פסק-דין בתיק א 45685/05

בפני תביעה כספית בסך 47,927 ש"ח אותה הגישה התובעת נגד נתבעת 1, נציגות הבית המשותף של בנין מגורים ברח' בר אילן 3 בחולון, (להלן: "הבנין"), ונתבעת 2 - חברת "ברלינר" למתן שרות למעליות, אשר לטענת התובעת גרמה להפרת ההסכם בינה לבין הנתבעת 1.

במקור הוגשה התביעה נגד שני נתבעים נוספים, חברי נציגות הבית אשר נמחקו מכתב התביעה ביום 1.11.05.

טענות התובעת

נתבעת 1 באמצעות חברי הנציגות התקשרה בהסכם עם התובעת, למתן שרות למעלית בבנין.  בנוסף ביקשה הנתבעת 1, הצעת מחיר לשיפוץ המעלית והתובעת שלחה לה הצעת מחיר ביום 22.3.05, לשיפוץ המעלית בעלות של 26,278 ש"ח כולל מע"מ. התובעת הציעה לנתבעת מתן שרות למעלית הבניין בסך של 350 ש"ח לחודש.

ביום 5.4.05 נחתם בין התובעת לנתבעת 1 הסכם לשיפוץ המעלית בסך של 11,000 ש"ח כולל מע"מ, סכום שהוא לאחר הנחה גדולה בהשוואה להצעת המחיר שניתנה לאחר משא ומתן, לאור דרישות הנתבעת להנחה תמורת התחייבותה שהסכם השירות עם התובעת יהיה ארוך טווח, דהיינו שיהיה בתוקף 60 חודש.

כן הוסכם שמחיר השרות יעמוד על 300 ש"ח לחודש, אף הוא לאחר הנחה.

ביום 20.4.05 שלחו נציגי נתבעת 1 הודעה חד צדדית לתובעת על ביטול ההסכם. הנתבעת 1 הפרה את ההסכם ולכן התובעת זכאית לפיצויים מכוחו כדלקמן:

בגין הפרת חוזה שיפוץ המעלית והפסד רווח צפוי בסך 23,357 ש"ח סכום זה מורכב מהזמנת ציוד בפועל ושיפוץ המעלית בסך 12,846 ש"ח הפרת רווח צפוי של 40% מהסכם השיפוץ בסך 10,511 ש"ח ובגין אי תשלום דמי שרות לשנה בסך 4,914 (350 ש"ח X  12 חודשים סה"כ 4,914 ש"ח כולל מע"מ).

בסה"כ עותרת התובעת לחייב את הנתבעת 1 בסכום של 28,271 ש"ח.

לטענת התובעת, חברת "ברלינר מעליות", (היא נתבעת 4 בתביעה) שידלה וגרמה שנתבעת 1 תפר את ההסכם עימה תוך שגרמה לסילוקה ממתן השרות ומימוש ההסכם תוך תחרות מסחרית בלתי הוגנת על חשבון התובעת.

לאור זאת, "ברלינר מעליות"  חייבת לפצות את התובעת בסכום דמי השרות לארבע שנים, דהיינו  350 ש"ח כפול 48 חודש ובצירוף מע"מ ובסה"כ 19,566 ש"ח בלבד.

טענות הנתבעים 

חברי הנציגות חתמו על ההסכם במסגרת תפקידם כנציגות הבית המשותף, שהוכרה כאישיות משפטית ונתבעת 1 פעלה במסגרת סמכותה כנציגות הבית באמצעות חבריה.

התובעת מפרה ומתעלמת מהנאמר בסעיף 7 ב' לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים, "חוזה מתן שרות למעלית", תיקון מתשנ"ה לפיו לא ייכרת חוזה למתן שרות למעלית לתקופה העולה על שנה אלא אם שמורה לנציגות הבית הזכות הבלתי מותנית לסיים את החוזה בכל עת .

לטענת נתבעת 1 המסמך שנחתם ביום 5.4.05 הינו טיוטא להסכמי שרות ושיפוץ למעלית והובהר לנציגי התובעת כי מדובר בטיוטא בלבד, כיוון שלנתבעת 1 היו השגות לנוסח ההסכמים ותנאיהם. יתרה מכך, נציג התובעת בשם פיני הודיע במעמד הפגישה כי אינו מוסמך לאשר שינויים ו/או השגות ולכן עליו לקחת את המסמכים לאישורם במשרדי התובעת וכך עשה כאשר לא השאיר בידי הנתבעת 1 עותק מההסכמים.

ביום 7.4.05 התקשר רונן בן משה מטעם נתבעת 1, לפיני מטעם התובעת, וביקש לדעת האם ההסכם אושר, בשיחה זו אישר פיני כי ההסכם טרם אושר והתחייב לאשרו עד 10.4.05.

ביום 10.4.05, ובטרם הגעת עותק מההסכם ו/או אישורו, התקשר רונן שוב לפיני וביום 13.4.05 שלחה נתבעת 1 הודעת פקס לתובעת ובה הבהירה כי מדובר בטיוטא וטרם התקבל אצלה עותק מאושר.

רק ביום 20.4.05 קיבלה נתבעת 1 באמצעות הדואר את הסכם השרות בלבד ולא את הסכם השיפוץ. באותו יום נתבעת 1 הודיעה לתובעת באמצעות הודעת פקס כי לאור התנהלותה והסתרת ההסכמים, היא רואה את ההסכם כבטל.

לאור פנייתו של פיני לנתבעת 1 התקיימה פגישה בין מנהל התובעת, מר גולדמן, פיני וכרמי יואב ורונן בן משה בשם נתבעת 1 ודייר נוסף מהבניין מר רביב סגל. באותה פגישה סימן מר גולדמן על השורות הריקות בהסכם שבצידן היו חתימות הצדדים את האות Z.

גם לאחר הפגישה עמדה הנתבעת 1 על סירובה להתקשר עם התובעת וביום 15.5.05 הודיעה בכתב לתובעת כי לאור אי גילוי טיוטות ההסכם והחתמת נציגיה ליד שורות ריקות בהסכם, אין לתת תוקף לטיוטא ו/או להסכם ואלה לא מחייבים אותה. עוד מציינת נתבעת 1 כי מר כרמי יואב אשר היה צריך לעזוב את הפגישה לא חתם כלל על ההסכמים בשם נתבעת 1.