניות של הבעלים האחרים במקרקעין.

בנתון לטענותיה כפי שפרטו לעיל עתרה התובעת למתן צו מניעה קבוע נגד הנתבע לפיו יאסר על הנתבע לעשות שימוש בשטח התובעת, להורות לו לסגת משטחה ולהחזיר את המצב במקרקעין לקדמותו.

3)   בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את טענות התובעת וכפר בזכותה לקבלת הסעדים שביקשה.

4)   הנתבע טוען כי המקרקעין מהווים נכס בלתי מחולק ובלתי בנוי בחלקו וכי פנה לעיריית ת"א בבקשה למתן היתר בנייה בצרוף תכנית המתווה את גבולות החלקה ואת שטח המבנה שבדעתו להקים.

הועדה המקומית לתכנון ובנייה נתנה לנתבע היתר בנייה לאחר דחיית התנגדויות וכי ועדת הערר המחוזית דחתה ערר על החלטת הועדה המקומית.

5)   הנתבע כפר בנכונות התווית השטחים המופיעים במפה (נספח ב' לכתב התביעה) וטען כי מפת המדידה מיום 23.3.03 שהוגשה על ידו במצורף לבקשה למתן היתר בנייה, אושרה ע"י הועדה המקומית וכי הוא מבצע את הבניה במסגרת גבולות הנכס שלו ביחס לנכסים אחרים. (להלן: "שטח הנתבע").

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב)     מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש

1)     על מנת לסייע בפתרון המחלוקת הנטושה בין בעלי הדין, מינה ביהמ"ש כמומחה מטעמו, את מר זוהר עירון, מודד מוסמך ושמאי מקרקעין עפ"י הכשרתו (להלן: "המומחה"), והנחה אותו לקבוע את מיקומו של קו הגבול שבין שטחי בעלי הדין וכן לקבוע האם עבודות הבנייה בהן החל הנתבע נעשו בשטח הנתבע.

2)     בחוו"ד מיום 1.2.05 סקר המומחה תשריטי מדידה שנעשו קודם לפעולות הבניה של הנתבע והשווה אותם עם תצלומי אוויר שבוצעו במהלך השנים וערך מפה מיצבית שציינה בין היתר את מיקום הגדר בין שני השטחים.

המומחה הגדיר את שטח התובעת כמגרש ברח' נדב 18 ואת שטח הנתבע כמגרש ברח' נדב 16.

3)     השוואת תחום מיקומו של המבנה שהיה בנוי על שטח הנתבע מול תוואי הגדר הביאו את המומחה למסקנה האמורה בסעיף 7 לחוו"ד לאמור:

"המבנה אשר הוקם על המגרש ברחוב נדב 16 נבנה על חלק מהמגרש שברחוב נדב 18".

קודם לכן ציין המומחה כי שטח המגרש שנכלל במסגרת היתר הבניה שניתן לנתבע הוא 155 ממ"ר בחלק שלדעת המומחה זכויות הבניה צריכות להיחשב משטח של כ-143 מ"ר.

ממצאיו של המומחה מאשרים איפוא כי הנתבע חרג לתחום שטח התובעת.

ב"כ הנתבע העלה השגות כלפי ממצאי המומחה ובכלל זה טען כי המומחה יצא מנקודת הנחה בלתי מוכחת לפיה קיימת הסכמה בין הצדדים בדבר (זכויות חזקה קודמות (עמ' 9 לפרוטוקול).