פסק-דין בתיק א 44448/04

1.         בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש אשר אירעו למאפיית מבוטחי התובעת, (להלן: "המאפיה") בעקבות התנגשות מונית בחזית המאפייה, מונית אשר הייתה נהוגה בידי הנתבע 1 ובבעלות הנתבע 2 . התאונה התרחשה ביום 22.12.02.

גרסאות הצדדים :

2.         לטענת התובעת, עקב ההתנגשות נגרמו למאפייה נזקי רכוש ועל כן נשאה התובעת בסכום נזקי מבוטחיה, עוד מוסיפה כי באירוע ההתנגשות אף נפצע לקוח אשר נכח במאפייה.

3.         הנתבע 1 מודה כי אכן פגע במאפיה, אך לטענתו סטה עם רכבו לכיוון המאפיה בשל רכב נוסף מסוג הונדה (להלן: "הונדה") אשר ביצע פניית פרסה במקום שלא מאפשר כן, הפתיע אותו במהלך נסיעה. עקב התפרצות ההונדה לנתיבו, הסיט הנתבע 1 את רכבו ימינה על מנת למנוע תאונה חזיתית והתנגש המאפייה.

4.         ביום 3.1.05 וביום 6.9.05 התייצבו בפני ב"כ התובעת ועדי תביעה הגב' פימה לבנה, בעלת המאפיה, (להלן: "עדת תביעה 1") ומר תומר רווח, הלקוח אשר נפצע במהלך הארוע, (להלן: "עד תביעה 2") והנתבע 1;

הוגשו, בין השאר, טפסי עדות של עדי התביעה במשטרה וסרטון שצולם במצלמות המאפייה, המתעד את ארוע התאונה בזמן אמת.

5.         לאחר שעיינתי בחומר שהוצג, צפיתי בסרטון התאונה ושמעתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל, להלן נימוקי.

הטענות המשפטיות המועלות על ידי הצדדים :

6.         בתיק זה השאלה העיקרית הנמצאת במחלוקת היא שאלת רשלנותו, אם בכלל, של הנתבע 1 : בעוד שהתובעת טוענת כי הנתבע 1 נסע במהירות גבוהה ולכן גם אם היה מעורב בתאונה רכב נוסף, קרי ההונדה, אזי לא נותק הקשר הסיבתי בין נהיגתו הרשלנית של הנתבע 1 לתוצאות התאונה, אזי הנתבעים טוענים כי הנתבע 1 נהג את רכבו כדין, במהירות המותרת, כ- 40 עד 50 קמ"ש (ראה עדותו של הנתבע 1, פרו' עמ' 2-3), והגורם הבלעדי לתאונה הוא ההונדה, אשר התפרץ למסלולו של הנתבע 1 וגרם לו לבצע את הסטייה האמורה.

7.          בנוסף לשאלות העובדתיות המועלות לעיל, בקשר למהירות נסיעתו של הנתבע 1 ובקשר להימצאותו של רכב ההונדה במקום, דורשות ליבון השאלות המשפטיות שהינן: על מי מוטל נטל ההוכחה במקרה הנדון, האם התפרצות רכב לנתיב נסיעה, בניגוד לחוקי התנועה, הינו סיכון הנמצא ב"מבחן הציפיות", לאורו יש לבחון את סבירות הנהיגה של כל נהג ונהג.

            אתחיל לדון דווקא בשאלות המשפטיות.

נטל ההוכחה :

8.         בע.א. 446/82 שמשון בלגשווילי נ' אחמד אלגבארין ואח' , פ"ד מב(2) 737, נקבע כי כאשר נהג סוטה מנתיבו לנתיב הנגדי עקב החלקה, יש מקום ליישם את הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין והנטל להביא ראייה בדבר הסיבות שגרמו להחלקה, מוטל על הנתבע.

9.         במקרה שלפנינו, רכב הנתבעים סטה מנתיבו, עלה על המדרכה ופגע בויטרינת הזכוכית של המאפיה. בנסיבות אלה, נטל ההוכחה להבאת הראיות בדבר הסיבות לסטייה וכן לכך כי לא היתה התרשלות בנהיגתם, חל על הנתבעים.

מבחן הציפיות של הנהג הסביר :

10.        בע"פ 84/85 דני בן שמואל ליכטנשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(3) 141, (להלן : "פס"ד ליכטנשטיין") , קבעה כב' השופטת נתניהו כדלקמן:

"נהג הנוהג בכביש, אפילו בתנאים אופטימליים שתוארו, עשוי להיתקל באירועים שונים, שאף כי אין לומר שחובה עליו לצפות איזה מהם באופן ספציפי, הרי הם מהווים חלק מהסיכונים הרגילים והנורמליים, הכרוכים בנהיגה בדרכים. כך למשל הימצאות כתם שמן בכביש או שברי זכוכית או בעל חי החוצה את הכביש באופן פתאומי או תקר בצמיג או אירועים אחרים כיוצא באלה, שניסיון החיים מלמד, שהם תופעה מוכרת בכביש. נהג סביר אינו יכול, ואינו חייב, לכן, לצפות שבמקום מסויים בכביש יקרה אירוע ספציפי זה או אחר כגון אלה. אך הוא חייב להביא בחשבון את האפשרות שאירוע מסוג זה עלול לקרות לו במהלך הנסיעה. ככל שהינו נוהג במהירות רבה יותר, כך יקשה עליו לשלוט במכוניתו, אם יתקל באיזה מסיכוני דרך אלה".

            הלכה זו חזרה ונזכרה בת.פ 173/95 מדינת ישראל נ' ריקה בורג , פ"מ ס(1) 554, ובע"פ 2003/02 מדינת ישראל נ' מחמוד כבהה , פ"מ סב(1) 817.

11.       בפס"ד ליכטנשטיין התייחסה כב' השופטת נתניהו באריכות לשאלת הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק שאירע בפועל - ולשאלת "הגורם הזר המתערב" שבאותו מקרה היה תקר בגלגל.

            בפס"ד הנ"ל נמצא כממצא עובדתי שהנהג נסע במהירות של כ-125 קמ"ש, ואילו נסע במהירות של 90 קמ"ש - תוצאות התאונה, חרף התקר בגלל שאירע - היו נמנעות.

            בפס"ד כבהה שצוטט לעיל נקבע כי הנהג נסע במהירות של 165 קמ"ש.