פסק-דין בתיק א 466/04

1.         תביעה למתן פסק דין המצהיר כי התובעים, יורשיו של המנוח מוסטפא קאסם ח'טיב ז"ל (להלן: "המנוח"), הם הבעלים של מקרקעין בשטח של 2,541 מ"ר שסומן כחלקות 110 ו-111 על-ידי המודד מטעם התובעים (קטע מזרחי של חלקה 19 בגוש 18583). כן מתבקש בית המשפט להורות על רישום הזכויות על שם התובעים אצל רשם המקרקעין.

            הואיל ותובענה זו נסמכת על הליכים משפטיים רבים שנוהלו במשך השנים בנוגע למקרקעין האמורים, אפתח בתיאור עובדות הרקע.

2.         הליכי ההסדר בגוש 18583/תמרה החלו בשנת 1945. הודעה על התחלת הליכי סידור הזכויות פורסמה ביום 20.11.1945 (תעודת עובד הציבור ת/2).

            בעת תחילת הליכי ההסדר היה השטח הידוע כעת כחלקה 19, מחולק לחלקות משנה זמניות והן: 37 (ארעית 65), 38 (ארעית 66), 39II (ארעית 66א), 36א (ארעית 64II) ו-41 (ארעית    66ב).

3.         לאחר פרסום ההודעה הוגשו תביעות שונות ביחס למקרקעין. התביעות הסותרות הועברו להכרעה בבית המשפט. מבלי לפרט את כל ההליכים, אציין כי בית המשפט נתן מספר פסקי דין והכריע בתביעות סותרות למיניהן.

4.         אזכיר כי גם המנוח וגם המדינה הגישו תביעות ביחס לחלקה זמנית 35 (סופית 23). תביעות סותרות אלו נדונו בתיק הסדר תמרה/75, וביום 31.3.1963 ניתן פסק דין המקבל את תביעת המדינה ודוחה את תביעת המנוח.

5.         עוד אזכיר כי בין המדינה לבין צלאח אחמד נאטור (להלן: נאטור) התגלעה מחלוקת בעניין חלקה זמנית 41. זו נדונה והוכרעה בתיק הסדר תמרה/112. על פסק הדין בתיק ההסדר הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 361/63), וביום 3.2.1964 ניתן פסק דין המאשר הסדר פשרה שהושג. על-פי אותו הסכם פשרה, פוצלה חלקה 41 זמנית הנ"ל לשתי חלקות: א' (כיום חלקה 110) ו-ב' (כיום חלקה 111). הזכויות בחלקה 110 נרשמו על שם המדינה, ואילו חלקה 111 נרשמה על שם נאטור.

6.         ביום 31.7.1975 פורסם לוח הזכויות ביחס לגוש 18783. כל החלקות הזמניות שבהן הוכרה תביעת המדינה אוחדו לחלקה 19. ביום 31.10.1975 הגיש המנוח בקשה לתיקון לוח הזכויות, על-פי סעיף 59 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת ההסדר"). בבקשה טען לזכויות הן בחלקה 23 והן בחלקים מחלקה 19. התביעה ביחס לחלקה 23 נדחתה על הסף בהחלטת בית המשפט מיום 20.9.1984, בשל מעשה בית דין, שכן לגביה ניתנה, כאמור, הכרעה כבר בתיק הסדר תמרה/75.

7.         בית המשפט המשיך ודן בתביעת המנוח לתיקון לוח הזכויות ביחס לחלקה 19 (תיק תמרה/455). ביום 11.1.1987 נתן כב' השופט א' כהן את פסק דינו במחלוקת (להלן: "פסק הדין הראשון"). בית המשפט בחן את הטענות השונות שהובאו בפניו ואת התשריטים שהוצגו לעיונו על-ידי המומחים  מטעם הצדדים. בסופו של דבר החליט לאמץ את תשריטו של המודד מר טטור שסומן על-ידיו נ/4, ולתקן את לוח הזכויות בהתאם. וכך קבע:

אני מחליט לתקן את לוח הזכויות ביחס לחלקה 19 בגוש 18583 ולרשום את החלקים מן החלקה לפי לפי תרשים נ/4 המהווה חלק בלתי נפרד מפס"ד זה.

המגרשים 393, 438 בצפון החלקה - עליהם שני בתים, ירשמו על שם המבקש מוצטפא קאסם חטיב [המנוח - ר' ס'].

הקטע המזרחי של החלקה מסומן א' הנופל בדיוק מדרום למגרש 436 אף הוא ירשם ע"ש המבקש הנ". שאר שטח החלקה 19 הרשום בלוח הזכויות ישאר בעינו.

על אף הוראות פסק הדין לא נרשמו הזכויות על-פיו בלשכת רישום המקרקעין.

ביום 22.7.1998 הגישו יורשיו של המנוח בקשה לביטול פסק הדין הראשון (ה"מ 2676/96, ה"מ 141/97). בבקשה נטען כי נפל פגם בפסק הדין הראשון הואיל וניתן לאחר פטירת המנוח ומבלי שנמסרה הודעה לבית המשפט. יורשי המנוח לא זומנו לדיון ולא יכלו להביא טענותיהם בטרם מתן פסק הדין (נספח י"ט לתצהיר ת/4). סופו של דבר, בהסכמת התובעים - יורשי המנוח - נדחתה התבקשה, ופסק הדין הראשון נותר על כנו.

8.         בין לבין התברר כי התשריט נ/4, של המודד טטור (להלן: "תשריט טטור"), אשר שימש כבסיס לפסק הדין הראשון, אבד מתיק בית המשפט. לפיכך הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט להמציא כמוצג עותק של התשריט ולסמנו בתיק בית המשפט. המשיבה צירפה לבקשה תצהיר של המודד טטור ועותק נוסף של התשריט שנערך על-ידיו.

            התובעים התנגדו לבקשה וצירפו מצדם תצהיר ותשריט שנערך על-ידי המודד איברהים עיאשי.

            ההבדל בין התשריטים מובהר היטב בחוות דעתו של המודד מאג'ד פראג' (נ/3). על-פי תשריט טטור, סומן בצהוב שטח של כ-960 מ"ר מדרום למגרש 436 כשטח שבבעלות המנוח. לעומת זאת בתשריט של המודד איברהים עיאשי סומנו, פרט לשטח האמור, גם שני המגרשים 110 ו-111 בבעלות המנוח. שטחם של שני מגרשים אלו הוא כ-2,514 מ"ר.

9.         כב' השופטת ברכה בר-זיו, שבפניה הובאה הבקשה לסימון המוצג, פסקה ביום 15.2.2000 כי יש לאמץ את עמדת המשיבה. כמו כן קבעה כי השטח שיירשם בבעלות המשיב הוא שטח של 960 מ"ר שסומן על-ידיה בצבע ירוק בתשריט (פסקה 13 לפסה"ד), וכי שטח זה יירשם על שם המנוח או על שם יורשיו, לאחר חלוקת החלקה ועריכת מפה סופית.

10.        על פסק דין זה הגישו התובעים ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 7357/00). ביום 11.6.2003 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, ובהתאם הורה בית המשפט העליון כדלקמן: