פסק-דין בתיק א 43138/06

• 1.       לפניי תביעה לתשלום יתרת חוב בגין אריגים שסיפקה התובעת למרפדיית הנתבע.
• 2.       עוד לפניי תביעה-שכנגד לפיצוי בגין 5 מקרים של עבודת ריפוד חוזרת שהנתבע נדרש לה ללא תשלום עקב פגמים באריגים שסיפקה לו הנתבעת-שכנגד; אי-תשלום עמלה בגין הפניית לקוחה; ואי-תשלום מספיק בגין החזרת כמות עודפת של אריג.
• 3.       הנתבע הודה בעדותו [פרוטוקול, עמ' 2] כי אין לו השגה על יתרת החוב בכרטסת, וכי טענותיו מתמצות בטענות הקיזוז שבגינן הגיש את התביעה-שכנגד.
• 4.       בכך עבר הנטל לנתבע להוכיח את טענות הקיזוז שלו, מדין 'הודאה והדחה'.
• 5.       גרסתו של הנתבע בעניינים אלה לא נשענה אלא על עדות יחידה של בעל-דין. לא ראיתי לסמוך עליה, מן הטעמים שיפורטו להלן.
• 6.       תצהיר הנתבע לא הרשים באמינותו. האמירות בו היו כלליות ולקוניות. לא פורטו מועדי ההתרחשות, לא צוינו שמות המעורבים. אין צריך לומר שלא צורפו מסמכים, אפילו לא תרשומות עצמיות. החשבוניות שצורפו אינן מגלות כל תמיכה בגרסתו. לא צורפו צילומים של האריג הפגום-כנטען, או תלונות של לקוחות, או חוות-דעת לגבי איכות האריג, או עדות על נוהג ענפי כנטען.
• 7.       בחקירתו [פרוטוקול, עמ' 3] סתר הנתבע את האמור בתצהירו והודה כי לא הייתה הסכמה מפורשת על פיצוי כספי בגין העבודה החוזרת, אלא "הוא אמר שאני אקנה אצלו והוא יפצה אותי בבדים. הוא אמר שנסתדר, אני לא יודע איך. זה נשאר פתוח".
• 8.       הנתבע נמנע מלהכחיש בהחלטיות את התזה שהוצגה לו בדבר אחריות הכלב של הלקוח להתרפטות האריג, ותשובותיו היו מתחמקות [שם].
• 9.       בחקירתו העלה הנתבע לראשונה את הגרסה כי עובד התובעת, יואב, כמו גם בעלי התובעת עצמו, מסרו לו שהאריגים הפגומים באו מגלילים פגומים שיובאו אותה עת. גרסה זו הייתה מצופה להיכלל בתצהירו. או-אז הייתה התובעת עשויה להביא תצהיר-הזמה מאת אותו יואב ולהעידו. מחדלו של הנתבע, אפוא, גם מכרסם באמינות גרסתו וגם מקים נגדו מניעות מהרחבת חזית, שאם לא כן יימצא גורם נזק ראייתי לתובעת.
• 10.   הצדדים הסכימו שבהיסטוריה הארוכה של יחסיהם המסחריים, למעלה מ-10 שנים, לא היה אלא ביקור אחד בבית הלקוח בעקבות תלונה על אריג פגום [פרוטוקול, עמ' 7]. דבר זה אינו מתיישב עם גרסת הנתבע בדבר תלונות חוזרות ונשנות.
• 11.   הנתבע סתר בעדותו, שבה דיבר על שינוי צבע האריג באחד המקרים [פרוטוקול, עמ' 3], את האמור בתצהירו לגבי אותו מקרה, בדבר התפוררות האריג.
• 12.   לא סבירה בעיניי גרסת הנתבע בדבר הסכם על החזרים כספיים עם עובדים של התובעת, תחת הסכם עם הבעלים והמנהל שלה; זאת גם בשים לב להיקף העסק ואופיו [פרוטוקול, עמ' 4].
• 13.   ככלל, תשובותיו של הנתבע בחקירתו לא הרשימו באמינותן, ועשו רושם של היחלצויות אד-הוק ולא של דבקות החלטית ועקבית במציאות קונקרטית, קוהרנטית ומפורטת.
• 14.   טענות התובעת בדבר היעדר שיהוי הועלו לראשונה בחקירה הנגדית. התכתובת שהוזכרה על ידי עד התובעת לא צורפה לסיכומיו. לפיכך יש לראות בגרסת התובעת בעניין זה משום הרחבת חזית פסולה ועדות כבושה. אולם, הנתבע לא הוכיח נזק עקב השיהוי הנטען. משהודה בתביעת החוב לפי הכרטסת כאמור - אין נפקויות לגרסתו.
• 15.   הרושם העולה מכלל הראיות הוא שהתובעת אמנם נתנה לנתבע, באירוע כלשהו בעבר, הבטחה כללית לפצותו באמצעות הפחתת מחיר על אספקת אריגים [פרוטוקול, עמ' 8]. נראה שבעקבות כך פיתח הנתבע ציפייה לפיצוי כאמור בעניינים נוספים, ומשהתקווה נכזבה - חדל הנתבע מלשלם. אולם הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח הסכמות מסוימות מפורשות כטענתו, או נוהג ענפי שמכוחו ניתן היה להסיק הסכמות-מכללא. הסכמות כאמור הוכחשו בהחלטיות ובנחרצות על ידי בעלי התובעת. הנתבע גם לא הוכיח נזקים שנגרמו לו בעטיה של התובעת.
• 16.   לאור האמור, התביעה מתקבלת והתביעה-שכנגד נדחית.
• 17.   בשולי הדברים אתייחס לבקשת הנתבע לחייב את התובע בהוצאות בשל איחור בהגשתם של תצהירי העדות הראשית מטעמו. בהיעדר הוראה שיפוטית רלבנטית בענייננו, חל המועד הנקוב בתקנות, היינו: תוך 45 יום מהגשת כתב הטענות האחרון [תקנה 214ט בתקנות סדר הדין האזרחי]. כתב-ההגנה-שכנגד הוגש ביום 2.11.06, והתצהיר - ביום 30.11.06. לפיכך אני קובע שהתצהיר הוגש במועד ודוחה את הבקשה להוצאות.
• 18.   סיכומו של דבר: הנתבע ישלם לתובעת את סכום התביעה של 7,109 ש"ח, ואת אגרת המשפט בסך 458 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24.7.06) עד היום; וסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כשכ"ט עו"ד. התשלום יבוצע תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

ניתן היום, ה' בשבט, תשס"ז (24 בינואר 2007), בלשכתי.