פסק-דין בתיק א 42897/05

א)         מהות התביעה ועיקר טענות בעלי הדין

התובענה שבפני הינה בבחינת "אקורד אחרון" (וצורם) למערכת יחסים עכורה בין בעל בית לדייר אשר נידונה במסגרת הליכים שונים בבתי המשפט משך כ- 15 שנים.

(1)        התובע שהינו הבעלים של דירה בת 4 חדרים בבניין ברחוב עזרא סופר 14 בתל אביב (להלן בהתאמה: "הדירה", "הבנין") טוען בכתב התביעה כי במהלך הליכים משפטיים בינו ובין הנתבעים שהחזיקו בדירה כדיירים עפ"י החוק, הושג ביניהם ביום  20.9.01 הסכם לפיו יפנו הנתבעים את הדירה כנגד תשלום דמי פינוי (להלן: "ההסכם").

בגדרו של אותו הסכם נקבע כי "הנתבעים יהיו רשאים להוציא מן הדירה כל דבר שאינו מחובר חיבור קבע".

(2)        התובע טוען כי לאחר שהמפתח שנשלח לב"כ ביום 29.12.04 - נמסר לו והוא פתח את הדירה - הסתבר לו כי הנתבעים הותירו את הדירה במצב של הרס מוחלט ובכלל זה השחיתו במזיד את מערכת החשמל, פרקו דלתות ותריסים ונטלו מזגן שהיה מותקן בדירה.

(3)        התובע אשר נסמך על חוו"ד של השמאי, גיל לזר, עתר לחייב את הנתבעים בעלות התיקונים שהוערכה בחוו"ד לסכום של 42,000 ש"ח בתוספת הפרש שיערוך (בסך 1,148 ש"ח ) וכן מע"מ (בסך 7.335 ש"ח).

(4)        הנתבעים אשר כפרו בחבות לשלם לתובע סכום כלשהוא, העלו לחזית כתב הגנתם טענה לפיה בהסכם נרשם כי הוא נעשה "לסילוק סופי של כל הסכסוכים המשפטיים והתביעות ההדדיות שבין הצדדים. הסכם זה, קיבל תוקף של פסק דין ומשכך מנוע התובע, מכח השתק של מעשה בי"ד מלתבוע את הנתבעים.

(5)        לעיצומו של עניין, הכחישו הנתבעים כי הותירו את הדירה במצב של הרס וחורבן וטענו, כי החזירו אותה במצב טוב יותר מאשר קיבלו אותה בתחילת תקופת השכירות.

(6)        הנתבעים כפרו בממצאים ובאומדנים שפורטו בחוו"ד של לזר וטענו כי עסקינן בבנין מוזנח ורעוע עד כדי התפוררות, וכי התובע הזניח באופן עקבי את הבניין והדירה, במובן זה, שיש לזקוף את הנזקים בדירה לפתחו של התובע.

עד כאן עיקר טענות בעלי הדין.

ב)         דיון וממצאים

1.         טענת השתק מכח מעשה בי"ד.

1.1        הנתבעים טענו כזכור כי ההסכם שבניהם נעשה לסילוק סופי של כל הסכסוכים והתביעות ההדדיות, אולם לא ניתן לחלוק על העובדה כי במועד עריכת ההסכם (29.9.01) טרם באה לעולם המחלוקת מושא תביעה זו שעניינה אחריותם הנטענת של הנתבעים למצב הדירה בעת פינויה ביום 29.12.04, וממילא לא התגבשה בידי התובע עילת התביעה בעניין זה ומטבע הדברים, סוגיית הנזקים בדירה והאחריות המיוחסת לנתבעים, כלל לא עלתה על שולחן הדיונים.

1.2        אני רואה איפוא לדחות את טענת הנתבעים בסוגיה זו.

ג)          חוו"ד מטעם התובע

(1)        תביעת התובע מעוגנת רובה ככולה בממצאים ובאומדני הנזק שפורטו בחוו"ד של השמאי מטעמו, גיל לזר, (להלן:"השמאי"). השמאי תיעד בחוו"ד, בין היתר, חוסרים ושברים בדלתות, תריסים וחלונות, (בסכום כולל של 10,000 ש"ח), תיקון ארונות מטבח (בסך 5,000 ש"ח), תיקון מערכת חשמל (בסך 5,000 ש"ח), עלות מזגן מפוצל שהוצא ממקומו בסך 5,000 ש"ח, וכן עלות חציבה וחשיפה בתקרות, תיקון וטיוח (בסכום של 10,000 ש"ח).

(2)        נקודת התורפה הבסיסית בחוו"ד השמאי הינה העדר "בסיס נתונים" מפורט ומתועד באשר למצב הדירה קודם לביקורו בה, (עדות השמאי בעמ' 1 לפרוטוקול ישיבת יום 10.7.06).

(3)        בהיותו מודע לחסר זה טען השמאי כי הובאה לידיעתו חוו"ד של השמאי גולדקלנג משנת 2002 וכי למד ממנה הן כי הדירה עברה שיפוץ בשנת 1986 והן כי מצבה הפיזי הוא טוב, וכי "הבין שכל הדברים בבית עובדים", (שם בעמ' 2).

עיון בחוו"ד של גולדקלנג מאשר את גירסת השמאי, אלא שבמהלך חקירתו, שעה שנדרש לליקויים הפרטניים, התקשה השמאי להגן על ממצאיו.

הערכתו לפיה, הנתבעים פרקו את הדלת הדו כנפית הינה ספקולטיבית לחלוטין (שם בעמ' 2 שורות 25 - 15 ועמ' 3), ומעידה כי השמאי נעדר ידע בשאלה הבסיסית, האם היתה קיימת בכלל דלת כזו.

הוא הדין באשר לממצאיו ומסקנותיו של השמאי באשר לפירוק דלת הויטרינה ע"י הנתבעים (שם בעמ' 4).