פסק-דין בתיק א 46354/04

א.     עובדות

         התובע יליד 1980, נפגע ביום 5.7.03, מרכב שנסע לאחור עת עמד על מדרכה ברחוב שד' ירושלים 10 בת"א (להלן: " תאונת הדרכים"). כתוצאה מתאונת הדרכים הובל התובע לחדר מיון בבית חולים "וולפסון" חולון, כשהוא סובל מחבלות בברך ימין ובקרסול שמאל.  ביום 9.8.03 פנה התובע בשנית לחדר מיון עקב החמרה במצבו ואף אושפז במחלקה הכירורגית וביום 8.4.04 עבר ארטרוסקופיה בברך ימין.

         לטענת התובע כתוצאה מהתאונה, הוא סובל מהגבלה בתנועת רגל ימין, אינו יכול לדרוך ולהניע את הברך בחופשיות ומתקשה בביצוע פעולות יומיומיות כגון הליכה. כמו כן טוען התובע כי הוא סובל מהעדר תחושה באזור הפיקה של הרגל וכי נותרה לו צלקת גדולה ומכוערת אשר  מגבילה את תנועותיו ואף גורמת  לרגישות, תחושה של צריבה וגירוד. 

         הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות. המחלוקת נסובה בשאלת גובה הנזק.

ב.      טענה מקדמית

         בסיכומיה טענה הנתבעת כי  יש לדחות את התביעה כלפיה, זאת היות ובכתב ההגנה הכחישה את חבותה. התובע לא צירף את הנהג כנתבע ועל כן לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו.
התובע הגיש סיכומי תשובה וטען כי הכחשתה של הנתבעת הייתה כוללנית וגורפת ולא הוצגה כל ראיה כדי לתמוך בטענה כי אירוע התאונה לא התרחש או כי אין כיסוי ביטוחי. התובע הפנה לתקנה 24 לתקסד"א לפיו בכל מקרה לבית המשפט הסמכות לצוות על הוספת שמו של אדם שצריך היה לצרפו כנתבע והואיל ומדובר בנתבע פורמלי גרידא, בית המשפט יכול לצרפו גם בשלב כתיבת פסק הדין.

         ברי כי מן הראוי היה לצרף את המבוטח כנתבע וכי לענין אחריותו של המבטח לא מספיקה העובדה כי הוא הוציא פוליסת ביטוח וכי הרכב היה מעורב בתאונה. בנוסף לתנאים אלה, יש להוכיח כי הנוהג אחראי כלפי הניזוק. יחד עם זאת, לבית המשפט שיקול דעת לצרף בעל דין (תקנות 24, 27 לתקסד"א, תשכ"ג-1963) ומטרת הצירוף היא לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בשאלות השנויות במחלוקת. דעת הרוב בע.א. 489/79 אליהו נ' עיזבון המנוחה ויולט צאיג (פד"י ל"ה

         (2), 123) , קבעה כי לבית המשפט יש סמכות גם בשלב של ערעור לצרף את הנהג וכי מדובר בפגם פורמלי גרידא. כדברי  מ"מ הנשיא דאז, כב' השופט חיים כהן:

" ברצוני להדגיש רק זאת, כי בתי המשפט יטיבו לעשות, אם ירבו להשתמש בסמכותם הרחבה אשר הוענקה להם בתקנה 24 לתקסד"א, כדי "לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה" - ובכל שלב משלבי הדיון, לרבות בשלב הערעור ועד שיכשילו תובענה בשל אי צירוף נתבע שגם נגדו צריכה הייתה התובענה  להיות מוגשת, יצרפו הם אף מיוזמתם שלהם".

          הנתבעת לא הציגה בדל של ראיה מטעמה כאילו והתאונה לא התרחשה ואין  היא יכולה להטיל יהבה על הכחשתה הכללית והסתמית בכתב ההגנה.  אי צירוף הנהג
נעשה בשגגה הניתנת לתיקון בוודאי בשלב זה ואין בכך כדי להביא לתוצאה של דחיית התביעה.

          לפיכך אני מורה על צירופו של הנהג כנתבע נוסף.

ג.       הנכות הרפואית

          מטעם בית-המשפט מונה ד"ר אבנטוב, מומחה בתחום האורטופדי (להלן: " המומחה"), אשר קבע בחוות-דעתו כי לתובע לא נותרה נכות בתחום האורטופדי וכי בגין הפצע שבהיבט האחורי של הברך והצלקת הבולטת לעין, זכאי התובע ל- 10% נכות לפי סעיף 75 (ב) לתקנות המל"ל.  (להלן: " חוות הדעת").

          הצדדים ויתרו על חקירת המומחה ולפיכך אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע היא כקביעת המומחה בחוות דעתו (ע.א. 2160/90 שרה רז נ' פרידה לאץ ואח', מז

          (5) 170, עמ' 171-172).

ד. הנכות התפקודית

    לטענת התובע, שיעור נכותו התפקודית היא כשיעור נכותו הרפואית.