פסק-דין בתיק א 445/01

1.         תביעה זו הוגשה על ידי בנק דיסקונט לישראל בע"מ כנגד שלושה, והם ר.צ. חברה לבניה בע"מ (להלן: ר.צ. או החברה), ומנהליה ומורשיה, ראובן כהן וצביה כהן.

            הבנק טוען כי ב- 8.10.90 פתח לחברה חשבון על שם תאגיד בסניפו בקרית אתא, חשבון מס' 318000, כי על פי תנאי החשבון ועל פי כתב התחייבותם של הנתבעים התחייבה החברה לשלם לבנק כל סכום המגיע לו, לפי דרישתו הראשונה, היה ותתהווה יתרה דביטורית בחשבון בתוספת ריבית, כי החשבון הפך לדביטורי עקב פעולות בנקאיות שונות וכי למרות דרישות חוזרות ונשנות מצד הבנק לא מילאה החברה אחר התחייבויותה.

            ב- 20.3.01 הראה החשבון יתרת חובה בגובה 1,035,532.71 ש"ח.

            נטען כי הנתבעים 2 ו- 3, ה"ה כהן, מנהלי החברה ובעלי ענין בה, ערבו כלפי הבנק לכל חובות החברה ללא הגבלה בסכום.

            משכך, טוען הבנק כי הנתבעים כולם חייבים לו את הסכום של 1,035,532.71 ש"ח בצרוף ריבית, בשיעור שיהיה נהוג אצל הבנק לגבי משיכת יתר חורגת מקו האשראי והגיש תביעה זו בסדר דין מקוצר כנגד שלושת הנתבעים.

2.         הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן (בש"א 13302/01), אליה צרפו שני תצהירים זהים של צביה וראובן כהן הכוללים טענות שונות ולהלן אפרט את עיקרן.

            בתצהיריהם טוענים הנתבעים כי בחשבון הועמדה מסגרת אשראי שהגיעה ל- 300,000 ש"ח.

לגישתם, חובם לבנק עומד על 254,398.27 ש"ח בלבד, ולא בסכום הנטען על ידי הבנק. את חישובם מבצעים הנתבעים על סמך חוות דעתו של רו"ח אברהם כהן, שערך את החשבון מחדש תחת מספר הנחות - טבלת ריביות בהתאם לחיובי הבנק, שיערוך תכניות החסכון ב- 3.8.97, ביטול הפקדונות שהופקדו בחשבון ופדיונם, וביטול כל ההלוואות ופרעונן בחשבון. החשבון הורץ מחדש לתקופה שבין 1.1.94 ל- 1.3.01, והתוצאה שהתקבלה היא במקום 1,035,532 ש"ח בחובה, סכום של 254,398.27 ש"ח בחובה, בלבד, כאשר את ההפרש בסכום של 781,133.80 ש"ח מבקשים הנתבעים לקזז מכל חוב שלהם לבנק.

            הפרש זה, מורכב מסכומים שרואה החשבון זיכה בהם את החשבון בגין תכניות חסכון     (486,827 ש"ח), בגין פקדונות שקליים (15,341 ש"ח) ובגין סכומי פרעון ההלוואות (78,966 ש"ח).

            הנתבעים מזכירים כי במכתב מ- 27.5.98 ששיגרו לבנק ביקשו פרעון 2 הלוואות, האחת, שננטלה בחשבונה הפרטי של צביה כהן בסכום של 108,000 ש"ח והשניה, בסכום של 163,920 ש"ח. במכתבם מסרו כי הפרעון יבוצע על ידי משיכת תכניות חסכון והעמדת שתי הלוואות גישור. האחת, בסך של כ- 40,000 ש"ח לכיסוי יתרת חובה בחשבונה של צביה עד 31.7.98 והשניה, הלוואה בסך 143,000 ש"ח עד ל- 28.9.98 (מכתבה ממועד זה לבנק מצוטט במלואו בתצהיר).

            ההוראה לפרעון ההלוואות ומשיכת החסכונות והעמדת הלוואות גישור עד למועד פרעון תכניות חסכון מסויימות, לא בוצעה, וב- 15.9.98 נשלח מכתב נוסף על ידי הנתבעים, הפעם לפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, תוך ציון כי ב- 15.9.98 סירב איש הבנק, מר פרדי, למשוך את הבטוחות הנזילות בחשבון לצורך כיסוי חבות קיימת בחשבונות הפרטיים, ואת היתרה להעביר לחשבון החברה.

            עוד מוסרים הנתבעים, כי נודע להם שהחסכונות בחשבונות הפרטיים נפרעו לטובת אחיו של ראובן, אהוד כהן, בסך של כ- 170,000 ש"ח ללא ידיעתם, ושואלים אם בוצע צעד של פתיחת החסכונות, מדוע לא כיסה הבנק את חוב הנתבעים בחשבונות הפרטיים ובחברה. מכתב בענין זה נשלח לבנק ב- 4.10.00.

            על סמך חוות דעתו של רו"ח כהן סבורים הנתבעים כי פעולת הבנק לפדיון הפקדונות השקליים, לפרעון ההלוואות ולחיוב בריבית, היו חסרות כל הגיון.

            עוד מזכירים הנתבעים, כי חסכונותיהם כללו שיעבוד על קרקע בחלקה 11 גוש 11025 בשווי של כ- 280,000 דולר על פי הערכת שמאי ותכניות חסכון בחשבונות הפרטיים, וטוענים כי כל המימון שנתן הבנק בחשבונות השונים, ניתן לצורך רכישת מגרש ברח' התאנים, חלקה 11 גוש 11025, ששועבד לבטחון בקשר לחשבון החברה, ומזכירים כי המגרש טרם הבשיל, וכי הבנק לא העמיד להם אשראי תקין ומלא כמתבקש מהנסיבות כולן. נטען כי הקמת הפרוייקט ומכירת הדירות בו היתה אמורה להביא לאיזון היתרה בבנק על פי התקדמות העבודה.

            לגישת הנתבעים, חשבונותיהם בבנק היו בזכות או אמורים היו להיות בזכות עקב פרעון תכניות חסכון, שדרשו כבר ב- 1996.בעוד הבנק המשיב בחר שלא לבצע את ההוראה מתוך הפרת חובת נאמנות ואחרות כלפיהם, והתעלמות מאינטרס הנתבעים.

            נטען כי מה שנעשה הוא בניגוד להוראותיהם ושלא בתום לב, ובניגוד לחובות החוזיות כלפיהם, קרי, פרעון החסכונות והעברת כספים לטובת ערבותו של ראובן לחשבונו של אהוד. נטען כי רוב היתרה בחשבון היא מחיובי ריבית ועמלות מיותרות, וחיובים בלתי ברורים, חסרי שחר ובסיס חוזי וכי הריבית בה זוכו בחסכונות היתה נמוכה מזו שחוייבו בה איזה מהחשבונות.

            עוד נטען, כי גם לאחר רכישת המגרש ושיעבודו, נדרש מה"ה כהן לפתוח חשבונות חסכון בבנק, וכי על מנת "להקל" עליהם את פתיחת החסכונות, לא נגבה מהם כסף לבנק, אלא הנתבעים חתמו על החזר הלוואה לבנק שסכומה נכנס מיידית לעו"ש.

            הנתבעים מזכירים כי החברה ביקשה לפרוע את ההלוואות עוד בשנת 1997 ואנשי הבנק טענו כי הרווחים בחסכונות גדולים והאשראי זול וכי הדבר מסייע להם "מול" הפיקוח בבנק על תפקוד הסניף ועל התקדמותו האישית של פרדי, כאשר בדיעבד, הדברים בדבר גובה הריביות והתשואה וכדאיות לקיחת האשראי מול אי משיכת החסכונות ופרעון ההלוואות, התבררו כשקריים ונובעים מאינטרס הבנק או פקידיו.

3.         בדיון שנערך לשמיעת בקשת הרשות להתגונן, נחקרה צביה כהן, נחקר ראובן כהן ונחקר רו"ח אברהם כהן.