פסק-דין בתיק א 45752/04

בפני תביעה כספית לתשלום דמי תיווך בגין קניית דירה ברח' רש"י 28 רמת גן  (להלן - " הדירה") בסך 16,688 ש"ח.

טענות התובעת

הנתבע חתם על הסכם הזמנת שרותי תיווך בתאריך 24.1.01  על פיו התחייב לשלם לתובעת דמי תיווך בשעור 1.5% בתוספת מע"מ מעלות נכס שירכוש לאחר שיופנה אליו על ידי התובעת (להלן - "הסכם תיווך"). הנתבע התחייב כאמור לעיל גם לגבי הדירה שפרטיה מופיעים בהסכם התיווך.

הנתבע רכש את הדירה בתאריך 1.2.01 ולא שילם לתובעת את דמי התיווך על פי ההסכם.

טענות הנתבע

הנתבע חתם על הסכם התיווך מיום 24.1.01 אך שעה שחתם היו רשומים בו פרטי דירה אחת בלבד, הדירה ברח' עמל 13 רמת גן (שפרטיה רשומים בשורה הראשונה להסכם התיווך תחת הכותרת "נכסים שהוצגו לי על ידכם"). הנתבע מעולם לא חתם על הסכם תיווך שבו רשומים פרטי הדירה. לטענתו פרטי הדירה הוספו על ידי התובעת להסכם התיווך לאחר שהוא חתם על ההסכם.

התובעת לא הודיעה לנתבע על הדירה ולא הפנתה אותו למוכרת הדירה. הנתבע יצר קשר עם מוכרת הדירה בעזרת שכנתה הגב' רבקה טננבאום וחתם עימה על זכרון דברים לרכישת הדירה ביום 31.12.00 (להלן "זכרון הדברים"), 24 ימים בטרם חתם על הסכם התיווך שמתיימר לכלול את פרטי הדירה.

התובעת אינה זכאית לדמי תיווך מאחר ולא נטלה כל חלק ברכישת הדירה.

השאלות במחלוקת

א.        האם התובעת הגיעה לדירה עם הנתבע ואשתו ביום חתימת הסכם התיווך, נפגשה עם גב' נתן מוכרת הדירה והציגה את הנתבע בפניה באותו מועד?

ב.         האם זכרון דברים לרכישת הדירה נערך ונחתם  ביום 31.12.00?

ג.         האם כאשר חתם הנתבע על הסכם התיווך היו רשומים בו פרטי הדירה או שהם הוספו בדיעבד על ידי התובעת ?

דיון

בישיבת ההוכחות בתאריך 3/4/05 נשמעו הראיות. הסיכומים הוגשו בכתב. במסגרת פרשת התביעה העידה התובעת. במסגרת פרשת ההגנה העידו הנתבע, אשתו גב' שמחה אברהם וגב' נתן מוכרת הדירה.

בדיון שהתקיים בבקשת רשות להתגונן ביום 8.9.04 העידו ונחקרו הנתבע, אשתו גב' שמחה אברהם, גב' נתן וגב' טננבאום שהגישו תצהירים בתמיכה לבקשה למתן רשות להתגונן. במסגרת הדיון בבר"ל ביום 8.9.04, לאחר שב"כ התובעת הסכים לתת רשות להתגונן לנתבע, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה כדלקמן:

"מוסכם עלינו כי בשלב זה, למרות האמור (הסכמת התובעת למתן רשות להתגונן - א.פ.), תחקר הגב' טננבאום על מנת שאולי יתייתר הצורך בחקירתה בהמשך. (על מנת שלא להטריחה שוב)".

ביום 5.12.04 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה, על התובעת להגיש הודעה לגבי זימון העדות גב' נתן וגב' טננבאום למתן עדות נוספת במועד ההוכחות.  בהודעת התובעת מיום 12.12.04, ביקשה התובעת לזמן את גב' נתן בלבד למתן עדות נוספת. בנסיבות אלה שעה שהתובעת לא ביקשה לזמן את גב' טננבאום לעדות נוספת, ברור שתצהירה ועדותה חלק מחומר הראיות בתיק.

יצוין, כי עדותה של גב' טננבאום אינה מכרעת ובית המשפט  היה מגיע לאותה מסקנה בהסתמך על הראיות הקיימות בתיק גם ללא עדותה.

שני הצדדים טענו אחד כנגד משנהו טענות למעשים הגובלים בתרמית. התובעת טענה, כי זכרון הדברים לא נחתם כלל ואם נחתם אזי לא נחתם ביום 31/12/00, התאריך המופיע עליו. למעשה, טוענת התובעת כי הנתבע וגב' נתן המוכרת זייפו את זכרון הדברים. מנגד, טען הנתבע, כי התובעת הוסיפה את פרטי הדירה על הסכם התיווך בדיעבד לאחר שחתם על הסכם זה והתנהגות זו של התובעת היא בגדר מרמה.

לפיכך, על שני הצדדים הטוענים טענות כבדות משקל כאמור לעיל כלפי הצד שכנגד,  מוטל נטל כבד יותר להוכחת טענותיהם הגובלות בפלילים.

אדון להלן בסוגיות במחלוקת בין הצדדים.

האם התובעת הגיעה לדירה עם הנתבע ואשתו ביום חתימת הסכם התיווך, נפגשה עם גב' נתן מוכרת הדירה והציגה את הנתבע בפניה באותו מועד?

התובעת העידה בבית המשפט כי ביום 24.1.01 לאחר חתימת הסכם התיווך נגשה עם הנתבע אל הדירה ופגשה שם את המוכרת גב' נתן (פרו' 5.12.04 עמ' 12).

גב' נתן מוכרת הדירה העידה, כי התובעת ביקרה בדירתה לפני שהדירה נמכרה ואמרה לה כי תביא קונים פוטנציאלים לדירה אולם מאותו  ביקור ואילך היא לא ראתה את התובעת. גב' נתן העידה בצורה חד משמעית וברורה כי התובעת לא הביאה את הנתבע ואשתו שקנו את הדירה (פרו' 3.4.05 עמ' 23, פרו' 8/9/04 עמ' 8). 

לטענתה, התובעת מעולם לא הפנתה אליה רוכשים פוטנציאלים ולא הציגה את הדירה בפני הנתבע (סעיף 8 לתצהירה). ביום 28.12.00 התקשרה אליה הגב' טננבאום שכנתה ומסרה לה כי בביתה מצויים הנתבע ואשתו אשר ראו את השלט "למכירה" שהיה תלוי על מרפסת הדירה ומעוניינים לרכוש אותה. לאחר ששמעה דברים אלה הגיעה לדירה ופגשה שם את הנתבע ואשתו (סעיף 3 לתצהיר גב' נתן).

הנתבע העיד באופן דומה על השתלשלות העניינים וכך גם גב' טננבאום (מפנה לתצהירים, לעדות הנתבע פרו' 8/9/04 עמ' 3 ולעדות גב' טננבאום פרו' עמ'  6, 7).

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני מעדיף את עדויות הנתבע וגב' נתן על עדות התובעת. לגב' נתן ולגב' טננבאום אין כל אינטרס בסכסוך בין הצדדים ועדויותיהן תומכות בעדות הנתבע.

לפיכך, אני קובע כי התובעת לא הגיעה עם הנתבע ואשתו ביום 24.1.01 לדירה ולא נפגשה עם בעלת הדירה גב' נתן בנוכחות הנתבע.

האם זכרון דברים לרכישת הדירה נערך ונחתם  ביום 31.12.00?

זכרון הדברים הוגש ולפי עדויות הנתבע וגב' נתן הוא נערך ונחתם ביום 31.12.00.  לטענת התובעת, ישנן תמיהות רבות ביחס לזכרון הדברים וביניהן שזכרון הדברים לא מוזכר בהסכם המכר וכן שבזכרון הדברים לא מוזכרת משכנתא כלשהיא כתנאי מתלה. לא שוכנעתי מטענות התובעת בסוגיה זו. העובדה שמדובר בזכרון דברים שאין בו תניה של פיצוי מוסכם ו/או סנקציה אחרת אינה גורעת ממהימנותו. זכותם של הצדדים לזכרון הדברים לנסח אותו לפי רצונם. התובעת לא הציגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי זכרון הדברים מזויף או שהתאריך המופיע עליו אינו משקף את תאריך עריכת המסמך. 

איני מקבל את טענת התובעת כי על הנתבע  היתה מוטלת חובה להביא למתן עדות את בתה של גב' נתן וחתנה שנכחו במועד עריכת זכרון הדברים. לגבי זכרון הדברים ומעמד  החתימה העידו הצדדים לו כלומר הנתבע וגב' נתן וגם אשתו של הנתבע שהעידה שנכחה במעמד חתימת זכרון הדברים (פרו' 3.4.05 עמ' 24). עדותם לא נסתרה ואיני סבור שהיה מקום להביא עדים נוספים להוכחת זכרון הדברים.

לטעמי, אין לזקוף לחובת הנתבע את העובדה שהוא ואשתו המשיכו לחפש דירה לרכישה לאחר מועד חתימת זכרון הדברים עם גב' נתן. כל עוד לא נחתם הסכם מחייב וכזכור בזכרון הדברים אין גם תניית פיצוי מוסכם, סביר הדבר בעיני שהרוכשים הפוטנציאלים יבדקו דירות  נוספות. בין אם גב' נתן ראתה את עצמה מחויבת לנתבע ואשתו ובין אם לאו, כל עוד לא נחתם בין הצדדים הסכם סופי ומחייב, התנהלותם של הנתבע ואשתו שהמשיכו וחיפשו דירות נוספות סבירה והגיונית בנסיבות הענין. לא שוכנעתי, כי ניתן ללמוד מהסתירה כביכול בין עדויות

הנתבע וגב' נתן לגבי סרובה ו/או הסכמתה של האחרונה להמתין לנתבע ואשתו  שזכרון הדברים שנחתם בין הצדדים מזוייף.  

לאור כל האמור לעיל, אני קובע שיש לתת משקל מלא לזכרון הדברים שנחתם בין הנתבע לגב' נתן ביום 31.12.00 ואין כל בסיס לטענת התובעת בדבר זיוף מסמך זה.

האם כאשר חתם הנתבע על הסכם התיווך היו רשומים בו פרטי הדירה?

לאור קביעתי כמפורט להלן, כי זכרון הדברים נחתם כבר ביום 31.12.00 ברור, כי טענת התובעת שהנתבע חתם ביום 24.1.01 על הסכם תיווך שבו מצוינים פרטי הדירה הינה חסרת הגיון.

נסיון החיים מלמד, כי אדם שחתם על זכרון דברים לרכישת דירה לא יחתום במועד מאוחר יותר על הסכם לתשלום דמי תיווך בגין אותה דירה.

יתרה מזו, מיקום חתימות הנתבע על הסכם התיווך מחזק את טענת הנתבע כמפורט להלן.

התובעת העידה כי היא מחתימה בשורה ליד הדירה וכי היא מקפידה על הכללים. לפי עדותה היא לא מסמנת את האות האנגלית Z בסיום הרשימה מאחר והיא שומרת לעצמה את האפשרות להציע לקונה הפוטנציאלי עוד דירות ולרשום את פרטיהן באותו טופס (פרו' 3.4.05 עמ' 17). עולה איפוא כי התובעת מודעת לאפשרות וגם פועלת בדרך של רישום פרטים של דירות נוספות לאחר מועד החתימה המקורי על הסכם התיווך, שעה שהיא מקפידה להחתים את הלקוח ליד כל שורה.

מעיון בהסכם התיווך בענייננו עולה שהנתבע חתם בר"ת בשני מקומות על הטופס ובשמו המלא בתחתית הטופס. במקום אחד חתם הנתבע בר"ת ליד שעור דמי התיווך בסך 1.5% ובמקום הנוסף חתם הנתבע בר"ת ליד פרטי שתי הדירות שרשומות בטופס. עיון מדוקדק במקום החתימה בר"ת מעלה שהנתבע חתם בר"ת לא מול השורה שבה נקוב שעור דמי התיווך בסך 1.5% אלא מול השורה שמתחת לשורה הנ"ל. באופן דומה ניתן להסיק שהנתבע חתם מול פרטי הדירה ברח' עמל 13 רמת גן אלא שחתימתו נרשמה מול השורה שמתחת לשורה זו, בה נרשמו פרטי הדירה נשוא ענייננו.

אני סבור, שמחובתה של התובעת, שלפי עדותה מקפידה על הפרטים ואשר נוהגת להוסיף פרטי דירות להסכמים חתומים תוך החתמת הלקוח מול פרטי כל דירה, לוודא ולהקפיד שהנתבע יחתום (בר"ת או חתימה מלאה) מול כל שורה בה רשומים פרטי דירה נוספת. משלא עשתה כן, הדבר פועל לחובתה.

יתרה מזו, העובדה שהתובעת לא סוגרת את רשימת הדירות באות האנגלית Z פועלת לחובתה. בנסיבות כאלה, יתכן שליד חתימה אחת בר"ת ירשמו  פרטי שלוש ו/או ארבע דירות. ברור, כי התובעת לאור דרך עבודתה, היא שצריכה לדאוג להחתים את הלקוח מול כל שורה ושורה כדי למנוע מחלוקת בעתיד.

מצב הדברים בו הנתבע חתום חתימה אחת בלבד בר"ת כאשר בהסכם התיווך מפורטים פרטי שתי דירות מחזק את טענת הנתבע, כי פרטי הדירה נשוא המחלוקת הוספו בדיעבד על ידי התובעת.

לאור כל האמור לעיל, עדות הגב' נתן והכרעתי בשתי השאלות הראשונות במחלוקת, אני מעדיף את גרסת הנתבע לפיה פרטי הדירה הוספו על ידי התובעת להסכם התיווך בדיעבד ולאחר שחתם על הסכם התיווך על גרסת התובעת.  

איני רואה חשיבות לטענות התובעת לגבי הסכם המכר שנחתם בין הנתבע לגב' נתן ביום 28.1.01 במיוחד בהתחשב בכך שהתובעת אינה חולקת על כך שהוא נחתם במועד זה (סעיף 17 לסיכומי התובעת).

התובעת לא הרימה את נטל השכנוע המוטל עליה להוכחת תביעתה.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך  של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום 9 ביוני 2005 בהעדר.

קלדנית אביב דן מאיר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: