פסק-דין בתיק א 44999/05

בפניי שתי תביעות המעלות שאלה אחת ולכן אדון בטענות המשפטיות במאוחד, התביעה דנן ותביעה נוספת בת.א. 17204/06.

תביעה לתשלום הסכומים בהם נשא התובע, בשלמו הנפגע גמלת סיעוד, לטענתו בגין תאונת דרכים, כאשר הנתבעות היו המבטחות.

התביעה הינה על פי הסכם משנת 1979.

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר, ניתנה לנתבעות רשות להתגונן, ועל פי הסכמת הצדדים מוגשים סיכומי באי כוח הצדדים.

פסק דיני זה ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

טענות התובע:

התובע טוען כי שילם לנפגעת בתאונת דרכים גמלאות.

התובע טוען כי הנפגעת נסעה ברכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעות.

התובע טוען כי על פי ההסכם שבין הצדדים על הנתבעות לשלם לו 80% מסכום הגמלאות ששולם על ידו.

התובע טוען כי במקרים כגון אלה, כאשר אין מחלוק בדבר קיומה של תאונת הדרכים, אין מחלוקת כי הנתבעות הינן המבטחות, ואין מחלוקת כי הגמלאות משולמות עקב תאונת הדרכים, מוטלת על הנתבעות החובה לשלם לתובע את סכום הגמלאות, בהתאם ליחס שנקבע בהסכם, היינו, 80% לנוסע ו- 55% לנהג, בענייננו, הנפגעת הינה נוסעת.

לפיכך, עותר התובע לחייב את הנתבעות בתשלום סכום התביעה.

טענות הנתבעות:

הנתבעות טוענות כי פרשנות התובע את ההסכם הינה בלתי סבירה, ובלתי הגיונית ולא לכך כיוונו הצדדים.

הנתבעות טוענות כי הן אכן חייבות לשלם לתובע בגין הגמלאות, כאשר מדובר בנפגע בתאונת דרכים, אך על התובע להוכיח כי הגמלאות משולמות עקב תאונת הדרכים באופן מלא. כלומר, הנתבעות טוענות כי הואיל ולא כל הנכות שנקבעה על ידי התובע, לנפגעת מקורה בתאונת הדרכים, הרי מוטלת עליה החובה לשאת רק באותו חלק הנובע מתאונת הדרכים והגמלאות המשולמות בגינו, ולא ביחס לכלל הגמלאות המשולמות לנפגע.

הנתבעות טוענות כי עסקינן בגמלת סיעוד, אשר אינה משולמת לנפגעת עקב תאונת הדרכים, אלא בשל גילה, וכי על התובע להוכיח כי הגמלה משולמת לנפגע בזיקה ישירה לתאונת הדרכים.

הנתבעות טוענות כי כל פרשנות אחרת תוביל תוצאה אבסורדית על פיה הן תאלצנה לשלם במעבר לנזק שנגרם לנפגע בשל תאונת הדרכים.

הנתבעות טוענות כי על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי שבין תאונת הדרכים ובין הגמלה המשולמת על ידו.

הנתבעות טוענות כי ביחס לקצבת הנכות ששולמה לנפגע עקב תאונת הדרכים, נשאו בתשלום הגמלה לתובע, על פי הוראות ההסכם.

לפיכך, עותרות הנתבעות להורות על דחיית התביעה.