פסק-דין בתיק א 43238/03

על פי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975

1.         ב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק בתובענה זו, על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע, לוי אילן (להלן: "התובע"), יליד 1957, נהג משאית במקצועו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 2.10.98 (להלן: "התאונה").

3.         התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), כתאונת עבודה.

4.         כתוצאה מהתאונה, סבל התובע מחבלה מסוג צליפת שוט והתלונן על כאבים בגב ובצוואר, צפצופים באוזניים, טנטון, סחרחורת וכאבי ראש.

5.         לתובע אושרה תקופת אי כושר לעבודה, למשך כארבעה חודשים, עד ליום 1.2.99.

            ועדה רפואית של המל"ל, קבעה ביום 9.5.05, כי לתובע לא נותרה נכות בגין התאונה.

            ועדה רפואית לעררים, אישרה את החלטת הועדה מדרג ראשון וקבעה אף היא כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה, בגין התאונה.

            קביעת הועדה הרפואית של המל"ל, מחייבת לצרכי תביעה זו, מכח סעיף 6 ב' לחוק.

6.         למען שלמות התמונה, יצויין כי בתחילה, עתר התובע, למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט. כב' השופט בכר, בהחלטתו מיום 6.5.04, נעתר לבקשה ומינה מומחה בתחום א.א.ג. אלא שהתובע הודיע כי הוא מוותר על המינוי וכי הינו פונה למל"ל, לקביעת נכותו.

            בנסיבות אלה, משהתובע לא הגיש בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המל"ל או בקשה נוספת למינוי מומחה בתחום א.א.ג. (לאור טענתו כי בועדה לא ישב מומחה, בתחום זה), אין בידי לקבל טענות התובע, בדבר קיומן של מגבלות או נכות בגין התאונה.

            משקביעת הועדה הרפואית של המל"ל, לא נסתרה - ראיתי לקבוע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה, בגין התאונה.

            זאת ועוד, יצויין כי תקופות אי הכושר הנטענות, בשנים 2004 ו- 2005, לא הוכרו על ידי המל"ל ולא נקבעו בגינן תקופות נכות זמנית.

7.         משלא נקבעה נכות רפואית, לא ניתן לקבל טענות התובע בדבר קיומה של נכות תפקודית ופגיעה בכושר ההשתכרות.

            הלכה היא כי בהעדר נכות רפואית, לא יפסקו לנפגע פיצויים בגין הפסדי השתכרות, אלא במקרים חריגים ונדירים ביותר, כאשר נותרו מגבלות אובייקטיביות כלשהן אשר אינן עולות כדי נכות צמיתה, ראה לעניין זה ע"א 146/87 מדינת ישראל נ' רוזנברג, פ"ד מג (3) 421 וע"א 8388/99 הסנה חברה לבטוח בע"מ נ' בן ארי, תק-על 2002 (2) 1760, שם נאמר: "פסיקתו של פיצוי לנפגע שלא נקבעה לו נכות רפואית הינה מהלך נדיר ביותר... במקרים אלה, כאשר קיימת הפרעה תפקודית קלה שלא ניתן לבטאה באחוזי נכות רפואית ואשר אליה מצטרפות נסיבות מיוחדות, ניתן לפסוק פיצוי גלובלי צנוע בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד". בענייננו, נוכח קביעת הועדה הרפואית לעררים כי צילומי ע"ש צווארי, לא הדגימו כל ממצא פתולוגי וגם בבדיקה קלינית, התרשמה הועדה, מתפקוד מלא, ללא גירוי עצבי וללא חסר נוירולוגי, לא ראיתי מקום והצדקה, לפסיקת פיצוי בגין הפסדי השתכרות מעבר לתקופת אי הכושר.

8.         את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות בתקופת אי כושר לעבודה, ראיתי לחשב על בסיס השכר הרבע שנתי, בסך של 8,178 ש"ח (בהתאם לאישור על תשלום דמי פגיעה), דהיינו סך של 2,726 ש"ח לחודש.

            בגין שכר זה, אין ניכוי מס. ההפסד בגין תקופת אי כושר של ארבעה חודשים, מסתכם בסך של 10,904 ש"ח ובניכוי דמי הפגיעה ששולמו על ידי המל"ל, בסך של 7,971 ש"ח, נותר הפרש בסך של 2,933 ש"ח, המסתכם, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מיום 1.12.98 (אמצע התקופה) ועד היום, בסך של 4,630 ש"ח.

9.         אשר להוצאות רפואיות, מעבר לכך שהתובע היה זכאי לקבל את הטיפול הרפואי שנדרש לו, עקב התאונה, במסגרת קופת החולים בה הוא חבר, הרי מדובר בתאונת עבודה והתובע, כנפגע בעבודה, זכאי להחזר הוצאות רפואיות, לרבות הוצאות נסיעה לטיפול רפואי, מהמל"ל.

            יחד עם זאת, בהתחשב בתיעוד הרפואי ובקבלות שצורפו לסיכומי התובע ובכך שסביר כי התובע נדרש לתשלום דמי השתתפות, לצורך קבלת טיפול רפואי, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי, בסך של 500 ש"ח, בגין ראש נזק זה.