פסק-דין בתיק א 44533/06

התובע יליד 12.4.89 ניזוק בגופו בארוע מיום 7.8.03 עת ניסה לפרק כדור תחמושת וזה התפוצץ בידו כנטען בכתב התביעה.

לעת הארוע היה התובע "תלמיד" "מוטב", בהתאם להגדרות פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים שהיתה בתוקף לעת הארוע.

המבטחת הינה הנתבעת והמבוטחים הם רשויות מקומיות, רשויות חינוך, מוסדות חינוך ומוסדות שהודיעו על הצטרפות להסדר ביטוח תאונות אישיות לתלמידים כמפורט בפוליסה.

אין מחלוקת בתקפות הפוליסה.

התובע פוצה על פי הפוליסה ופנה ל"וועדת חריגים", המכוננת עפ"י הפוליסה, בבקשה להגדלת סכום הפיצוי, הכרה בנכות פלסטית וזיכויו בהחזר הוצאותיו  לחוו"ד מומחים, נושאים שהוועדה "רשאית" ו"מוסמכת" להחליט בהם, עפ"י סעיף 4 לפוליסה.

התובע טוען כי ביקש להתייצב בפני הוועדה.

וועדת החריגים התכנסה ביום 2.8.05 והחליטה להיענות לחלק מבקשות התובע כאמור במכתבה מיום 8.8.05.

התובע טוען כי ביקש לקבל פרוטוקול ונימוקים של הוועדה ונענה בע"פ כי הוועדה אינה מנהלת ורושמת פרוטוקול והוסף נימוק בע"פ לענין אי החזר הוצאות חוו"ד.

התובע עותר איפוא בתביעתו שמהותה - חוזית כספית - לסכום בסך 60,573 ש"ח הכולל הגדלת פיצוי והחזר הוצאות לחוו"ד - נושאים שהיו כאמור בסמכות וועדת החריגים לאשר, על פי שיקול דעתה.

הנתבעת טענה, כעיקר, כי תביעת התובע מהווה תקיפת שק"ד של הוועדה שדנה והחליטה עפ"י סמכותה ושקול דעתה מכוח הפוליסה ו"החלטה זו הינה סופית ואינה ניתנת לערעור".

התובע השיב בכתב תשובה.

הצדדים הביעו עמדה בכתב בשאלה המקדמית - סמכות ביהמ"ש להדרש לתביעה- וזאת בהתאם להחלטת 10.1.07 על פיה הוצע גם לצדדים לסיים את ההליך בסכום מדין פשרה ונקבע כי "העדר התייחסות בתוך המועד הנקוב תהווה הסכמה לסילוק כמוצע, להסכמה ינתן תוקף ופס"ד על פיה". בהחלטה נקבעו מועדים שהוארכו לבקשת ב"כ הצדדים והתיק נקבע לתז"פ למתן החלטה/פס"ד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, עמדות הצדדים, על כל המצורף להם, מצאתי להעדיף את עמדת התובע בפלוגתא הנוגעת לסמכות ביהמ"ש להדרש לתובענה.

יריעת המחלוקת נבחנת עפ"י האמור בכתבי הטענות של הצדדים. אלה מסכימים כי מדובר בתביעה חוזית כספית על פי הפוליסה המצורפת להם, והסעד לו עותר התובע הינו כספי, בסכום ששיעורו הינו בסמכות בית משפט זה.

הפוליסה - שהוא הסכם בין הצדדים כופף עצמו לחוק חוזה הביטוח ומסייג את אפשרות תחולתו בתנאי שיהא לטובת המבוטח. לא הותנה כך ואין חולק כי לביהמ"ש סמכות לדון ולהכריע בכל מחלוקת, בין צדדים לחוזה ביטוח הכפוף לחוק.

הצדדים פעלו על פי ההסכם, התובע כדי לדרוש את הפיצוי והנתבעת כדי לשלמו ובהמשך נקטו הצדדים בהליך "ועדת חריגים" על פי ההסכם.

חוזה ביטוח מפורש על פי הכללים הרגילים לפרשנות חוזה ופרשנות מספק תזקף לחובת הנסח. הנטיה בהליך הפרשני בהסכם כזה הוא לפרש בהרחבה לשם קבלת תוצאה של מתן כיסוי ולצמצם בפרשנות שתוצאתה מחריגה כיסוי. מכח זכות הגישה לערכאות וכללי צדק טבעי לא ימנע ביהמ"ש מצד לחוזה לפנות לערכאות לקבלת סעד, גם אם הוסכם או יפורש, בהסכם שביניהם, כי החלטה מסויימת היא בשק"ד האחד מהם או בידי גוף המכונן עפ"י אותו הסכם (יהא ההרכב אשר יהא) ולו לשם בחינת עצם הפעלת שק"ד והיקפו (כאשר לענין האחרון יטה ביהמ"ש לצמצם את מעורבותו).

בהסכם הביטוח נשוא התובענה נתנו הצדדים ל"ועדת חריגים" שק"ד להגדיל פיצוי, לקבוע נכות (אסתטית ושיניים) ולאשר החזר הוצאות חוו"ד ואין לשלול את סמכותו של ביהמ"ש להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטתה, אופן הפעלת שיקול הדעת והיקפו, אלא עפ"י הסכמה מפורשת של הצדדים (כשגם אז תבחן אותה הסכמה) או עפ"י חוק.

כאשר ראו הצדדים, בהסכם הביטוח דנן, לקבוע סופיות ומוחלטות, ללא ערעור, של החלטת ועדת חריגים, עשו כן במפורש בענין "רופא נוסף" עפ"י סעיף 6 לפוליסה, מה שלא נעשה בנושאים שבעניננו עפ"י סעיף 4 לפוליסה.