פסק-דין בתיק א 42690/04

ההבדלים בין גרסאות העדים לא נראים ממוקדים בעניינים משמעותיים. מסתבר, שהם לא מצאו לנכון לדווח למשטרה על האירוע בזמן אמת, אלא דאגו יותר לפינוי לבית החולים.

העובדה שבהודעה במשטרה ובהודעה לחב' הביטוח לא צויין שהרכב הפוגע הסתלק מהמקום, לא נראית לי משמעותית. עובדה היא שבהודעה במשטרה (ת/2), צויין במסגרת ראש פרק שענייני "פרטי כלי רכב מעורבים" רק מספר כלי הרכב הפוגע והיצרן (הונדה). מסתבר, שעדויות נוספות נגבו במשטרה, אך כיוון שהן לא נמצאות בידי הצדדים, לא ניתן היה לברר האם שם ניתנה גרסה מפורטת יותר.

צילומי הנזק של מכונית התובעת מראים על פגיעה לכל אורך דופן שמאל, אך הפגיעה החזקה והמשמעותית קרובה לחזית.  סביר בעיני שאנשים שמעורבים בתאונה, שהתרחשה באופן שתיארו עדי התביעה, בתוך שניות והיתה כרוכה באימת מוות, לא ידייקו במידע הנוגע לשאלה באילו חלקים בדיוק של דופן שמאל נפגעה מכוניתם.  מסתבר, שהיא נפגעה מסדרת חבטות שפגעו בה ברצף מקוטע, ולכן צורת הפגיעה שרואים בתמונות ת/1.

עניין נוסף שהנתבע העיר את תשומת לב בית המשפט אליו, הוא המועד המדוייק של התאונה.

בכל המסמכים דובר על שעות הבוקר המוקדמות של 22.7.03, ואילו בהודעה למשטרה צויין 21.7.03 שעה 01:00. דומה שזוהי טעות אנוש מהסוג המקובל  כאשר מייחסים את שעה 01:00 לתאריך הקודם בנוסח "ליל אמש", כאשר למעשה מדובר בבוקרו של אותו יום.

סוף דבר, אני מאמין לגרסת העדים ששמעתי באשר לנסיבות התרחשות התאונה, מקום התאונה והתיעוד של פרטי הרכב הפוגע (לרבות סוגו).

המכונית שעל פי עדויות עדי התביעה פגעה בהם, היא מכונית בבעלותו של הנתבע. הנתבע טוען שהוא עובד מדי יום וקם ממשכבו ב-3:30 - 4:00 בבוקר, הוא הולך למשכבו בשעה 21:00 לערך, ובשעה 01:00 שבה התרחשה התאונה, הוא אינו משוטט ברחובות טירה. המכונית שייכת לאשתו, רק היא והוא נוהגים בה, בדרך כלל היא, והביטוח שלהם מכסה רק את נהיגתם שלהם.

בפי הנתבע סיפור מעשה זה: ביום 19.7.03 נפגעה מכוניתו  ליד ביתו בהיותה בחניה בשעת בוקר מוקדמת.  הוא דיווח לסוכן הביטוח שלו, שמאי בדק את המכונית ותיעד בה נזק גדול.

דומה שהנתבע הסתבך בעדותו. גרסתו בשאלה האם התעורר למשמע הפגיעה במכונית, או שגילה אותה כאשר הלך לעבודה, השתנתה מספר פעמים במהלך דבריו.

המקום שזיהה הנתבע כמקום "מפרץ החניה" שבו חנתה מכוניתו כשלשמאלה עמוד חשמל, אינו אלא מדרכה. לדבריו, הוא סבור שרכב כבד, משאית או מנוף פגעו במכוניתו והסתלקו. לפי אחת הגרסאות שלו הוא זיהה זאת על פי סימני הצמיגים שראה במקום, כשירד למקום התאונה. קשה להבין כיצד הבחין הנתבע בסימני צמיגים אופיינים על גבי חול (כשמדובר במדרכה), ובשעה 3 בבוקר. זו גרסה תמוהה.

גם השאלה מתי ניתנה הודעתו הכתובה לסוכן הביטוח, והאם השמאי מטעם חב' הביטוח כבר בדק את המכונית בעת מתן הגרסה הכתובה (בכתב ידו של הסוכן), נענתה בתשובות סותרות.

מהתיעוד עולה שהדיווח על התאונה ניתן לסוכן ביום 23.7.03, הגיעה לידי חב' הביטוח בשעה 10:12 דקות באותו יום ושבאותו יום גם בחן השמאי מטעם חב' הביטוח את המכונית.

מכל זה עולה, שאין כל תיעוד לדווח של הנתבע על התאונה, בכל מועד לפני המועד שבו טוענים עדי התביעה שמכוניתו פגעה במכוניתם.

יושם לב, שעל פי גרסת עדי התביעה לא רק נרשם המספר אלא גם תועד סוג הרכב וצבעו, וגם שעיקר הנזק הצפוי להיראות בו, הוא בצד ימין. בדרך פלא, רכבו של הנתבע, שגר ביישוב שבו התרחשה התאונה, הוא אכן במספר שציינו עדי התביעה בסוג ובצבע המתאימים, ויש בו נזק קשה, במקום הנכון (לפי גרסת עדי התביעה).

צירוף המקרים נראה מכריע. אני מעדיף את גרסת עדי התביעה על גרסת הנתבע.

מסתבר שמישהו - לא הנתבע ולא אשתו, אלא מישהו צעיר מהם, אשר הכיסוי הביטוחי שהעניק צד ג' לנתבע אינו מכסה את נהיגתו   - נהג ברכבו של הנתבע בשעת לילה בפראות רבה וגרם לתאונה שעליה העידו עדי התביעה. הצורך להכחיש את האירוע נעוץ כנראה בכיסוי הביטוחי, ואולי גם בהגנה על אדם מפני אישום פלילי.