פסק-דין בתיק א 42472/04

בפני תביעה כספית בסך 7,813 ש"ח, אשר מקורה בבקשה לביצוע שטר, שההתנגדות לה התקבלה.

טענת התובעת

המנוח יוסף ציביאק נפטר בחו"ל ובעת פטירתו היתה לו חלקת קבר בבית העלמין בקרית שאול, אותה רכש עוד קודם לכן. בנו, אורי ציביאק פנה אל מזכיר התובעת, מר נחום בוייר ב-25.2.02, טען שהמנוח הוא  תושב הארץ ולכן לא חלה חובת תשלום נוסף בגין קבורתו.

מר בוייר הודיע לו שעליו להמציא טופס 665 מהמוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) בדבר היות המנוח תושב הארץ, כדי שיהיה פטור מהוצאות קבורה. כן הודע לו שללא טופס זה חלות הוצאות הקבורה והעברה כתושב חוץ.

בנו של המנוח, אשר אישור התובעת והסכמתה לקבלת ארון הקבורה בארץ, היה דחוף לו, בחר להפקיד שיק בסכום של 6,999 ש"ח משוך ע"י אלמנת המנוח, רחל ציביאק שזמן פירעונו 1.10.02. סכום השיק הוא עלות קבורת תייר עד לקבלת הטופס מהמל"ל.

לא הוצג לתובעת אישור שהמנוח תושב הארץ, ולכן הוצג השיק לפירעון אשר לא כובד ע"י הבנק.

נשלח מכתב התראה למושכת השיק, הנתבעת, והוא הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

משפחת המנוח הגישה תביעה נגד המל"ל להכרת המנוח כתושב, אך התביעה נדחתה.

מחיר עלות קבורה והעברת הנפטר מנמל התעופה בן גוריון, לתושב חוץ, הוא 1,800 דולר.

מחיר העברת תושב ישראל מנמל התעופה בן גוריון הוא 2,400 ש"ח. על פי הצעת מר בוייר בחר בנו של המנוח להעביר את המנוח באמבולנס פרטי כדי לחסוך בעלות העברת הנפטר ע"י התובעת. כיוון שהתובעת לא העבירה את הנפטר משדה התעופה, היא גבתה רק הוצאות קבורה מהנתבעת שהם 1,500 דולר (6,999 ש"ח).

לטענת מר בוייר במידה ומשפחת המנוח הייתה מקבלת אישור מהמל"ל על היות הנפטר תושב הארץ, היה השיק מוחזר לה.

טענות הנתבעת

לטענת הגב' רחל ציביאק היא אולצה למסור לתובעת המחאה לביטחון בסך 6,999 ש"ח עד להסדרת נושא תושבות הנפטר בארץ עם המל"ל.

בחשבונית צוין, כי התקבול הוא עבור העברת חו"ל מנתב"ג כאשר בפועל, ההעברה נעשתה באמבולנס פרטי ולכן, יש כשלון תמורה מלא.

לטענתה, אין תעריף מפורסם ע"י התובעת במקום בולט לציבור, אלא הוא מוסתר ולא נראה לעין ובו נקוב כי תעריף מחיר לוויה הוא 2,400 ש"ח לאזרח ישראל ואחסון הוא 250 ש"ח לילה.

דיון

השאלה בה חלוקים הצדדים היא האם הנתבעת חייבת לתובעת את סכום התביעה בגין הוצאות קבורה של המנוח יוסף ציביאק ז"ל.

אני מקבלת את טענת התובעת בסיכומיה, לפיה אם לנתבע טענה כלשהי בגין אי הכרתו של המנוח כתושב ישראל, טענה זו אינה מופנית אל התובעת. 

מר בוייר השיב בחקירתו, כי המחירון של שירותי התובעת, הנספח לתצהירו, היה תקף גם בחודש פברואר 2002 וכי התובעת קובעת את מחיריה על פי ההסדר עם המל"ל אשר מורה להם מהן תקרת האגרות המותרות לגביה.