פסק-דין בתיק א 46833/05

מבוא

1. לפניי תובענה, אשר בגלגולה הראשון, החלה כתביעה קטנה , ובה עתר התובע ליתן פסק דין המזכה אותו בפיצויים בגין הפרת התחייבות להתקנת מכשיר לברך למרות תשלום התמורה  .

2. ביום 25.8.2005 בשבתי כבית משפט לתביעות קטנות , החלטתי כי נראה כי ביסודה של תביעה זו עומד סכסוך מורכב, הן עובדתית והן משפטית ,המחייב שמיעת עדים, הגשת חוות דעת ומסמכים נוספים . עוד קבעתי כי, המסגרת של תביעה קטנה אינה מתאימה לדיון בתובענה, על כן הוריתי על העברת התיק לבית המשפט השלום , תוך שמירת זכותו של התובע להגיש כתב תביעה מתוקן בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי .

רקע עובדתי וזהות הצדדים

3. בכתב התביעה המתוקן, שהוגש לבית המשפט ביום 9.10.2005, טוען התובע :  "התובע אשר סבל מילדותו ממחלת פוליומייליטיס , אובחן לפני מס' שנים , כסובל מירידה חדה בתפקוד ברך שמאל, אשר החמירה בעקבות תאונת דרכים מיום 19.12.2001 " ... התובע מוסיף " בעצת רופאיו, פנה לבדוק אפשרות לרכישת תומך ברך, וביום 7.3.2002, לאחר בירורים מקיפים, נכנס התובעלמרכז הישראלי לאורטופדיה בי.איי בע"מ [ להלן:"הנתבעת 2"] לרכישת תומך ברך מיוחד לברך שמאל " . .. עוד נטען "בהמלצת מר אלוש יוסף מנהל הנתבעת 2 [להלן:"נתבע 1"] התובע רכש מהנתבעים מכשיר תומך ברך בשם : מכשיר ברך ציר דינמי לאקסטנסיה"[להלן:"המכשיר"].  טוען התובע כי הוא מעולם לא קיבל לידיו את המכשיר, התובע אף מעולם לא הוציאו ממשרדי הנתבעים ולמעשה, הנתבעים מעולם לא סיימו את "ההתאמות " הרבות שבוצעו במכשיר, כאשר למעשה הם הרסו אותו . לא זו אף זו , ביום 14.5.2002 , מעד התובע בעקבות חולשה בברכו השמאלית תוך מתיחה חדה של גיד בברכו השמאלית . ומכאן טוען התובע כי נזקיו בברך שמאל ארעו בגין רשלנותם של הנתבעים שבאה לידי ביטוי באי אספקת המוצר המבוקש בזמן " .

4. הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה ובו היא טוענת :                                                            נתבע 1 ,אינו עובד יותר אצל הנתבעת ונותק המגעים עמו , אולם גם מנכ"ל הנתבעת היה מעורב אישית בעניינו של התובע והיה עמו בקשר ישיר .

5. לשיטתה של הנתבעת 2 ,יש לדחות את התביעה על כל רכיביה שכן : המדובר במכשיר המותאם אישית למבנה הרגל של המטופל , תוך ניסיון לאפשר לו להתגבר על המגבלה המוטורית הקיימת . אולם, כבכל טיפול רפואי שהוא, כל גוף מגיב שונה למכשירים מסוגים שונים, ולעולם לא ניתן להבטיח את הצלחת הטיפול .

6. עוד ציינה הנתבעת 2 כי : הסיבה האמתית לכך שהתובע ביקש לבטל את העסקה היא הקשיים שגילה לגבי הגעתו מחדרה [עיר מגוריו] להרצליה מספר פעמים לשם התאמות ! כלומר ,משנכח התובע כי התקנת המכשיר אינה דבר של מה בכך , המצריכה תקופת התאמה והסתגלות ארוכה ומכיוון שהמרחק בין חדרה להרצליה אינו קצר , החליט התובע לטעון שאינו מסתגל למכשיר ולטענתו המכשיר אינו מתאים .

7. עוד נטען כי , לנתבעת מעבדה בעלת תו תקן של מכון התקנים הישראלי לתכנון ייצור והתאמה של מכשירים אורטופדיים על פי מידה אישית .

8. נוסף, טוענת הנתבעת 2 כי , מן הראוי לשים לב לשינויי הגרסאות העובדתיות שעבר כתב התביעה על גלגוליו השונים, החל מכתב התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות , המשך בכתב התשובה שהוגש בעקבות כתב ההגנה של הנתבעת , וכלה בעובדות כתב התביעה המתוקן שהוגש לבית המשפט השלום . עוד הדגישה הנתבעת 2 כי לא מדובר בשינויי טענות משפטיות בעקבות קבלת ייצוג משפטי , אלא בטענות עובדתיות סותרות .

9. ביום 4.10.2006 בהסכמת הצדדים , ניתן פסק דין הדוחה את התביעה כנגד הנתבע 1 ללא צו להוצאות .

10. לאחר שניסיונות הפשרה לא צלחו , התיק נקבע לישיבת הוכחות, בה שמעתי את עדותם של : ד"ר רמי דוד[המומחה מטעם התובע ] גב' אסתר יעקובי, התובע בעצמו ומר אלוש יוסף[ להלן:"עדי התביעה"] . וכן את עדותו של מר בר לב יעקב [להלן: "עד ההגנה" ] .

המחלוקת בין הצדדים :

האם המכשיר נשוא התביעה סופק לתובע ?    

טענות הצדדים

11. בפתח הסיכומים התובע טען כי : "המכשיר נשוא התובענה מעולם לא סופק ו/או מעולם לא היה בר מסירה , כפי שעלה מעדויות העדים". עוד נטען על ידי התובע כי ד"ר רמי דוד [להלן:"המומחה מטעם התובע" ]קבע במפורש כי הקריסה בברך היא שגרמה בעקבותיה לקרע בגיד , הנבעה בגין היעדרו של מכשיר תומך הברך. כמו כן, קבע המומחה כי הקרע בגיד בברך שמאל , הוא בגדר נקודת תורפה לעתיד.

12.    עוד נטען כי , גם מעדותה של גב' אסתר יעקובי [נציגת מכון לואיס ] עולה כי למרות שהנתבעת התחילה את תהליך לקבלת ההחזר עבור התובע בעקבות רכישת המכשיר, התהליך לא הושלם מכיוון שהמכשיר מעולם לא סופק ע"י הנתבעת . כך שגם באם נוקטים על פי שיטתה של הנתבעת בטענותיה טוען התובע : הרי אי מסירת כרטיס המכשירים אשר הונפק כראוי לתובע ע"י הנתבעת למכון לואיס להשלמת התהליך של קבלת ההחזר, או חתימה על מסמך העברת המכשיר לתובע או חתימה של התובע על מסמך שביעות רצון לאחר קבלת המכשיר מעידים עדות נוספת לשאר העדויות כי המכשיר הנדון מעולם לא סופק .

13. הנה כי כן , גם מעדותו של מנהל הנתבעת 2 לשעבר מר אלוש יוסף עולה : המכשיר שניסה לייצר לא החזיק את הברך בצורה מתאימה, לא התאים ולא היה למעשה בר מסירה . [עמ' 28 שורה 5 ואילך ] . נטען עוד כי, מר אלוש יוסף ציין כי המכשיר לא היה בר שימוש וכי למעשה הרעיון של שילוב המנגנון המיוחד מבלגיה במכשיר לא הצליח .

14. לסיום טוען התובע כי : עדותו ותצהירו של התובע לא נסתרו , עדותו הייתה אמינה ובעיקר לעניין אי תקינות המכשיר לייצוב הברך וכן אי מסירת המכשיר לידיו .

15. עדותו של מר יוסף אלוש , הייתה קריטית ומשמעותית להוכחת העובדה הפשוטה כי ייצור המכשיר החדשני לייצוב הברך עבור התובע לא קרם עור וגידים ונכשל ועל כן לא סופק . עוד נטען : יש להתרעם על כי מר אלוש ניסה להתחמק בתשובותיו ממתן הסבר מדוע לא קיבל התובע החזר עבור התשלום . ומכאן יש לפסוק לתובע פיצוי הולם לא רק עבור הסכום ששולם על המכשיר אשר מעולם לא סופק כאשר הוא  לא שמיש, אלא גם עבור הנזק הרפואי העתידי שיסבול התובע הנכה בעקבות מעידתו בהעדר המכשיר ולכאב וסבל בגינה.

16. לשיטתו של ב"כ הנתבעים : המדובר בתביעת סרק אשר נופחה והינה ברובה תביעת סרק , התובע לא הרים את הנטל להוכיח שהמכשיר נמצא בידי הנתבעת למרות שהעדים העידו כי המכשיר נמסר לתובע על מנת להתרגל אליו ומשכשל התובע להוכיח את תביעתו יש לדחותה .