פסק-דין בתיק א 47049/05

רקע

"אלו הדברים אשר תעשו:  דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, ואיש את רעת רעהו אל  תחשבו בלבבכם, ושבעת שקר אל תאהבו ..... וצום העשירי יהיה לבית  יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו" (זכריה, פרק ח  פסוקים ט"ו-י"ט).

מונחת בפני תביעה כספית בסך 18,909 ש"ח.

גברת פלנסיה אסתר (להלן: "התובעת") הינה בעלת דירה בת 2.5 חדרים ברחוב הל"ה 23 בעיר גבעתיים (להלן: "הדירה" או "הנכס"). במשך תקופה ארוכה הייתה משכירה את הדירה דנן לדיירים שונים.

לטענתה, בסוף חודש ספטמבר 2004 השכירה את הדירה, לשני שוכרים. ביום ה - 27/09/04 השכירה את הנכס לגב' דוויק שרון (להלן: "שרון" או "הנתבעת 1") ויומיים לאחר מכן השכירה את הנכס לגב' אילת אורית (להלן: "אורית" או "הנתבעת 2") (להלן יחדיו: "הנתבעות"). הדירה הושכרה כדלקמן - הנתבעת 1 חתמה על הסכם שכירות סטנדרטי בלתי מוגנת (להלן: "ההסכם"). לאחר מכן, אורית חתמה על נספח להסכם השכירות בו צויין כי הינה לוקחת על עצמה את מלוא ההתחייבויות של הנתבעת 1 על פי ההסכם.

הסכם השכירות קבע כי הדירה תושכר למשך 12 חודשים, עד ה - 30/09/05 וכי דמי השכירות החודשיים יועמדו על 2,500 ש"ח. בנוסף, קבע ההסכם כי הנתבעות אחריות לשמור על הנכס במצב טוב ותקין ולהחזירו באותו במצב אשר קיבלו אותו כאשר הוא מסויד ונקי. בהתאם להסכם, הנתבעות  לקחו על עצמן הנתבעות גם את כל ההוצאות השוטפות החלות על הנכס לרבות מים, ארנונה, גז, חשמל, טלפון, וועד בית. סעיפים נוספים בהסכם מחייבים את הנתבעות לשאת במלוא החיובים שצויינו דלעיל גם אם יפנו את הנכס עובר לתום ההסכם.

בנוסף לכך, ה"ה דוויק ניר ואליה (להלן: "ניר" ו - "אליה") (אביה ואחיה של הנתבעת 1) וכן מר אילת גדעון (להלן: "גדעון") (אביה של נתבעת 2) ערבו אישית לקיום כל התחייבויותיהם של הנתבעות ואף חזרו על ערבות זו בשטר חוב (להלן יחדיו: "הערבים").

התובעת טענה כי הנתבעות הפרו הפרה יסודית את ההסכם כאשר פינו את המושכר בטרם פג ההסכם ונותרו חייבות דמי שכירות עבור החודשים יוני-ספטמבר 2005 בסך 10,000 ש"ח, דמי ועד בית במשך שנה שלמה בסך 600 ש"ח, חובות ארנונה בסך 2,756 ש"ח אשר שולמו על ידי התובעת וכן חובות חשמל בסך 3,453 ש"ח. כמו כן, הדירה נותרה בלויה בניגוד לנאמר בהסכם ועלות הסיוד של הדירה, בהתאם להצעת מחיר שקיבלה התובעת עומד על 2,100 ש"ח. סך כל חיובים אלו נמצאים תחת אחריותם של הנתבעים והערבים. משכך, הגישה התובעת תביעה זו נגד כל אלו.

אלו הן טענות ההגנה העיקריות מטעם אורית וגדעון בבקשת הרשות להתגונן אשר הגישו מטעמם: ראשית, נטען כי אורית מעולם לא פגשה בתובעת. את הנספח להסכם השכירות חתמה אורית במשרד בא כוחה של התובעת באותם הימים. כל שיחותיה עמה בוצעו דרך הטלפון, רוב השיחות נסובו סביב הליקויים הרבים המצויים בדירה - חלון שבור, תריסים פגומים ובעיות חשמל. חלק מבעיות החשמל אף נאלצה הנתבעת  לתקן בעצמה לאחר שהתובעת לא טיפלה בדירה למרות דרישות אלו.

לאחר שלושה חודשים, בינואר 2005 קצו כל הקיצים ואורית החליטה לעזוב את הדירה. משכך, פנתה טלפונית אל התובעת וביקשה את רשותה. לטענתה, התובעת הסכימה כי אורית תצא מן הדירה ובלבד שתמצא דייר חלופי. אורית אכן מצאה דייר בשם שלומי, אשר לאחר ששוחח עם התובעת בטלפון אישרה התובעת את כניסתו לדירה. שלומי נכנס לדירה ב - 10/02/05. כל תשלום, כל חוב שולם עד למועד דנן על ידי אורית. משכך אין היא חייבת לתובעת דבר. נהפוך הוא, התובעת עדיין מחזיקה בידיה שיקים שנמסרו לה על ידי אורית וגדעון אשר טרם הוחזרו לידיהם, למרות בקשתם החוזרת ונשנית כי יישלחו אליהם. עקב כל הטענות הללו, מן הדין לדחות את התביעה כנגדה וכנגד אביה.

שרון, אף היא מעולם לא פגשה את התובעת למרות שהתגוררה בדירה מספטמבר 2003 כדיירת משנה. במהלך כל התקופה האמורה לא בוצע כל סיוד או שיפוץ בדירה. גם שרון הופנתה למען הסדרת ההסכם אל בא כוחה של התובעת יחד עם ניר ואליה עקב הדרישה במתן שני ערבים טובים. במהלך המפגש אצל ב"כ התובעת דאז הועלו הטענות כי הדירה מוזנחת ודורשת תיקונים ושיפוצים לרבות תיקון התריס המקולקל בסלון והחלון השבור בחדר האמבטיה.

ב"כ התובעת הסכים לטענותיהם ומשכך, תוקן הסכם השכירות אשר יכלול את הצורך בתיקונים דנן, עוד נטען כי ערבותם של ניר ואליה הוגבל לסך של 5,000 ש"ח בלבד. הסכם השכירות אשר הוצג עם כתב התביעה איננו ההסכם עליו חתמו משפחת דוויק והחתימות על ההסכם איננו תואם לחתימותיהם האמיתיות אשר מוצגות בשטר החוב. כל דרישותיהם מב"כ התובעת דאז להעביר את המסמכים האמיתיים עלה בתוהו לאחר שהלה ככל הנראה נפגע בתאונת דרכים ואיננו כשיר לעבודה.

בחודש יוני 2005, בחרה שרון לעזוב את הדירה עקב קשיים כלכליים וביקשה מהתובעת באם תוכל לקצר את תקופת השכירות. באותו המועד דרשה התובעת כי הנתבעת תעזוב את הדירה עד הראשון ליולי, למרות ששרון לא הייתה מעוניינת לעזוב בחיפזון את הדירה. באותו סוף החודש הוחלף הצילינדר בדירה ורק לבקשתה של שרון מהתובעת לאפשר לה לאסוף את שארית מטלטליה התאפשרה כניסתה לדירה.

שרון הצהירה כי בחור בשם שלומי החליף את אורית בדירה ובמקומה נכנס אדם בשם דביר. לטענתה, התובעת החתימה את כולם על אותו הסכם שכירות וייתכן ואף הגישה תביעה כנגדם למרות שמדובר על אותם סכומים.

לעניין חשבונות החשמל צויין כי התובעת לא באמת שילמה אותם, אלא רק הציגה לבית המשפט את החשבוניות לתשלום. אחד מהחשבונות ה-2 לכתב התביעה שולם על ידה במזומן. שרון שילמה את מלוא חובותיה לועד הבית. לשיטתה של שרון, באם חייבת היא דבר כלשהו לתובעת הרי שמדובר בסך של 1,918 ש"ח בגין חשבונות מים וארנונה אולם אין היא יכולה לדעת באם התובעת אכן שילמה חובות אלו וגם אם כן, הרי ששרון שילמה מכיסה לחשמלאי את הסך של 1,350 ש"ח בעבור תיקוני חשמל בדירה אותם היא רשאית לקזז מסכום החוב.

תביעה זו הועברה מפסים של 'סדר דין מקוצר' לפסים של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

דיון

כל הנתבעים קיבלו רשות להתגונן. עם זאת, טענותיהם של אורית וגדעון נטענו שלא כדין כאשר טענותיהם הועלו על הכתב אך תצהירם הפנה את הבקשה מבלי שנכתבו בתוך התצהיר עצמו. כמו כן, טענותיהם הסתמכו על ראיות שבעל פה כנגד ראיות מכתב. משכך ציינתי בהחלטתי כדלקמן -

"במצב דברים אלו, מן הדין היה שאדחה בקשת הרשות להתגונן, תוך חיוב הנתבעים בהוצאות ... יחד עם זאת, אינני רואה לנכון לעשות זאת, ובכך לנעול דלתות בית המשפט בפני מי שיש לו טענת הגנה גם אם קלושה"

בהמשך החלטתי התנתי את מתן הרשות להתגונן לאורית וגדעון בהפקדת פיקדון בקופת בית המשפט בסך 10,000 ש"ח.

אורית וגדעון הצליחו לגייס את הערבות הבנקאית ובכך לעזור לאמת לצאת לאור.