פסק-דין בתיק א 46884/05

א. מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

1.         עניינה של תובענה זו הוא בשיפוי נזקים שנגרמו לתובע לטענתו, בשל מה שהגדיר כצעדי גבייה בלתי חוקיים מצד הנתבעת של חובות ארנונה אשר לגרסת התובע אופיינו בפעולות נגישה דורסניות.

2.         טענת התובע בקליפת אגוז הינן כדלקמן:

2.1       התובע הינו הבעלים הרשום של נכס ברח' קיבוץ גלויות בת"א (להלן: " הנכס"). על הנכס האמור חלה חובת תשלום ארנונה לנתבעת.

2.2       לגרסת התובע ביום 29.11.01 מונה לנכס כונס ו... (להלן :" הכונס")   וכי כמפורט בכתב התביעה באריכות - התעלמה הנתבעת מדרישותיו החוזרות ונשנות של התובע לשנות את שם המחזיק בנכס לשמו של הכונס.

2.3       התובע טוען, כי בשל הימנעות הנתבעת משינוי שם המחזיק החלה הנתבעת לנקוט נגד התובע בפעולות גבייה נוקשות של חוב הארנונה ובכלל אלו עיקולים בביתו, בבית הוריו הקשישים ואף הטילה עיקול על רכבו הפרטי.

2.4       התובע טוען כי נותר חסר אונים לנוכח מה שהגדיר כ"מעשי בריונות" של נציגי הנתבעת ועל מנת למנוע הוצאות מעוקלים ממשרדו הפקיד בידיהם שיק ע"ס 10,000 ש"ח לפיקדון בלבד, ובכתב ההפקדה נרשם כי אם יגיע התובע לפריסת חוב יוחזר השיק לידיו.

2.5       התובע מוסיף וטוען, כי דרכו בבירור ובהסדרת חוב הארנונה היתה זרועה מכשלות ועיכובים מצד הנתבעת.

2.6       בסופו של יום עלה בידי התובע להגיע עם הנתבעת להסדר פריסת תשלום החוב בתשלומים ועל יסוד הסדר זה הובטח כי צו העיקול על רכבו יוסר וכי שיק הפיקדון יוחזר לידיו.

2.7       התובע טוען, כי בניגוד למובטח הופקד השיק לגבייה בבנק והעיקול על הרכב נותר על כנו, משך תקופה ממושכת ובתוך כך ירד מחירו בשוק המכוניות מסך של 93,000 ש"ח ביום 1.4.03 ועד ל- 62,000 ש"ח ביום 1.8.05.

2.8       התובע ממשיך וטוען, כי ביום 15.5.05 פנה לנתבעת בהתראה אחרונה להסרת העיקול אך זו עמדה בסירובה ומכאן תביעתו שהוגשה לצרכי אגרה בלבד ע"ס של 100,000 ש"ח.

3.         מנגד, הכחישה הנתבעת את טענות התובע וכפרה בזכויותיו לגבות ממנה פיצויים כלל ועיקר.

3.1       ליבת טענתה של הנתבעת הינה כי התובע לא שילם את חובות הארנונה ובשל כך ננקטו נגדו הליכי גבייה.

3.2       לעצומו של עניין טענה הנתבעת כי התובע לא עדכן אותה במועד כלשהו בפרטיו המלאים והמדויקים של הכונס, ובשל כך לא ראתה הנתבעת לשנות את שמו של המחזיק בנכס.

3.3       הנתבעת מכחישה כי נהגה בדורסנות כלפי התובע ולטעמה נתנה לו ארכה להסדרת חובותיו.

3.4       הנתבעת טוענת, כי נקטה בפעולות אכיפה לגיטימיות לגביית החוב ובכלל זה עיקלה נכסים במשרדו ובכתובתו של התובע והטילה עיקול על רכבו, הכל כדי לגבות את חוב הארנונה של התובע אשר הסתכם לחודש דצמבר 2003 לסך של 41,187 ש"ח.

3.5       אשר להפקדת השיק טענה התובעת כי הובהר לתובע, והדבר צוין בכתובים בדו"ח תפיסת המיטלטלין מיום 16.05.04 כי אם התובע לא יסדיר תשלום חובו בתוך 7 ימים יופקד השיק לפירעון.

3.6       הנתבעת טענה אפוא כי גבתה את השיק וכי סכומו זוכה בחשבון הארנונה של התובע ומכאן שאין כל בסיס לטענת התובע בדבר חובתה כביכול להחזיר לו את השיק.

3.7       אשר לעיקול שהוטל על הרכב טענה הנתבעת כי ביום 13.12.04 ובעקבות פירעון חלקי של שיקים שמסר התובע ע"ח החוב, ביטלה את העיקול אולם חזרה והטילה את העיקול ביום 13.12.04 בגין יתרת החוב בסך 20,000 ש"ח. הנתבעת כופרת אפוא בקשר סיבתי בין העיקול שהוטל על הרכב ובין הנזק שנגרם לתובע  בגינו (המוכחש לגופו).

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב. סוגיית המחלוקת והסכמה דיונית