פסק-דין בתיק א 4657/04

1.                   זהו פסק דין בתביעת התובעים, לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים, בגין ליקויי בניה בדירה שרכשו ממנה. הוחלט לקבל את התביעה  באופן  חלקי, ולהלן  הנימוקים.

הנני מתנצל  בפני הצדדים, על האיחור  במתן פסק הדין.

2.          ביום 19.9.02 נחתם בין הצדדים, הסכם לרכישת דירה שבנתה הנתבעת בבאר שבע.  לטענת התובעים, עם כניסתם לדירה, גילו בה ליקויים שונים. בין היתר, טענו התובעים בכתב התביעה,  הבטיחה להם הנתבעת להם, כי הדירה שרכשו,  תהיה דירת גן בקומת קרקע, ללא מדרגות, ובפועל, מסרה להם דירה ללא גינה, ואשר יש בה מדרגות.  התובעים צרפו לכתב התביעה חוות דעת מומחה - מהנדס אלכסיי גנישב, מחברת טרמינל שירותי הנדסה, מיום  19.9.02, אשר העריך  את עלות תיקון הליקויים שפורטו בחוות דעתו ב- 38,381 ש"ח.

             לטענת התובעים, ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את הליקויים במסגרת תיקוני שנת הבדק, אך היא לא ביצעה תיקונים מהותיים במסגרת זו.

             לטענת התובעים, פניותיהם אל הנתבעת לתקן את הליקויים, לא נענו.

             התובעים  תבעו  פיצוי, בגין עגמת  נפש, אשר נגרמה להם לטענתם. התובעים טענו,  כי הסכם הרכישה  עליו  חתמו,  הינו חוזה  אחיד וכולל  תניות מקופחות, וכן  טענו, כי יש לבטל  כל מסמך עליו חתמו, הכולל  ויתור  על זכויות,  משום שנחתם תוך כפייה, או "תוך ניצול  תמימותם".

             התובעים טענו, כי הסכום המגיע להם מאת הנתבעת, הינו 60,919 ש"ח, כולל פיצוי בגין הליקויים על פי חוות דעת המהנדס גנישב, עלות חוות הדעת בסך 2,357 ש"ח, וכן 20,000 ש"ח - פיצוי בגין עגמת נפש. עם זאת, משיקולי אגרה, העמידו תביעתם על סך 50,000 ש"ח.

             יוער, כי התביעה הוגשה במקור, כתביעה בסדר דין מהיר, ואולם, בהחלטה מיום 18.11.04, הורתה כב' הרשמת ע. קויפמן, כי התביעה תידון בסדר דין רגיל.

3.        הנתבעת טענה  בכתב הגנתה, כי על פי ההסכם  בין הצדדים, דין המחלוקת להתברר  לפני בורר, שימונה על ידי לשכת המהנדסים והאדריכלים, אלא שטענה זו נזנחה על ידי הנתבעת בהמשך. הנתבעת הכחישה טענות התובעים. הנתבעת טענה כי התובעים  ביקרו בדירה, בעת שהייתה  בשלבי בניה סופיים,  וידעו על כן, כיצד תראה.

הנתבעת טענה בין היתר,  כי כל הליקויים  עליהם  הצביעו  התובעים, לאחר כניסתם לדירה, תוקנו במסגרת  תיקוני שנת הבדק. לטענתה, גם העניקה לתובעים הטבות  שונות, בשווי 7,000 ש"ח, והתובעת אף חתמה על  כתב  התחייבות, המאשר זאת (נספח ה/3 לכתב ההגנה להלן: כתב ההתחייבות"). במסגרת כתב התחייבות הסכימה התובעת, כי על התובעים  יהא להחזיר לנתבעת  את שווי ההטבה (7,000 ש"ח), אם יגישו  נגדה תביעה בעתיד, וכן הסכימה, כי לנתבעת תעמוד במקרה  כזה, זכות  קיזוז בגין הסכום האמור. הנתבעת הכחישה טענת התובעים, לפיה הסכם הרכישה הינו חוזה אחיד,  וטענותיהם  לענין תוקף מסמכי ויתור שחתמו . הנתבעת טענה על כן,  כי אינה חבה בפיצוי התובעים, ולחלופין, חלקה על היקף הליקויים  הנטענים ושווים.   עוד טענה,  כי ככל שימצאו ליקויים,  תעמוד על הזכות לתקנם,  זכות שנמנעה ממנה לטענתה, על ידי התובעים.

4.                  בית המשפט (כב' הש' נ.נצר) מינה כמומחה  מטעמו,  את המהנדס  דן אורמן .  מר   אורמן העריך בחוות  דעתו, מיום 22.06.05,  את עלות התיקון של הליקויים  שאיתר, ב- 13,070 ש"ח - מחיר עלות לקבלן  ללא מע"מ.

המומחה קבע,  כי מקום שהתיקונים  יבוצעו  על ידי התובעים, באמצעות בעלי מקצוע עצמאיים , יש להוסיף למחירי התיקונים  תוספת בשיעור  25%.

עוד  קבע,  כי לא  יידרש פינוי  התובעים מביתם,  לצורך ביצוע התיקונים.

5.                 מטעם התובעים העיד התובע בלבד.  בתצהירו העיד התובע,  בין היתר,  כי: "במיוחד  חרה לנו הבטחת הנתבעת  לפיה הדירה שרכשנו  הינה דירת  גן בקומת קרקע  ללא מדרגות  בעוד שפועל,  לא כך הדברים.  אין גינה ויש מדרגות".

לטענת  התובע,  היו תיקוני שנת הבדק,  שבצעה  הנתבעת  בדירה "...תיקוני שפכטל  ותו לא...".  לדבריו,  פנו התובעים  אל הנתבעת  פעמים רבות, בבקשות  לתקן את הליקויים, ואף בדרישה  לקיים עמה בוררות  אך פניות אלה לא הועילו.

בחקירתו  הנגדית, הכחיש  התובע,  כי קיבל  מן הנתבעת הטבות בשווי  7,000 ש"ח  וטען,  כי רעייתו  חתמה על כתב ההתחייבות, הכולל כאמור הסכמה לקיזוז במקרה של הגשת תביעה, מבלי  שידעה  על מה היא חותמת, משום  שאינה קוראת  עברית. 

הנתבע  אישר, כי בחודש יוני 2003,  הוצע לספק לו מוצרים ועבודות  שונות, במקום תיקון הליקויים,  ובהם חלון זכוכית,  ורשת למסתור  כביסה. לדבריו,  לא הסכים לחתום על מסמך שערכה הנתבעת בעניין זה,   משום, "...שאני רציתי שיחליף את הבלטות  לאותו צבע,  ונציג הנתבעת לא הסכים".  התובע אישר: "נכון שאז אמרתי שאני לא רוצה  שיתקן  שום דבר ואני ממשיך הלאה".

התובע  טען,  כי רעייתו  ביקרה באתר, טרם תחילת  הבניה,  ואדם בשם יגאל הבטיח  לה שאין  בדירה מדרגות.  התובע  אישר שביקר בדירה, "...כאשר הדירה הייתה  בנויה  ומחצית הדירה הייתה מרוצפת...".

התובע   חזר וטען,  שהתיקונים  שבצעה  הנתבעת בביתו, "...לא היו רציניים". לשאלה, מדוע התנגד  שהנתבעת  תבצע  את התיקונים, השיב :