פסק-דין בתיק א 46216/06

א. כללי וטענות הצדדים

זו תביעה שראשיתה בביצוע שטר חוב (להלן: "השטר") מס' 653729, ע"ס 100,000 ש"ח, זמן פרעונו 11/12/05, ושהועמד ביום הגשת התביעה ע"ס 44,518 ש"ח עליו נחזים להיות חתומים הנתבעים כעושי השטר. סכום החוב בהוצל"פ נכון להיום הינו 62,663 ש"ח.

הנתבע 2 שהצהיר כי משמש מנהלה של הנתבעת 1, הגיש תצהיר תמיכה להתנגדות בשם הנתבעים, ובו טען, כי החתימה על פני השטר הינה חתימתו, בחתימת הנתבעת 1, חותמת וחתימה אישית, ואולם לא חתם בשטר באופן אישי, והחתימה שלצד החותמת אינה חתימתו. לטענתו, במסגרת הקשרים העסקיים עם התובעת לאספקת מוצריה באיצטדיון הכדורסל "יד אליהו", מסר השטר לתובעת כביטחון בלבד להבטחת החזרת מקררים בלבד, ע"י הנתבעת 1, וסוכם שעם החזרתם יושב השטר לידיה. השטר, לגרסתו, נמסר לתובעת 'על החלק', ומולא ללא ידיעתו וללא הסכמתו על ידה או מי מטעמה תוך הפרה בוטה של המוסכם. כן נטען, כי משחדלה הנתבעת 1 בשנת 2000 לתת שירותי מזון באיצטדיון, הוחזרו המקררים לתובעת, אך השטר לא הוחזר חרף דרישותיו, וחרף פקיעת תוקפו.

עוד טען הנתבע 2, כי לא נתקבלה כל תמורה בעד השטר, וכי התובעת מחזיקה בשיקים של הנתבעת 1 שלא נפרעו בשל מצוקתה הכלכלית, והחבות לפיהם מאוחרת, ולא קשורה לחובות שבא  השטר כאן להבטיח.

בהסכמת הצדדים ניתן לנתבעים רשות להגן, והצדדים הגישו בהמשך תצהירי עדות ראשית.

התובעת טוענת כי, במסגרת הקשר העסקי הושאלו לנתבעת 1 מס' רב של מקררים שלא הוחזרו, ולאחר סיום פעילותה העסקית בשנת 2005, וכן לא שילמה את מלוא תמורת הסחורה שסופקה לה. אשר לשטר נטען, שנחתם ע"י הנתבעים להבטחת מלוא חובות הנתבעת 1, כשבגוף השטר אין הגבלה כלשהי לגבי טיב החובות ומקום היווצרותם. כן נטען, כי התובעת לא נוהגת למלא את סכום השטר שלא בנוכחות הלקוח, אלא אם הוסכם שהשטר לא יוגבל בסכום, ובכל מקרה השטר הוגש לביצוע ע"ס 44,518 ש"ח בלבד בגובה חובות הנתבעת 1 כלפי התובעת, ולא בסכום הנקוב בשטר בסך 100,000 ש"ח. עוד נטען, כי ב"כ התובעת מילא את הסכום במילים והתאריך בעט שצבעו כחול ושונה מצבע החתימות והסכום בספרות.

ב. דיון והכרעה

מטעם התובעת העידו בפני המומחה מר יצחק חגג (להלן: "המומחה"), והעד מר שלומי צדיקי מנהל הערוץ הקר בתובעת, והנתבע 2 בעצמו. לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אין חולק כי מדובר בשטר חוב שנמסר כבטחון, אולם, השאלות השנויות במחלוקת הן: האם השטר נמסר להבטחת כל התחייבויות הנתבעת 1, כגרסת התובעת, או שמא כבטוחה להחזרת המקררים בלבד, כגרסת הנתבעים; האם ניתנה לתובעת הרשאה למלא ולהשלים את השטר, ובתוך כך, האם השטר נמסר על תנאי.

בענייננו, השטר נמסר בחתימת עושי השטר - הנתבעים, אם כי הנתבע 2 טוען שהחתימה לצד חותמת הנתבעת 1 אינה חתימתו. הנטל להוכחת חתימת הנתבע 2 כעושה השטר מוטל על התובעת, בעוד שהנטל להוכחת קיומו של תנאי לפירעון השטר ואי קיומו, מוטל על הנתבעים אשר מסרו את השטר; כמו-כן, הנטל להוכחה, כי התובעת חרגה מהרשאה בעת השלמת סכום השטר והתאריך, ככל שהושלמו, עניין שבמחלוקת, מוטל אף הוא על הנתבעים.

אשר לסוגיית חתימת עושה שטר לצד חותמת הנתבעת 1, הרי שלטענת הנתבע 2, אין המדובר בחתימתו, וכי זו נחתמה ע"י התובעת או מי מטעמה. לעניין חוות דעת המומחה טענו הנתבעים בסיכומיהם, כי זו ניתנה מבלי שנבדקו חתימות אקראיות, סוגי כתבי יד ודיו, וללא כל בסיס להשוואה שעה שמדובר במסמך ישן בן 16 שנים, ולפיכך, בדיקת המומחה לוקה בחסר ובניגוד לדרך שכתב בספרו. מנגד, טוענת התובעת, כי המומחה בדק בנוסף לחתימה האקראית שבתצהיר הנתבע 2 גם את שלושת החתימות הנוספות שבשטר, וקבע בחוות דעתו, שלא נסתרה בחקירתו הנגדית ו/או באמצעות חוות דעת נגדית, כי החתימה שבמחלוקת היא חתימת הנתבע 2.

יש בידי לקבל את עמדת התובעת בעניין, שכן הוכח להנחת דעתי שאכן מדובר בחתימת הנתבע 2. ראשית, עדות המומחה לא נסתרה או הופרכה באופן שהנתבעים לא הציגו חוו"ד גרפולוג מטעמם, על מנת לנסות ולשכנע את בית המשפט בדבר אמיתות הטענה, שנטענה ע"י הנתבע 2 באופן כללי וסתמי. בחקירתו הסביר המומחה, כי 8 הדוגמאות המוכתבות שהונחו לפניו משקפות את איכות וכמות של תכונות בצורה מספקת כדי להשוות עם החתימות שבמחלוקת, ודי בהן כדי להגיע לממצאים אליהם הגיע. כן הסביר לגבי התיישנות הנייר והתייבשות הדיו, שלגביהן אין השלכות ביחס להשוואת החתימות. סבורני, כי בענייננו, הסברו של המומחה מניח את הדעת ומקובל עלי. וכן,  הימנעותו של הנתבע 2 מלהגיש תלונה במשטרה בגין זיוף, מלמדת על חולשת הטענה.

לאור האמור לעיל, ובשקלול כל הראיות שהובאו בפני, אני קובע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת חתימת הנתבע 2 על פני השטר, ודין טענת הנתבע בעניין להידחות.

אשר לטענת הנתבע 2 כי השטר נמסר לביטחון להחזרת המקררים בלבד, לא שוכנעתי, ולא הוכח להנחת דעתי, כי אכן השטר נמסר כבטוחה לשימוש זה בלבד, וכי פקע תוקפו של השטר. כן לא שוכנעתי שלא התקיים התנאי לפירעון השטר. אציין, כי בדרך כלל, דרכם של "שטרי בטחון", שמצוין בהם, כי הם שטר בטחון, לעניין מסוים, אם במפורש, ואם מתוך מסמך אחר. על פניו, ואין ספק בכך, עולה כי השטר אינו מגלה כל תנאי לפיו נמסר כבטוחה להחזרת המקררים בלבד, הגם שניתן להוכיח קיומו של תנאי כזה גם בראיות חיצוניות, וזאת לא נעשה. הואיל ומדובר בתביעה שטרית, כאשר כאמור אין על גבי השטר כל הגבלה מפורשת בנוגע להתחייבויות שנועד השטר להבטיח - הנטל על הנתבעים להוכיח שהשטר ניתן כבטוחה להחזרת המקררים בלבד. בענייננו, הנתבע 2 בחקירתו לא זכר לומר מי החתימו על השטר, לא דאג לקבל העתק השטר במעמד החתימה ולאחריה, ואף נמנע מלהעיד את אחיו שותפו לתמוך בגרסתו, מכאן שיש לזקוף את אי זימונו של אחיו לדיון לחובתם של הנתבעים. בהיעדר ראיות כלשהן לתמיכה בטענתם של הנתבעים בעניין שטר החוב, מדובר בטענה לא מבוססת בעל-פה כנגד מסמך בכתב, ודינה להידחות.

אשר לשאלת ההרשאה והמסירה - סעיף 19 לפקודת השטרות קובע:

"19. (א)            היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה  להשלים את החסר ככל שנראה לו."

לגבי סעיף זה נפסקה הלכה בע"א 546/61 שורץ נ' צ'רקס ואח' (פ"ד טז (2) 1298) כדלקמן: " חזקה על מי שהוציא שטר ופרטים מהותיים חסרים בו, שהרשה את המחזיק למלא את הפרטים, ועל החייב הכופר במתן ההרשאה מוטל עול הראיה להוכיח שהשטרות לא מולאו בהתאם לבקשתו."