פסק-דין בתיק א 434/98

1.         התובע מס' 1 יליד 24/9/92 (להלן: התובע או הקטין ) נפגע ביום 6/1/95 בהיותו כבן שנתיים וחצי, בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: החוק או חוק הפיצויים ), בעת שנסע ברכב הנהוג בידי דודו, הנתבע מס' 1.

התביעה לפיצוי בגין נזקי גוף הוגשה על ידי הקטין באמצעות הוריו, אפוטרופסיו הטבעיים וכן מטעמם.

כתוצאה מהתאונה נפגע הקטין באורח קשה והוחש לבית החולים רמב"ם, כשהוא מחוסר הכרה. הוא אושפז תחילה במחלקת טיפול נמרץ ילדים שם נמדדו ערכים גבוהים של לחץ תוך גולגולתי, אזורי בצקות ומוקדי דימום. לאחר מכן הועבר, כשהוא עדיין מחוסר הכרה, למחלקת ילדים ובהמשך, נדרש לאשפוז ביחידה השיקומית לילדים בבית החולים תל השומר.

הצדדים אינם חלוקים לעניין עצם קרות התאונה או האחריות הביטוחית.

המחלוקת היא בגובה הנזק.

הנכות הרפואית :

2.         כאמור, פגיעתו של התובע עקב התאונה היא קשה. עד ליום 22/1/95 אושפז התובע במחלקה לטיפול נמרץ בבי"ח רמב"ם בחיפה, כאשר הוא מחוסר הכרה. לאחר מכן הועבר, כשהוא עדיין מחוסר הכרה, למשך חודש ימים (עד ליום 20/2/95) למחלקת ילדים. בהמשך, אושפז ביחידה השיקומית לילדים בבית החולים תל השומר, למשך ארבעה חודשים (עד ליום 22/6/95).

התובע היה אפוא מאושפז מיום 6/1/95 עד ליום 22/6/95 - 166 ימים. גם לאחר שחרורו מבית החולים נדרש להמשך טיפול שיקומי אותו קיבל ב"פנינת שיקום" בעפולה.

            בנוסף נזקק לאשפוז בבי"ח רמב"ם בחיפה במחלקת א.א.ג.  (מ- 6/9/98 ועד ל- 8/9/98).

            סך כל ימי האשפוז הם 168 ימים.

פגיעתו העיקרית של הקטין הייתה בראשו, עם השלכות של פגיעה נוירולוגית שמתבטאת בליקוי שפתי בדיבור והבנת שפה, קשיים מוטוריים ואפשרות לפגיעה ראייתית.

3.         פרופ' שפירא, שמונה כמומחה בתחום הנוירולוגי, בדק את התובע ביום 3/1/02 בהיותו בן תשע וחצי - כשבע שנים לאחר התאונה. המומחה קבע כי לתובע ליקויים בתחום הקוגניטיבי, השיפתי והמוטורי וכן בקשב וריכוז.

בהסתמך על ממצאיו קבע המומחה אחוזי נכות רפואית לפי הפירוט הבא:

50% בגין פיגור שכלי קל עד בינוני, לפי תקנה 91(2)-(3) מותאם לתקנות המל"ל; 60% בגין הליקוי השפתי (אפזיה מעורבת ללא קשיי תקשורת), לפי תקנה 29(7) ב1; ן-20% בגין הליקוי המוטורי (המיפלגיה שמאלית חלקית) לפי תקנה 29(1)א1 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956, ק"ת 312, בעמ' 864.

הנכות הרפואית המשוקללת של התובע הועמדה על 84%.

התובע נבדק גם על-ידי מומחה בתחום האורתופדי, ד"ר שלמה פורת. בבדיקה זו נמצאו מגבלות מבחינה מוטורית לרבות הפרעות בשווי משקל. פרופ' פורת ציין שככל שיש לתובע נפילות אלה נובעות מהפרעות השווי המשקל (אטקסיה).

על אף מגבלות אלה שיכול שיהיו להן השלכות בתחום התפקודי וכן אפשרות להתערבות כירורגית ניתוחית עתידית - לא הוסיף המומחה בתחום זה אחוזי נכות רפואית מעבר לאלו שנקבעו בחוות דעתו של פרופ' שפירא.

בהתייחס לצורך במינוי מומחה בתחום העיניים, כדי לבדוק קיומה של נכות צמיתה עקב התאונה גם בתחום זה, הופנתה שאלה בנושא לפרופ' שפירא. התשובה ניתנה באיחור.

רק ביום 13/8/04, במהלך הכנת הסיכומים בכתב מטעם התובע, נתקבלה תשובתו של ד"ר שפירא ולפיה המליץ על מינוי מומחה בתחום זה. בנסיבות אלה ביקשו התובעים שלא לעמוד עוד על מינו מומחה בתחום זה, מבלי לפגוע בזכותם לטעון בנושא שיעור הנזקים גם בתחום האמור.