פסק-דין בתיק א 44974/03

1.         תחילתה של התביעה בחודש יולי 2003, אז הגיש בנק אוצר החייל בע"מ (להלן: "הבנק") תביעה על סך 226,021.80 ש"ח נגד א. ניב הפקות ואירועים 2002 בע"מ (להלן: "החברה"), נגד פסקנסקי דפנה מזל (להלן: "דפנה"), פסקנסקי ישראל (להלן: "ישראל") וברגרבסט מיה (להלן: "מיה").

2.         התביעה הוגשה בגין יתרת חוב בחשבון החברה בבנק שמספרו 442241 (להלן: "החשבון") והנתבעים הנוספים ערבו כלפי הבנק בגין חובות החברה בערבות אוטונומית, מוחלטת, ללא הגבלה בסכום.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים 2 - 4 הם "בעלי ענין" בחברה כהגדרת המונח בחוק ניירות ערך התשכ"ח - 1968 ועל כן אינם בגדר "ערב יחיד" כמשמעותו בחוק הערבות תשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק הערבות").

3.         הנתבעים 2 - 4 הגישו בקשת רשות להתגונן וניתנה להם רשות להתגונן.

4.         במסגרת הליכי קדם המשפט תוקנו כתבי הטענות, ועפ"י כתב התביעה המתוקן הטענות הן כדלקמן:

א)         דפנה היא "בעלת ענין" בחברה כהגדרת המונח בחוק ניירות ערך ועל כן אינה בגדר "ערב יחיד".

ב)         ישראל הוא בעלה של דפנה שהיא "בעלת ענין" ועל כן יש לראותו כבעל ענין.

ג)          ישראל ו/או מיה הציגו עצמם בכוונת מרמה ו/או ברשלנות בפני נציג הבנק כ"בעלי ענין" בחברה, ובעקבות מצגיהם הסכים הבנק להעמיד אשראי לחברה ולצורך כך החתים אותם על ערבות מתמדת, בלתי מוגבלת בסכום.

ד)         ישראל ו/או מיה ידעו ו/או היה עליהם לדעת, כי ללא חתימותיה, על בסיס המצגים שהציגו, לא היה הבנק מעמיד אשראי לחברה.

5.         בכתב ההגנה המתוקן טענו הנתבעים כדלקמן:

א)         ישראל מעולם לא עבד בחברה ולא היה בעל ענין בה. דפנה היא זו שניהלה את החברה והיתה אחראית לכל פעילותיה, ובתחילת 2002 היא הכניסה את הגב' נעמי היציג כבעלת ענין בחברה והיא רכשה 23% ממניות החברה ונעמי היא זו שניהלה את חשבונות החברה, בין היתר.

ב)         מיה היתה עובדת שכירה בלבד של החברה מנובמבר 2001 עד שנמכרה החברה לצד ג' ביוני 2003.

בסביבות ספטמבר 2002 הציעה נעמי היציג למיה להחליף אותה כבעלת ענין בחברה. מיה הסכימה לשקול זאת והן הגיעו להסכמה ולפיה מיה תשתלב בניהול השוטף של החברה בעודה עובדת שכירה, ורק לאחר שתלמד את מצב החברה לאשורו, יוחלט אם תכנס בנעליה כבעלת ענין (סעיף 7 לכתב ההגנה המתוקן).

ג)          סמוך ליום 12/2 הפחיתה נעמי היציג משמעותית פעילותה בחברה ומיה החלה לעקוב מקרוב אחר ניהול החברה אך עדיין היתה שכירה בלבד.

מיה למדה שמצב החברה "אינו משופר" (סעיף 11 לכתב ההגנה המתוקן) ושיש לחברה חובות כלפי בנק הפועלים ובנק לאומי והוחלט לרכז כל פעילות החברה בחשבון בנק אחד, ולסלק באמצעותו את החוב שהיה כלפי בנק הפועלים (סעיף 12 לכתב ההגנה המתוקן).

לצורך כך, נפתח החשבון בבנק אוצר החייל.

ישראל ומיה טענו, כי הם חתמו על ערבות מבלי שהיו בעלי ענין בחברה ולא הציגו כל מצג אחר.

ד)         הנתבעים טענו, כי החברה ניהלה חשבון בבנק הפועלים והיתה לה מסגרת אשראי בסך 300,000 ש"ח כנגד פקדונות בסך 147,000 ש"ח. אך עקב יוזמה עסקית חדשה (להלן: "פרויקט ה-D.V.D") הוחלט לפנות לבנק אחר, כיוון שבנק הפועלים לא היה מענין לממן את הפרויקט.

הבנק ביקש וקיבל מהחברה מסמכים רבים בנוגע למצבה, חשבונותיה וכו', והסכים להעמיד לחברה אובליגו נוסף.