פסק-דין בתיק א 47132/04

התובע, יליד 1986, עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו ביום 11.5.03. לטענתו, במהלך ירידה מאוטובוס מעד לתוך בור בכביש, ונחבל. התביעה היא בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

הנתבע 1 הינו נהג האוטובוס, נתבעת 2 היא בעליו של האוטובוס ומעבידתו של הנתבע 1. נתבעת 3 היא מבטחתם.

בכתב ההגנה הוכחש האירוע, הנזק והקשר הסיבתי ביניהם. הנתבעים טענו כי האירוע התרחש בנסיבות אחרות, לאחר שהשלים התובע את ירידתו מהאוטובוס וללא קשר אליו. נטען, כי האירוע אינו בגדר תאונת דרכים כהגדרתו בחוק.

בפרוטוקול מיום 22.3.05 הודו הנתבעים בכיסוי ביטוחי ככל שיוכח האירוע הנטען. המחלוקת נותרה, אם כן, בשאלת האירוע ושיעור הנזק.

לבדיקת התובע ולהערכת מצבו הרפואי מונה פרופ' מיכאל היים כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה. בחוות דעתו העריך המומחה נכות בשיעור 5% בהתאם לסעיף 35-1-א/ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") בגין אי יציבות בקרסול שמאל. המומחה התייחס בחוות דעתו לאירוע קודם בו נפגע התובע בקרסול זה, וקבע כי הנכות מיוחסת במלואה לאירוע נשוא התובענה. לבקשת ב"כ הנתבעים העיד המומחה ונחקר על האמור בחוות דעתו, ומסקנותיו נותרו ללא שינוי.

מטעם התובע העידו מר גלעד צארום, מר ליאור שאבי, התובע עצמו ומסמכים. כן הוגשה הודעת נתבע 1 במקום עדותו (נ/3).

מטעם הנתבעים הוגשו מסמכים.

עיקרי העובדות שהוכחו כדבעי:

1. ביום 10.2.03, כ- 3 חודשים עובר לתאונה נשוא התובענה, נפגע התובע בקרסול רגלו השמאלית במהלך ירידה מכבאית ובמסגרת עבודה התנדבותית. בעקבות הפגיעה פנה התובע לטיפול רפואי בבית החולים "מאיר", שם אובחן נקע בקרסול שמאל (להלן: "הנקע הראשון" - ר' נספח לתצהיר התובע, עדותו התובע בעמ' 12 לפרוטוקול וכמפורט בתצהיר משלים מיום 26.4.05). בגין אירוע זה לא הוגשה תביעה ולא נעשתה פנייה לביטוח לאומי (עדות התובע בעמ' 24 לפרוטוקול).

2. ביום 11.5.03, בשעות הצהריים, נסע התובע באוטובוס "אגד". בהגיעו לתחנה המצויה ברחוב יצחק שדה בהרצליה, עצר נהג האוטובוס ופתח דלתותיו כשהוא מצוי במרחק-מה משפת המדרכה (עדות התובע בעמ' 24 לפרוטוקול). התובע ירד מהאוטובוס בדלת האחורית. לצורך ירידה ובמהלכה, הניח התובע רגלו על הכביש: "שמתי לב שאני דורך בתוך בור עם חצי רגל, זה בדיוק היה האקט של המכה כשהעברתי את המשקל לרגל. ואז מעדתי..." (עדות התובע בעמ' 18 לפרוטוקול וכן ר' סעיף 1 לתצהיר ע.ר. של התובע. תמונות הבור צורפו כנספח לתצהיר משלים מיום 9.6.06).

3. התובע לא נפל (עדות התובע בעמ' 19 לפרוטוקול), אלא המשיך והלך צעדים מספר לתחנת האוטובוס בתמיכת אדם שבא לעזרתו: "מיד באה אשה ועזרה לי ללכת עוד שניים שלושה צעדים עד התחנה והתיישבתי בתחנה" (עדות התובע בעמ' 18 וכן בעמ' 24 לפרוטוקול וכן בסעיף 1 לתצהיר התובע). מר גלעד צארום (להלן: "צארום") ומר ליאור שאבי (להלן: "שאבי"), חבריו לכיתה של התובע,  הבחינו בתובע יושב בתחנת האוטובוס: "אחרי כמה רגעים ממש, ברגע שהתיישבתי, שני חברים שלי באו כל אחד רכוב על אופנוע שלו וכשהם היו קצת רחוקים סימנתי להם עם היד שיעצרו" (עדות התובע בעמ' 18 לפרוטוקול וכן עדות שאבי בעמ' 26 לפרוטוקול). צארום הסיע את התובע לביתו על קטנועו, ושאבי נסע על קטנועו אחריהם: "... ואז חבר שלי, גלעד, עלה עם האופנוע על המדרכה ממש קרוב אלי ואז עליתי על האופנוע שלו ומשם נסענו לבית שלי. הוא הוריד אותי ממש בסמוך למדרגות שמובילות לבית שלי ועזר לי להכנס הביתה. קפצתי על רגל אחת ואחזתי בו." (עדות התובע בעמ' 18 לפרוטוקול וכן בעמ' 20 לפרוטוקול "דידיתי במסדרון ביתי", סעיף 1 לתצהיר התובע). תמיכה לכך נמצאה בעדות שאבי: "הוא ישב בתחנה ... נסענו ביחד אליו הביתה..." (עמ' 26 ו- 27 לפרוטוקול), וכן בעדות צארום: "ראיתי אותו בתחנת האוטובוס מכופף, רכון כלפי הברך כאילו קרה משהו. הוא ישב על התחנה, על הספסל שבתחנה. ... הבחנתי שקרה משהו ובלמתי בפתאומיות. עצרתי, ניגשתי אליו, עליתי למדרכה, שאלתי מה קרה, הוא אמר שהוא נפל, הוא לא סיפר לי מה קרה לו, הבנתי שמשהו לא בסדר, הצעתי לקחת אותו הביתה, עזרתי לו לעלות לאופנוע ולקחתי אותו הביתה. בבית ירדתי מהקטנוע וראיתי שקשה לו ללכת ושמתי אותו על הכתף שלי ועזרתי לו ללכת." (עמ' 28 לפרוטוקול).

4. מביתו הוסע התובע על ידי אביו לקופת החולים: "אם אני זוכר נכון אבא שלי לקח אותי" (עדות התובע בעמ' 17 לפרוטוקול), שם אובחנה "חבלה סיבובית לקרסול שמאל לאחר ירידה מאוטובוס" (ר' נספח לתצהיר התובע ולהלן: "הנקע השני"). צילום רנטגן שנערך לתובע הדגים "חשד לסדק בפטישון חיצוני ללא תזוזה" ובהמלצת הרופא (נספחים 2 ו-3 לתצהיר התובע) השתמש במגן קרסול במשך כשישה שבועות. בתקופה זו נעזר התובע בקביים, אך לא הפסיד ימי לימודים (עדות התובע בעמ' 19 לפרוטוקול).

5. למעט פנייה נוספת לרופא המטפל בקופת החולים מאוגוסט אותה שנה (נספח לתצהיר התובע) לא פנה התובע לקבלת טיפול רפואי, וכדבריו: "זה נכון שלא הייתי אצל רופא, הייתי בתקופת בגרויות ולא התפניתי כי הייתי בלחץ." (עמ' 16 לפרוטוקול ובסעיף 8  לתצהיר התובע).

6. התובע הגיש תלונה במשטרה בגין האירוע (ר' אישור משטרה מיום 11.5.03, נספח א' לתצהיר התובע) וכן הודעה למחלקת הביטוח בנתבעת 2 מיום 15.5.03 (נספח ב' לתצהיר התובע). לאחר מתן ההודעה למחלקת הביטוח בנתבעת 2 קיבל התובע מכתב ובו פירוט שם הנהג ומספר האוטובוס המעורב (סעיף 4 לתצהיר תובע מיום 21.11.04).

7. לעת התרחשות האירוע היה התובע תלמיד כיתה יא', לקראת סוף שנת הלימודים. לאחריו, סיים התובע לימודיו בתיכון "ראשונים" בהרצליה וצלח בהצלחה את מבחני הבגרות (סעיף 10 לתצהיר ע.ר. של התובע), וכן קיבל תעודת הצטיינות על הישגיו הלימודיים לשנים תשס"ג ותשס"ד (נספח ה' לתצהיר ע.ר. של התובע).

8. התובע גוייס לצה"ל ביום 12.10.04. ממסמך נ/1 עולה כי אירועים חוזרים של נקע לקרסול שמאל, דהיינו הנקע הראשון והשני, נמסרו על ידי התובע לרופאיו הצבאיים ועמדו בבסיס הפנייה לרופא מומחה בתחום האורטופדיה ("נקעים חוזרים בקרסול שמאל" ר' נ/1). זאת בניגוד לעדות התובע לפיה הנקע הראשון אינו רלבנטי לשירותו הצבאי: "המכה לא גרמה לי לשום דבר, גם לא בצבא." (עמ' 13 לפרוטוקול).

9. במהלך שירותו הצבאי ולצורך פעילותו בשירות כאמור, קיבל התובע פטור מעמידה, ריצה והרמת משא (נספח 6 לתצהיר התובע). הפרופיל הרפואי הצבאי נקבע על 64 בגין "פגיעה בקרסול שמאל" (נספח 6 ו- 7 לתצהיר התובע). התובע משרת כיום בצה"ל בתפקיד נהג ("נהג בוס" כפי עדות התובע בעמ' 12 לפרוטוקול).

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובע בעיקרי דבריו בסיכומים טוען כי גרסתו לעניין האירוע לא נסתרה, כי אין הבדל בגרסאות בתצהיריו, האחד לעניין החבות והשני לעניין החבות והנזק, ואלו דומים לגרסתו בחקירה נגדית. עוד נטען, כי אין מחלוקת אמיתית על מצבו של הכביש במועד האירוע.