פסק-דין בתיק א 44084/04

בפני תביעה בעניין ייעוץ כושל להשקעה בניירות ערך שניתן לתובע, לטענתו, ע"י הנתבעים.

התשתית העובדתית.

התובע הינו אדם פרטי, עובד בכיר במשרד החוץ, אשר שהה בזמנים הרלבנטיים לתובענה זו במסגרת עבודתו בחו"ל. התובע, לטענתו, חסר כל נסיון והבנה בשוק ניירות הערך. לטענתו, קיבל ייעוץ בלתי חוקי ומטעה מהנתבע 2 (להלן: " הנתבע"), שהינו עובד של הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת"), בעת שהנתבע לא היה מורשה לעסוק במתן ייעוץ למשקיעים. לטענת התובע, הנתבע עסק בייעוץ למשקיעים בשליחותה ומטעמה של הנתבעת.

לטענת התובע, בחודשים ספטמבר - אוקטובר 2001 לערך, הוא פנה לנתבעת על מנת לקבל ייעוץ בנוגע להשקעה סולידית בקרנות נאמנות של הנתבעת, הצמודות למדדים הנהוגים בארה"ב, בין היתר, ביקש לברר פרטים אודות קרן נאמנות "נאסד"ק כפליים", המנוהלת על ידי הנתבעת. הנתבעת הפנתה אותו לקבלת הייעוץ לעובד שלה, הנתבע. לטענת התובע, הנתבע, עבד אז אצל הנתבעת, בין היתר, כמשווק יחידות הקרן "נאסד"ק כפליים". הנתבע ייעץ לתובע לרכוש נייר ערך שהונפק על ידי הנתבעת, תוך שייעץ לתובע ייעוץ בלתי חוקי, חלקי, מגמתי ומטעה, והתובע סבר כי קיבל מידע וייעוץ שלמים ונכונים, כל זאת בזמן שכלל לא היה בידי הנתבע רשיון לעסוק בניהול תיקים וייעוץ להשקעות. לטענת התובע, לא הסביר לו הנתבע את הסיכון המיוחד הקיים בנייר הערך שעליו המליץ לו, ולו ידע דבר הסיכון, כלל לא היה מבצע את ההשקעה. כמו כן לא הסביר לו כי אינו מורשה על פי חוק לתת יעוץ ולא שיש לו אינטרס בשיווק קרן זו. לטענת התובע, הוא קיים עם הנתבע מספר שיחות. בהתאם לייעוץ זה, רכש התובע ביום 23/1/02 324,005 יחידות של קרן הנאמנות "נאסד"ק כפליים", נייר הערך של הנתבעת, לפי שער 129.57 ליחידה, בעלות של 415,795.62 ש"ח. לטענתו, מעולם קודם לכן לא ביצע הובע עסקה בניירות ערך, והעסקה נשוא התביעה היא העסקה היחידה שביצע בחייו. בשל ייעוצו הכושל של הנתבע, נגרם לתובע הפסד כספי משמעותי (של 256,069.51 ש"ח, ובערכו נכון ליום הגשת התביעה, 330,433 ש"ח) וכן עוגמת נפש רבה, שהוערכה על ידו בסך של 50,000 ש"ח.

לטענת התובע, פעולותיהם של הנתבעים מהוות הפרת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ להשקעות ובניהול תיקים, התשנ"ה - 1995 (להלן: " חוק  הייעוץ"), ע"י מתן ייעוץ ללא רישיון, הפרת חובת אמון, הפרת עקרון ההתאמה עפ"י סעיף 12 לחוק הייעוץ, הפרת החובה לערוך הסכם בכתב עם התובע, הפרת חובת הגילוי הנאות, פעולה בניגוד עניינים, העדפה אסורה, אי גילוי סיכון מיוחד בעסקה ללקוח, הפרת חובת זהירות ואי רישום פעולות. בנוסף, לטענתו, מהווים מעשיהם הפרה עפ"י חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973 (להלן: " חוק החוזים"), רשלנות, תרמית והפרת חובה חקוקה עפ"י פקודת הנזיקי (נוסח חדש) (להלן: " פק' הנזיקין"), וכן חובות עפ"י חוק הנאמנות, התשל"ט - 1979.

הנתבעים הכחישו את טענות התובע לרבות הטענה שהוא קיבל ייעוץ כלשהו מהנתבע. לטענתם, התובע הינו בגיר ומשכיל, שבחר מיוזמתו ועפ"י שיקול דעתו להשקיע ממיטב כספו וחסכונותיו בקרן נאמנות, המשקיעה בניירות ערך ספקולטיביים, אשר יכולה להוליד תשואה פנטסטית ומאידך טמון בה סיכון עצום. התובע הימר והפסיד, וכעת הוא תר אחר אשמים במחדליו. הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת בניהול קרנות נאמנות בהתאם לחוק השקעות משותפות בנאמנות, התשנ"ד - 1994. לטענתה, היא פרסמה תשקיף כדין בעניין קרן זו, ובו פורט בהרחבה דבר סיכוני ההשקעה. דבר פרסום התשקיף, כריכת התשקיף לרבות מדיניות ההשקעה של הקרן, פורסם כנדרש בדין, בין היתר גם בשני עיתונים יומיים. כמו כן פורסמה התשואה שהניבה האחזקה ביחידות וצוין מפורשות כי מיום 1/9/00 ועד ליום 31/8/01, פחת מחיר הפדיון של יחידות הקרן ב- 76.98%.

לטענת הנתבעים, התובע מיוזמתו, באופן מודע, לאחר שבדק את הנושא, החליט להשקיע בקרן זו, משום שהיה מודע לסיכויים ולסיכונים שבה, מתוך רצון להפיק רווח עצום מהשקעתו, ועל פי הערכתו כי כלכלת ארה"ב צפויה להתאושש. החלטת התובע מדי כל יום מסחר שלא לפדות את היחידות שהחזיק בקרן, כמוה כהחלטה לרכוש את אותן היחידות כל יום מחדש. התובע פעל כן תוך הימנעות מהקטנת הנזק ופדיון של המניות בהפסד פחות משמעותי - ואין לו להלין אלא על עצמו.

לטענת הנתבעים עבד הנתבע בתפקידים שונים בנתבעת ובעת הרלבנטית לתובענה שימש כמנהל השיווק של קרנות הנאמנות של הנתבעת. הוא לא עסק בייעוץ השקעות ולא היה בידיו רשיון לעסוק בייעוץ כזה. הנתבע כמנהל שיווק פעל במספר מישורים: בפיתוח מוצרים, ביסוס קרנות הנתבעת בתודעת יועצי ההשקעות בבנקים (זו ליבת הפעילות השיווקית). בשולי הפעילות, גם פעילות שיווק במדיה. בתקופה הרלבנטית לתביעה, עיקר הפעילות היתה מול יועצי ההשקעות. רוב רובם של הפניות לנתבעים באו מאותם יועצים. מעת לעת, בתדירות נמוכה, פנו לנתבעת לקוחות ושוחחו עם הנתבע. אלו היו פניות אקראיות של לקוחות שכבר קיבלו ייעוץ ומידע מיועץ השקעות, והופנו לבירורים נוספים טכניים, אחרי שכבר החליטו לרכוש קרנות מסוג מסוים. שיחות אלו היו אינפורמטיביות בלבד, ממוקדות, לגבי קרנות ספציפיות ולא בגדר ייעוץ להשקעה.  כל מידע שנמסר בגדרן היה אובייקטיבי, טכני שממילא היה ידוע ברבים.

לחלופין טוענים הנתבעים שאם וככל שהיו שיחות בין התובע לנתבע ואם הללו עלו כדי ייעוץ, הרי שייעוץ זה לא היה טעון רשיון, משום שלא היה על דרך ייעוץ קבע.

לטענתם, אם השקיע התובע את כל חסכונותיו ברכישת יחידות בקרן נאמנות, ללא בדיקה ושיקול דעת ועל סמך שיחות טלפון עם אדם זר, נהג בפזיזות וברשלנות ונזקו נגרם באשמתו המלאה.

לטענת הנתבעים לא זכורה לנתבע שיחת טלפון עם התובע, ואם היתה כזו, לא היתה חריגה מבחינת תוכנה, אלא היתה אחת מני שיחות אינפורמטיביות, כאשר אם נשאל הנתבע לגבי כדאיות השקעה, הוא מפנה ליועץ השקעות, אם נשאל לעניין מדיניות ההשקעה, השיב, פירט והפנה לתשקיף ואף הציע לשלוח אותו בדואר.

לאחר הגשת הסיכומים הגישו הצדדים בקשות שונות. אקדים ואציין כי שלא הוכיח התובע את תביעתו, מתייתר הצורך לדון בבקשות אלו, העוסקות בחשבון הבנק שממנו נרכשו ניירות הערך.

דיון .

התובע לא הוכיח קיומן של שיחות ותוכנן .

על התובע מוטל הנטל להוכחת תביעתו. אין מחלוקת כי קרן הנאמנות "נאסד"ק כפליים" הינה קרן ספקולטיבית. אין גם מחלוקת כי הנתבע לא היה מוסמך לתת ייעוץ השקעות בתקופה נשוא התביעה.

השאלה היא אם נתן הנתבע לתובע ייעוץ כזה.

לטענת התובע, הנתבע הוא שנתן לו את ייעוץ ההשקעות המוטעה, אשר הביא אותו לרכוש ניירות ערך של קרן "נאסד"ק כפליים". לטענתו, ייעוץ ההשקעות ניתן לו ע"י הנתבע מספר פעמים טרם ביצוע ההשקעה. הנתבע ייעץ לו כי כדאי לו להשקיע בקרן זו, מאחר ומדד הנאסד"ק צפוי לעלות וכן מאחר וגם אם תהייה תנודתיות במדד הנאסד"ק בטווח הקצר, הרי שאם התובע מאמין בכלכלת ארה"ב, בטווח הארוך, בסופו של דבר, המדד יעלה וערך הכסף, שיהיה צמוד למעשה למדד הנאסד"ק, יעלה בהתאם. התובע טען כי הבהיר לנתבע שאינו מעוניין לסכן כספו בהשקעות ספקולטיביות. לטענת התובע, הנתבעים לא עמדו בחובות חוק הייעוץ, ובין היתר, לא ערכו הסכם ייעוץ עם התובע, לא ביצעו התאמה מול התובע, הטעו אותו בקשר לסיכונים הכרוכים בהשקעה, לא גילו לתובע את הסיכונים האמיתיים הכרוכים בה ולא תעדו את פעולות הייעוץ.

לטענת הנתבע, הוא אינו זוכר כי קיים שיחות כלשהן עם התובע, ובכל מקרה שיחות עם לקוחות פרטיים, היו ספורות ואקראיות ובתוכנן היו אינפורמטיביות, ממוקדות לגבי קרנות ספציפיות ולא בגדר ייעוץ להשקעה.

לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שבפני, אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. טרם בחינת השאלה האם היה בעניינינו ייעוץ מוטעה ושלא כדין, על התובע להוכיח כי התקיימו בינו לבין הנתבע שיחות וכן להוכיח את תוכנן. התובע טוען כי קיים עם הנתבע מספר שיחות, עם זאת, התובע לא הגיש כל ראיה לקיומן של השיחות הנטענות. התובע לא זוכר באילו ימים ובאילו שעות התנהלו השיחות וכן לא המציא כל רישום או תדפיס על שיחות אלו. גם כשנחקר על כך ענה כי בשגרירות בה עבד החליפו את התוכנה, ולכן אינו יכול לאתר את רישומי השיחות, וכן כי לעניין תדפיסי השיחות ותלושי השיחות ענה (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 25/12/2005 שורות 26 - 30):