פסק-דין בתיק א 43106/03

בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ (להלן - התובע או הבנק), הגיש תביעה כספית נגד חברת נתיב הכתב והאור בע"מ (להלן - נתבעת 1 או החברה), נגד עמדי דן (להלן - נתבע 2) ונגד בנימין שוילי (להלן - נתבע 3), בגין יתרת חוב בחשבון העו"ש על סך 41,580.23 ש"ח.

משלא הגישו הנתבעים 1 ו-2 בקשה למתן רשות להתגונן ועל יסוד פרשת התביעה שלא נסתרה והמוצגים בתיק, ניתן נגדם פסק דין ביום 7.12.05.

טענות התובע

ביום 24.06.1999, פתחה נתבעת 1 חשבון אצל התובע שמספרו 698539-409 (להלן - החשבון). עם פתיחת החשבון חתמו נתבעים 2 ו- 3 על "ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום" לכל חובות נתבעת 1 בחשבון, וזאת כבעלי עניין בחשבון (להלן - הערבות). נתבעת 1 ניהלה את החשבון אצל התובע, משכה כספים מהחשבון ונותרה יתרת חוב המגיעה לסך של 41,580.23 נכון ליום 02.07.03. נתבעים 2 ו-3 חבים בחובות נתבעת 1 במלואם, מכוח הערבות עליה חתמו.

כל פניות התובע אל הנתבעים לסלק את חובם לא נענו והחוב לא שולם.

טענות נתבע 3 בתצהיר עדות ראשית מיום 16.05.04

בשנת 1999 הקימו נתבעים 2 ו- 3 את החברה, אשר עיקר עסוקה היה ייזום פרוייקט בתחום המחשבים. לשם כך פתחו חשבון אצל התובעת בשם החברה. נתבע 2 היה המשקיע בחברה והיה אמון על הניהול הפיננסי של החברה ואילו תפקיד נתבע 3 היה פיתוח הרעיון לכדי מוצר מוגמר. בשל כך דרש נתבע 3, כי כל משיכה של כספים מהחשבון תעשה באמצעות חתימתו וחתימת נתבע 2, יחד. מאחר והפרוייקט לא צלח ונתבע 2 לא עמד בהבטחתו להזרים את הכספים הדרושים לשם סיום הפרוייקט החליטו נתבעים 2 ו- 3 בקיץ 2001, לסיים את פעילות החברה. במועד זה הייתה קיימת בחשבון יתרת זכות של כ- 2,000 ש"ח ויתרה זו הפכה ליתרת חוב, על ידי משיכות כספים ואשראי אשר ניתנו לחברה ללא אישורו וללא ידיעתו של נתבע 3, באישור מנהל סניף הבנק, ככל הנראה כתוצאה מהסתבכותו הכלכלית של נתבע 2.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, נתבע 3 פנה בראש ובראשונה לבנק רק לאחר שוידא, כי מצוי בידי הבנק "היתר עיסקא" לפיו, על הבנק לשאת בשני שליש בכל הפסד שייגרם למשקיע, קרי לחברה ולערבים. במקרה דנן, מאחר ולבנק נוצר הפסד, עליו לשאת בשני שליש מן החוב לו הוא טוען.

טענות נתבע 3 בתצהיר עדות ראשית מיום 27.02.05

בשנת 1999 הקימו נתבעים 2 ו- 3 את החברה. אולם, מאחר והפרוייקט לא צלח ונתבע 2 לא עמד בהבטחתו להזרים את הכספים הדרושים לשם סיום הפרוייקט החליטו הנתבעים 2 ו- 3 בקיץ 2001, לסיים את פעילות החברה. במועד זה, היה החשבון ביתרת חוב ולא ביתרת זכות, כפי שנאמר לנתבע 3 על ידי מנהל הסניף דאז והנתבע הסתמך על אמירה זו. בדיעבד הסתבר לו, כאשר קיבל את דפי החשבון, שמנהל הסניף הכשיל אותו ומסר לו מידע שגוי.

בניגוד להוראת נתבע 3, במהלך שנת 1999 בוצעו העברות של סכומי כסף נכבדים לחשבון אחר בסניף, בסכומים המגיעים לסכום כולל של כ- 77,000 ש"ח. סכומים אלה הוצאו מהחשבון ללא אישורו וללא חתימתו של נתבע 3, משום רשלנותו של הבנק. לנתבע 3 ולחברה לא היו חשבונות נוספים בסניף. 

הטענה, כי התובע היה אמור לכבד כל הוראה טלפונית בניגוד להוראות החתימה אשר ניתנו לו עם פתיחת החשבון היא ניצול ציני בחוסר תום לב ולא בדרך מקובלת, של הכתוב. מעבר לכך, הודגש בפני פקידת הבנק אשר פתחה את החשבון, כי מדובר בשותפות של שניים המחייבת את חתימתם של הנתבעים יחדיו על כל העברה או שיק או כל הוצאה אחרת מן החשבון והכל בצירוף חותמת החברה.

מטעם התביעה העיד מר שמואל ורטש (המנהל הנוכחי של הסניף). מטעם ההגנה העיד נתבע 3.

דיון

אין חולק, כי החברה התקשרה ב"חוזה דביטורי כללי" עם הבנק וכי נתבעים 2 ו-3, כבעלי עניין בחברה ובחשבון, ערבו לחיובי החברה בערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום. כתב הערבות קובע בזו הלשון: "... אנו הח"מ ערבים, אחראים, מצהירים, מסכימים בזה ביחד ולחוד, כלפי הבנק ..." (נספח ד' לכתב התביעה). נתבע 3 אינו חולק על כך, שחתם על כתב הערבות אולם לטענתו, הבנק הפר את הקבוע בהסכם, איפשר משיכה של כספים רבים מהחשבון ללא אישורו וללא חתימתו.

עיון בחומר הראיות ובחינת טענות הצדדים מעלים, כי גרסת הנתבע, משתנה ומתפתחת תוך כדי הדיון. זאת ועוד, בעדותו של הנתבע התגלו סתירות רבות וגרסתו בתצהיר הנוסף מיום 27.02.05 פוגעת במהימנותו.

בסעיף 10 לתצהיר מיום 16.05.04 נטען על ידי נתבע 3, " אני יודע מידיעה אישית כי בחשבון הבנק של החברה אצל התובע באותו מועד של קיץ 2004 היתה קיימת יתרת זכות בחשבון של כאלפיים ש"ח" (הדגשה הוספה). אולם, מעיון בדפי החשבון עולה תמונה ברורה לפיה, במהלך שנת 2001 היה החשבון ביתרת חוב בסך של כ- 25,000 ש"ח. בתצהירו הנוסף מיום 27.02.05 משנה הנתבע את גרסתו וטוען, כי החשבון היה ביתרת חוב ולא ביתרת זכות, ההפך משטען לראשונה, כאשר הפעם מטיל הנתבע את האשמה על מנהל סניף הבנק דאז, "כאשר פניתי אל מנהל הסניף דאז מר אבנר לארי על מנת לסגור את החשבון הוא אמר כי אין לי מה לדאוג והוא יודע כי קיימת יתרת זכות בחשבון של כאלפיים ש"ח. רק כאשר קיבלתי מאוחר יותר את דפי החשבון התברר לי כי מר לארי רימה אותי. הוא מסר לי מידע שגוי אשר רק במועד קבלת דפי החשבון לעיונו של בא כוחי הבנתי כי הוא הכשיל אותי בכך שמסר לי מידע שגוי" (סעיפים 10 - 11 לתצהירו, הדגשה הוספה).

יוצא אפוא, כי בעת ההחלטה על סיום פעילותה של החברה, הייתה קיימת בחשבון יתרת חוב בסך של כ- 25,000 ש"ח, כפי שעולה מדפי החשבון. החל משנת 2001 לא בוצעו פעולות בחשבון למעט חיובי ריבית ועמלות. גרסת הנתבע אם כן מקבלת מימד שונה, כשטענתו בדבר ביצוע פעולות בחשבון ללא חתימתו מתייחסת לתקופה שבה הנתבעים היו שותפים והחברה היתה פעילה ואינה מתייחסת לחובות שהצטברו לאחר "סיום פעילות החברה", כפי שטען תחילה. 

הנתבע טוען למעשי מרמה מצד הבנק. לטענתו, נתבע 2 עשה יד אחת עם הבנק והעביר את כתובת החברה למשלוח הודעות מרח' דוסתאי 6 בירושלים למקום מגוריו של נתבע 2 ברח' חזקיהו 33 בירושלים ולאחר מכן לרח' טשרניחובסקי 78 בירושלים (סעיף 27 לתצהירו), " ההעברות של הכתובת נעשו ללא ידיעתי וללא הסכמתי וכך מנע ממני התובע לפקח על החשבון" (סעיף 27.1 לתצהירו). אך כשנשאל האם כשקיבל דואר לרח' דוסתאי, ידע מה קורה בחשבון השיב, "לא, רק דן פתח את זה, המשרד היה בבית של ההורים שלו, לא ידעתי שהגיע ..." (עמ' 16 לפרוטוקול). כמו כן מדפי החשבון עולה, כי הפירוט בדבר העברות הכספים הנטענות נשלח לרח' דוסתאי (נספח ח' לתצהיר הבנק), כך שאין ממש בטענה זו. טענתו של נתבע 3, כי הסתמך על הבטחותיהם של מנהל הסניף ונתבע 2 בדבר סגירת החשבון, לא תתקבל אף היא. רשלנותו של נתבע 3 בכך, שלא פעל לסגירת החשבון בעצמו ובמשך תקופה של למעלה משלוש שנים לא טרח לברר האם בוצעו פעולות כלשהן בחשבון או לחלופין, מה עלה "בגורלו" של החשבון ואם אכן נסגר. כשנשאל הנתבע מדוע לא פנה לאף אחד ולא העלה טענות נגד הכספים שהוצאו מחשבון הבנק השיב, "לא ידעתי שנמשכו כספים" (עמ' 15 לפרוטוקול).

על פי מסמכי פתיחת החשבון נתנו הנתבעים 2 ו-3 את אישורם לכך, שביצוע פעולות בחשבון ייעשה באמצעות הוראות טלפוניות וזאת בהתאם לאמור בסעיף 15 ל"תנאים כלליים לניהול חשבון", אשר נמסרו לידיהם, "הרינו מאשרים בזה, כי קראנו את סעיף 15 הדן בתנאי מסירת הוראות וקבלת מידע באמצעות קווי תקשורת ואנו מסכימים במפורש לתוכנו ולהחלתו." (נספח א' לכתב התביעה).

סעיף 15א(6) לתנאים הכלליים, קובע כדלהלן: