פסק-דין בתיק א 43420/04

1.         בפניי תביעה שטרית לתשלומם של שלושה שיקים ע"ס 19,750 ש"ח כל אחד. השיקים נמשכו על ידי הנתבע לפקודת דזירה תם, וסוחרו על ידיה לתובע. השיקים חוללו באי פרעון בימים 21.9.2003, 2.2.2004 ו- 2.3.2004 בעקבות הוראת ביטול של הנתבע.

2.         אין חולק כי השיקים נמשכו במסגרת עיסקת יסוד לפיה רכש הנתבע מניות בחברת דזירה ביסטרו בע"מ ( להלן: "החברה"), שהיתה הבעלים של מסעדת וינוטק ברח' הברזל 33 בתל אביב ( להלן: "המסעדה"). הבעלים האמיתי של המסעדה היה יגאל תם, אשר רשם את מניות החברה על שם בתו, דזירה תם. תחילה שילם הנתבע ליגאל תם 60,000 דולר (בדרך של פרעון חובות לספקי המסעדה במקומו של יגאל תם) תמורת 50% ממניות החברה. כעבור חודשיים, במרץ 2003, רכש הנתבע את יתרת המניות תמורת סכום נוסף של 60,000 דולר. השיקים נשוא התביעה נמסרו במסגרת אותה רכישה שניה של מניות החברה.

3.         הנתבע טוען כי במהלך חודש מאי 2003 החל לקבל איומים של נושים שונים בגין חובות של המסעדה מהתקופה בה נוהלה על ידי יגאל תם. בתחילת יוני 2003 הוצתה המסעדה ונשרפה כליל. במחצית חודש יולי 2003 נפגש הנתבע עם יגאל תם ועם אדם נוסף בשם משה בסן, וזה האחרון רכש את המסעדה תמורת סך של 6,000 ש"ח. בפגישה זו סוכם כי כל השיקים שנמסרו לדזירה תם יוחזרו לנתבע, אך התחייבות זו לא בוצעה, והשיקים סוחרו לידי התובע.

4.         התובע טוען כי הוא אוחז כשורה בשיקים, שכן נתן בעדם ערך לדזירה תם, בכך שהעניק לה הלוואה בסך 60,000 ש"ח על יסוד סיחור השיקים אליו.

5.         מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן יגאל תם ודזירה תם. מטעם הנתבע העיד הוא עצמו.

6.         יגאל תם טען בעדותו כי מעולם לא בוטלה מכירת החברה והמסעדה לנתבע וכי מעולם לא פגש אדם בשם משה בסון. את טענת הנתבע בהקשר זה הוא מכנה "שקר וכזב."

לעומתו, הנתבע מסר בענין זה שתי גירסאות שאינן עולות בקנה אחד זו עם זו. בעת שנחקר על תצהירו במסגרת ההתנגדות לביצוע השיקים, טען כי קיים מסמך המתעד את העברת המניות לידי משה בסן, הגם שלא צירף אותו לתצהירו. טענה זו היתה תמוהה למדיי, שכן מדובר במסמך מהותי ביותר לביסוס טענות ההגנה של הנתבע. והנה, בעת שלב העדויות בתיק העיקרי, טען הנתבע לראשונה כי מדובר בהסכם בעל פה (ע' 3 לפרוטוקול), שאין לו תימוכין כלשהם בכתב. מדובר בסתירה מהותית שאינה ניתנת ליישוב ולא ניתן לה כל הסבר מניח את הדעת.

7.         לכך יש להוסיף כי גירסתו של הנתבע תמוהה על פניה. ברור כי הנתבע הבין כי עשה מקח טעות וביקש להשתחרר מן העיסקה, במיוחד לאחר שהמסעדה נשרפה לטענתו, אך לא ברור איזה אינטרס היה ליגאל תם להסכים לביטול העיסקה, לאחר שכבר ביצע את חלקו בעיסקה, ודאג להעברת המניות בחברה על שם בנו של הנתבע. מדוע שיגאל תם יסכים לביטול העיסקה לאחר שהמסעדה נשרפה כאשר היתה בחזקתו של הנתבע?

8.         תמיהה נוספת מתעוררת לנוכח העובדה שביטול העיסקה לא הועלה על הכתב בצורה כלשהי. זאת, בניגוד לעיסקת היסוד שיש לה תיעוד מסויים בכתובים. כך למשל, העברת המניות לבנו של הנתבע תועדה בכתובים, במסגרת פרוטוקול של החברה והודעה לרשם החברות על העברת מניות החברה, אך ביטול העיסקה, והעברת המניות לידי אותו משה בסן, אינם מגובים במסמך כלשהו. הנתבע אפילו לא טרח לשלוח מכתב ליגאל תם כדי לתעד את ההסכמה כביכול בענין ביטול העיסקה. אין גם כל דרישה בכתב מצידו להשבת השיקים. התנהגות כזו אינה עולה בקנה אחד עם נתוניו האישיים של הנתבע: הנתבע הוא מהנדס בהשכלתו, שימש בעבר כסמנכ"ל בחברה ממשלתית והוא יבואן יינות.

9.         הנתבע לא הציג ראייה כלשהי בענין שריפת המסעדה בכלל, והגורמים  לכך בפרט: לא תלונה למשטרה, לא דו"ח שמאי ולא כל מסמך אחר. הואיל ושריפת המסעדה היתה כביכול הקש ששבר את גב הגמל והרקע לביטול הנטען של עיסקת היסוד, אך טבעי היה לצפות כי הנתבע יצרף ראייה כלשהי להוכחת הטענה.

10.        הנתבע גם לא זימן לעדות את עורך הדין חנן עמית, אשר לטענתו טיפל בהסכם להעברת המניות. לדבריו, עו"ד עמית התנער מכל קשר לפרשה, אך הסבר זה אינו משכנע ואינו מצדיק המנעות מזימונו של עו"ד עמית לעדות. כידוע:

"ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים, לחובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו ... " (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק   פ"ד נו(1), 539 ,עמ' 551-552).

הנתבע גם לא זימן לעדות את משה בסן, בנימוק שאינו יכול לאתרו.

11.        למעשה, גירסתו של הנתבע, מראשיתה ועד סופה, מבוססת כל כולה על טענות בעל פה, שאין להן כל תימוכין בכתב.

12.        הואיל ועסקינן בתביעה שטרית, נטל הראייה מוטל על הנתבע ולא על התובע, וכל ספק פועל לחובתו של הנתבע ולא לחובתו של התובע, הנהנה מחזקת התמורה לפי ס' 29 (א) לפקודת השטרות. בע"א 358/80 קדש נפתלי נ' מושב שאר ישוב   פ"ד לז(3), 830 ,עמ' 835-836 נקבע כי:

"חזקת התמורה לפי סעיף 29 (א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את ,מימוש הבטחון' על - ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. ,המוציא מחברו עליו הראיה: שטר יוצר ,חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר ,המוציא מחברו' לפי סעיף 29 (א)".

13.        משלא שוכנעתי כי אכן עיסקת היסוד בוטלה בהסכמה, אין לנתבע הגנה שטרית מפני הצד הקרוב לעיסקת היסוד, קרי, דזירה תם, הנפרעת על פי השטר. על כן, אין צורך לתובע לבסס מעמד של אוחז כשורה בשיקים כדי לגבור על הגנתו של הנתבע. די לו בכך שהוא בא בנעליה של דזירה תם, מכח אחיזתו בשטרות.

14.        למעלה מהצורך אציין כי גירסתו של התובע בענין הערך שנתן בעד השיקים נשמעת אכן מפוקפקת למדיי: הוא טוען שנתן לדזירה הלוואה בסך 60,000 ש"ח, ולא התכוון לגבות ממנה ריבית כלשהי, למרות שעסק בעת ההיא במתן הלוואות. למותר לציין כי אין כל תיעוד בכתב בדבר העברת הכספים לדזירה תם (ע' 7  לפרוטוקול). גם העובדה שלא ננקטו הליכי גבייה נגד דזירה תם אלא רק נגד הנתבע, מעוררת תהיות. התובע טען אמנם כי ביקש להיטיב עם יגאל תם, אותו הוא מכיר שנים רבות, אך טענה זו אינה מתיישבת עם טענתו האחרת כאילו החתים את דזירה כערבה לפרעון השטרות. נתגלו גם סתירות לענין השימוש שנעשה בכספי ההלוואה: נטען תחילה כי הם שימשו לצורך מימון שכר לימוד עבור דזירה תם ולאחר מכן נטען כי רק 30,000 מתוכם שימשו לצורך זה. בנסיבות אלה, אין להוציא מכלל אפשרות שונונו הוא "איש קש" שנועד לסייע להצלחת התביעה נגד הנתבע. יחד עם זאת, כאמור לעיל, לא עלה בידי הנתבע להרים את נטל הראייה ולהוכיח כי עיסקת היסוד בוטלה בהסכמה, ועל כן, הספקות המתעוררים לגבי טיב אחיזתו של התובע בשיקים אינם מכשילים את תביעתו.

15.        סוף דבר, התביעה מתקבלת. הליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם. הואיל והתובע צירף לסיכומיו בלא נטילת רשות חומר ראיות שלא הוגש מלכתחילה (הסכם מכר המניות), אין מקום לפסוק הוצאות לטובתו.