מבוא וטענות הצדדים
1. לפניי תביעה לתשלום שכר מוסכם בסך 7,968 ש"ח בצירוף מע"מ, ולחלופין שכר ראוי, בגין הדרכה מקצועית שנתנה התובעת, עו"ד מנוסה, לנתבעת, אז עו"ד בתחילת דרכה העצמאית.
2. התובעת טוענת שביום 13.9.98 הוסכם בינה לבין הנתבעת על ליווי משפטי בתמורה לשליש משכר הטרחה. הוברר שהמטלה הייתה כבדה מן הצפוי, עקב רמתה המקצועית הנמוכה מן המצופה של הנתבעת, חוסר ביטחונה ונטייתה להעסיק את התובעת בהיקף ובמועדים מכבידים מן הסביר. לפיכך ביטלה התובעת את ההסכם, ועתה היא תובעת את שכרה בגין תקופת הליווי המקצועי האינטנסיבי שקדמה לביטול.
3. הנתבעת טוענת כי הוסכם במפורש, בעקבות עמידתה של הנתבעת על כך, כי ההסכם הוא לליווי מקצועי "עד לגמר התיק". עיקר הצורך של הנתבעת בליווי המקצועי היה צפוי בשלבים המתקדמים של ניהול התיק, ובעיקר ההתכוננות לשלב ההוכחות, ולאו-דווקא בשלב הקל-יחסית, שבו היה לנתבעת ניסיון קודם, של הכנת כתב הגנה, אשר בתיקי הנזיקין הנדונים, בדרך כלל, אינו אלא מסמך סטנדרטי ופשוט. בעקבות ביטול החוזה על ידי התובעת פנתה הנתבעת לעו"ד אחר, עו"ד אהוד שלוש שגם העיד מטעמה, שעמו חתמה על הסכם דומה יומיים קודם לכן, ממנו קיבלה את הליווי המקצועי שנדרש לה ולו שילמה שליש משכר טרחתה בגין התיקים שעליהם דובר מלכתחילה עם התובעת. בנסיבות אלו יש לומר שהתובעת הפרה את החוזה עם הנתבעת, גרמה לה לשלם תשלום מלא עבור השירות לעו"ד שלוש, ולפיכך אין התובעת זכאית לשכר כלשהו.
דיון והכרעה
4. אכן, החוזה שבכתב נוקב במפורש במילים "עד לגמר התיק". כך לגבי החוזה בין התובעת לנתבעת [ת/2], כך לגבי החוזה המקביל, בזמנו בתוכנו ובנסיבותיו, עם עו"ד שלוש [ת/6]. בשני החוזים ניכר כי דיבור זה הוסף לחוזה: בת/2 נכתבה המילה "בתיקים", ואז נמחקה, והוספו המילים "עד לגמר התיק בפשרה או בפס"ד" ואז שבה ונכתבה המילה "בתיקים...". ב-ת/6 נראית בבירור נקודה לאחר המילה "יעוץ", אשר שונתה לפסיק שאחריו הוספו המילים "עד לסיומם", תוך דחיקתם בין השורות. עו"ד שלוש אישר בעדותו [פרוטוקול, עמ' 13] את גרסת הנתבעת שלפיה תוספת זו הייתה חשובה לנתבעת מאוד, משום ש"רצית להבטיח שאני לא אעזוב אותך באמצע". יוזכר שחוזה זה, לרבות התוספת האמורה, נכתב יומיים לפני החוזה עם התובעת. כלומר, לא מדובר על לקח מפרשת היחסים עם התובעת, אלא על ביטוי אותנטי לחשיבות שהייתה לדבר זה עבור הנתבעת מלכתחילה. לאור האמור אני קובע כי היה מדובר בתניה יסודית בהסכם בין הצדדים.
5. עו"ד שלוש העיד אודות התנהלותה של הנתבעת כלפיו [שם, 12]. לפי תיאורו, היא דמתה להתנהלותו הצפויה של עו"ד בלתי-מנוסה, ויחד עם זאת התאפיינה בהתקדמות יפה עד כי עו"ד שלוש העביר לנתבעת תיקים שלו. התובעת מציירת את התנהלותה של הנתבעת כבלתי-נסבלת. מדובר בתמונה של נטייה אישיותית, לא של התנהגות ספציפית. לו הייתה זו תמונתה של הנתבעת, היה גם עו"ד שלוש נחשף לה. עו"ד שלוש העיד שעבד עם הנתבעת מספר שנים, עד שהנתבעת לא נזקקה עוד לשירותיו, ומעולם לא הצטער על העסקה.
6. לוח הזמנים בענייננו מורה כי בתקופת ההתקשרות הקצרה בין הצדדים לא היה סיפק בידי הנתבעת להתייעץ עם התובעת, על-כל-פנים בעיקרו של דבר, אלא בהקשרם של כתבי הגנה. הכנת כתבי הגנה בנזיקין, כידוע לבית משפט זה מידיעתו השיפוטית, וכפי שהעיד עו"ד שלוש [שם], אינם עניין הזוקק שעות רבות של ייעוץ אינטנסיבי, או שכתוב מסיבי.
7. לאור עדותו של עו"ד שלוש, שעשתה עליי רושם אמין, אשר כאמור אינה מתיישבת עם עדותה היחידה של התובעת; ולאור ההקשר שבמרכזו עמדה הכנתם של כתבי הגנה בנזיקין - אני קובע למצער כי התובעת לא הוכיחה את הטענה כאילו הנתבעת גרמה בהתנהגותה הבלתי סבירה לביטול החוזה.
8. אמנם, לוח הזמנים בענייננו מורה גם על סמיכות-פרשיות בין הכנת החקירה הנגדית לקראת הדיון בתשלום תכוף בעניינו של סויסה, לבין שיחת הטלפון שבה הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול החוזה. מדובר במשימה מן הסוג שבגללו חפצה הנתבעת בשירותיה של התובעת, קרי: הכנה של חקירה נגדית, ולא רק של כתב הגנה סטנדרטי. נסיבות אלו מאששות את גרסת התובעת שלפיה הנתבעת ביקשה וקיבלה ממנה סיוע טלפוני מסיבי במהלך סוף השבוע, למורת רוחה של התובעת.
9. אולם, התובעת לא טענה שהיה מדובר בהטרדה חרף בקשה מפורשת של התובעת להימנע מכך. גם לא נטען שהתובעת יזמה שיחה של 'תיאום ציפיות' עם הנתבעת, אשר הנתבעת לא עמדה בסיכומיה. גרסת התובעת היא של היענות מסורה מצדה, לרבות במהלך סוף השבוע, שבעקבותיה החליטה חד-צדדית כי מדובר בהכבדה רבה מדי [תצהירה, סעיפים 19-31].
10. לאור האמור לעיל אין ביכולתי לקבוע כי הייתה מצד הנתבעת התנהגות כה בלתי סבירה עד שיש לראות בה משום הפרת חוזה מצד הנתבעת, ואשר מצדיקה ביטול החוזה על ידי התובעת.הביטול נבע מטעמים שאפיונם הנכון הוא 'טעות בכדאיות העסקה', אשר אינה מכוננת עילת ביטול [חוק החוזים (חלק כללי), סעיף 14(ד)]. אין כאן גם נסיבות של סיכול, בשים לב לפרשנות המצמצמת של עילה זו בפסיקה. לפיכך עליי לקבוע כי בביטול החוזה הפרה התובעת את החוזה עם הנתבעת.
11. סעיף 21 בחוק החוזים (חלק כללי) וסעיף 9 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מורים כי בעקבות ביטול החוזה - ישיב כל צד לרעהו את מה שקיבל ממנו, או את שוויו. בענייננו, לכאורה עולה מכך חיוב של הנתבעת להשיב לתובעת את השווי הכספי של הליווי המקצועי שהספיקה הנתבעת לקבל מן התובעת עד להפסקת ההתקשרות. לכאורה, חבות כאמור עולה גם מן החיוב לשלם 'שכר ראוי' בגין עבודה שנעשתה, אף בהיעדר בסיס חוזי - כגון משום שהחוזה אינו מסדיר מצב כבענייננו, שבו ההתקשרות נפסקת לפני סיומה המיועד.
12. אולם, היסוד לחיובים האמורים הוא שיקולים של 'עשיית עושר ולא במשפט' [גבריאלה שלו,
דיני חוזים, מהד' 2 תשנ"ה, עמ' 270]. אין זה ראוי שראובן יתעשר על חשבון שמעון; בין על ידי כך שלא ישיב לו את תמורתו של מה שקיבל ממנו בעקבות ביטול ההתקשרות ביניהם, ובין על ידי כך שלא ישלם לו עבור שירות שקיבל ממנו. דא-עקא, שבענייננו הנתבעת לא התעשרה על חשבון התובעת בעקבות ביטול החוזה על ידי התובעת. היא נאלצה להמיר את שירותיה של התובעת בשירותיו של עו"ד שלוש, ו
לשלם תמורתם את המחיר המלא שאותו התחייבה לשלם לתובעת. בהיעדר התעשרות, אין מקום להשבה.
13. למעלה מן הצורך אומר כי 'הדבר מדבר בעד עצמו' כי ביטולו-במפתיע של חוזה לליווי מקצועי של איש-מקצוע מתחיל עלול להעמיד את האחרון במצב לא-נוח, כפי שהעידה הנתבעת. גם התובעת, שראתה בנתבעת חסרת-ביטחון ותלותית [תצהירה, סעיף 28], יכולה הייתה להניח שצעד כזה יגרום לנתבעת מצוקה. אמנם נזקיה של הנתבעת עקב הפרת החוזה על ידי התובעת לא פורטו ולא בוססו כדי הצורך להקים עילת קיזוז. אולם יש בכך כדי להוסיף על הנסיבות האמורות, העושות את ההשבה לבלתי-צודקת, וכפועל-יוצא מכך - לשלול אותה [חוק עשיית עושר ולא במשפט, סעיף 2].
14. משקבעתי כי התובעת הפרה את החוזה עם הנתבעת, וכי לא התקיימו בענייננו נסיבות המצדיקות השבה מצד הנתבעת כלפי התובעת של דמי הסיוע המקצועי שהתובעת הספיקה להעניק לנתבעת - התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.
סיכום
15. התביעה נדחית.
16. הנתבעת לא הכחישה כי קיבלה מן התובעת סיוע בהיקף מסוים [פסקה 19 בסיכומיה]. בפרט קבעתי [לעיל בפסקה 8] כי התובעת העניקה לנתבעת סיוע מסיבי, בעיתוי מכביד מבחינת התובעת, בפרשת התשלום התכוף. כמו כן, הנתבעת חדלה מלקיים את חובתה הדיונית למסור לתובעת גילוי ועיון במסמכים רלבנטיים, מטעמים בלתי מוצדקים [ראו עדותה בפרוטוקול, עמ' 19; והשוו לתגובתה לבקשה למתן עיון במסמכים בדיון מיום 1.5.06. הנתבעת לא פעלה בדרך הנאותה במקרים שבהם מתבקש עיכוב במתן העיון לצורך מיצוי החקירה הנגדית]. התרשמתי מכלל התנהלותה של הנתבעת כי יש ממש בהשגות שהעלתה התובעת בעניין זה [תצהירה, סעיפים 33-34]. לפיכך לא אחייב את התובעת בהוצאותיה של הנתבעת.
ניתן היום, כ"ג בניסן, תשס"ז (11 באפריל 2007), בלשכתי.
שלמה פרידלנדר, שופט