פסק-דין בתיק א 45801/03

1.         בתום ההוכחות, ניתנה החלטה להגשת סיכומים.

            התובע הגיש את סיכומיו, הנתבע לא הגיש את סיכומיו, למרות הארכה הגדולה שניתנה לו לעשות כן.

            דינו של בעל דין שלא הגיש סיכומיו במועד, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון (תקנה 160(ד) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

            כאשר תובע מתייצב לדיון והנתבע אינו מתייצב, "רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהיה זכאי לסעד המבוקש" (תקנה      157(2) לתקנות הנ"ל).

            לאור זאת, ניתן היה לדון בקצרה בלבד בראיות שהוצגו. למרות זאת, לאור הנסיבות המיוחדות, כמפורט להלן, אדון במחלוקות שהתעוררו, כאילו הוגשו סיכומי הנתבע.

2.         אקדים ואומר, כי הנתבע בחר שלא להיות מיוצג על ידי עו"ד, למרות המלצותי החוזרות ונשנות להעזר בשירותי עורכי דין, לאחר שהתרשמתי שהוא אינו מטיב להבהיר את גירסתו ולטעון את טיעוניו.

            ואכן, הגנתו כפי שהתפרשה על המסמכים שהגיש (כתב הגנה, תצהיר וכו') היתה סתורה, בלתי-אחידה ולא ענינית ברובה.

            למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, נהגתי עמו באורך-רוח, תוך סטיה מסדרי דין וכללי ראיות נוקשים, ובחנתי בזהירות רבה את טיעוניו.

            ולאחר כל אלה, לא מצאתי שיש לנתבע הגנה ראויה מפני התביעה.

3.         התביעה הוגשה בשל יתרת חוב בחשבון עו"ש שהיה לנתבע ולאמו, פלדברג לאה ז"ל (להלן - לאה) אצל התובע.

            בהמשך התברר, כי חשבון העו"ש שימש בעצם רק כאמצעי למשיכת מזומנים, תוך המרת מטבע חוץ מחשבון מט"ח אצל התובע, שמקורו בכספי רנטה אשר הגיעו ללאה ו/או לנתבע מגרמניה במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי רדיפות הנאצים.

            יצוין, כי התביעה הוגשה תחילה גם נגד לאה, ולאחר שהוברר לתובע כי זו נפטרה, היא נמחקה ממנה.

4.         הנתבע טען, כי לו עצמו לא היה כל חשבון אצל התובע, ולאמו היה חשבון מט"ח בלבד, אך לא חשבון עו"ש.

            בקשר לחתימות, הנטענות שהן שלו, על דפי פתיחת החשבון (נספח א' לתצהיר אוסטרבך) ומסמכי בנק אחרים (נספח ג' לתצהיר הנ"ל), שהציג התובע, טען הנתבע, כי הן מזויפות.

            אלא, שהנתבע סותר עצמו במו-פיו, שכן בסעיף 1 לתצהירו הוא טוען, כי הוא צורף כמיופה כוחה של אמו בחשבון המט"ח ומצרף לתצהירו אותו דף פתיחת החשבון (נספח א' לתצהירו). אמנם, בדף זה לא מופיעה חתימתו, אלא חתימת לאה בלבד (ועל כך, להלן), אולם מצוין בו במפורש כי בעלי החשבון הם "פלדברג לאה ורפאל", כלומר הנתבע ואמו. כך מצוין גם בדף ההרשאה ל"הוראות טלפוניות", שצירף הנתבע כנספח ב' לתצהירו ובכל דפי החשבון שקיבל ואשר צורפו לתצהירו כנספח ד' ו-ח'.

5.         באשר לחוסר חתימתו בדפים שצירף הנתבע לתצהירו לעומת חתימתו המופיעה באותם דפים שצורפו לנספחי התובע, הוברר לאחר מכן, כי לאה חתמה בסניף אחר (ואלה המסמכים שהציג הנתבע) ורק לאחר מכן הוחתם התובע (עמ' 5 לפרו', עדותו של מנחם אוסטרבך, ששימש באותה עת כפקיד מט"ח בסניף התובע).

6.         נוסף לכך, הציג התובע אסופת מסמכים שהתקבלה מסניף ככר המושבות של בנק לאומי ("הודעת התובע", מיום 27/1/05, ועל נסיבות הגשתם, להלן), ובתוכם מכתב שכתב הנתבע, שבו הוא נותן הוראות על הפסקת העברת הרנטה לסניף התובע. המכתב נשלח בשם: "פלדברג לאה ורפאל". הנתבע אישר בחקירתו (עמ' 14), כי המכתב נכתב על ידו, הגם שבצורה תמוהה הוא הכחיש כי זו חתימתו. וכי מי ירצה לחתום במקומו על מכתב שהוא כתב?

7.         בעצם, הכחשת הנתבע את חתימתו על המכתב הנ"ל אינה תמוהה. שכן חתימה זו דומה דמיון רב לחתימה הנחזית כשלו על דפי הבנק שהציג התובע, כאמור לעיל.

8.         באשר לטענה, כי החשבון שהיה אצל התובע היה חשבון מט"ח בלבד, אך לא חשבון עו"ש, ניתן לראות בדפי החשבון, כי המדובר באותו מספר חשבון, מס' 369504 עם סיומת שונה שנועדה להבדיל בין חשבון העו"ש לחשבון המט"ח.