פסק-דין בתיק א 423/00

רקע עובדתי

1.         לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב תאונת דרכים, כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - " חוק פלת"ד").

            התובעת נפגעה בתאריך 18.11.98, בעודה מהלכת רגלי על הכביש, ממכונית נהוגה על ידי הנתבע 1 (להלן - " הנהג"). כתוצאה מהתאונה נפצעה התובעת באורח קשה למדי, כמפורט בהמשך פסק דיני (להלן - " התאונה").

הנתבעת 2 הייתה המבטחת של הרכב הפוגע (להלן - " הנתבעת"/" חברת הביטוח").

בתחילה כפרה הנתבעת בחבותה לנזקי התאונה בטענה, כי בפוליסת הביטוח היה תנאי לפיו בעל הפוליסה רשאי לנהוג ברכב לצרכי עסקו, הנהג לא היה בעל הפוליסה, והוא נסע ברכב אל מקום עבודתו. הפרשנות הנכונה, לעמדתה של החברת הביטוח, היתה כי בהתאם לתנאי הנ"ל רק בעל הפוליסה יכול לנהוג ברכב לצרכי עסקו. לאחר הגשת הסיכומים, הגישה הנתבעת הודעה בה הודתה בחבותה לנזקי התאונה, וזאת בהתאם להלכה בפסק דין שניתן בבית המשפט העליון ביום 25.6.07, ע"א 11081/02 דולב בע"מ ואח' נ' סיגלית קדוש ואח' (פורסם בתוכנות המשפטיות). נקבע בו כי הכיסוי הביטוחי מכסה לא רק את בעל הפוליסה, אלא גם מורשה מטעמו, הנוסע ברכב לצורכי עיסוקו (פסקה 46 לפסק הדין), ואין בפוליסה תניה מפורשת, לפיה מורשה הנוסע ברכב לצרכי עיסוקו אינו מבוטח.

פסק דיני זה יעסוק, אם כן, רק בשאלת הנזק וגובה הפיצויים.

2.         התובעת, ילידת 11.5.73, נפגעה מהרכב עת שהלכה במרכז הכביש, ליד קו ההפרדה, בחצות הליל באזור צומת לימן. הנהג הבחין בתובעת כאשר היתה במרחק של מספר מטרים לפני רכבו, עם גבה אליו, וניסה להסית את הרכב ימינה, ללא הצלחה. הרכב פגע בתובעת, שהושלכה אל עבר מכסה המנוע של הרכב הפוגע, ניפצה את השמשה הקדמית ונפלה לבסוף על הכביש בסמוך לרכב.

3.         צוות מגן דוד אדום שהגיע למקום מצא את התובעת מחוסרת הכרה, והחל בפעולות הנשמה. התובעת הובהלה לבית חולים גליל מערבי נהריה בעודה מונשמת. עקב דימום בבטן, הגיעה לבית החולים עם סימני הלם היפו-וולומי. התובעת עברה כריתת טחול וכן הוסרו חלקים מהמעי הדק והמעי הגס. עוד תוצאה של התאונה היתה שבר בשליש הדיסטלי של הזרוע השמאלית ופריקת כתף.

במהלך אשפוזה שהתה התובעת בטיפול נמרץ, ולאחר מכן במחלקה הכירורגית. התובעת שוחררה מבית החולים ביום 2.12.98. לאחר מכן שבה והתאשפזה בבתי חולים עקב התאונה במועדים נוספים, כאשר לגרסת התובעת מדובר ב- 75 ימי אשפוז הקשורים לתאונה, בעוד שהנתבעת טוענת כי היא אושפזה בגין התאונה במשך 50 ימים בסה"כ.

4.         התובעת טוענת כי התאונה גרמה לה לפגיעה אנושה, אשר אותותיה ניכרים בה עד היום, בין היתר ובעיקר בתחום הנפשי. עוד נטען כי בשל מגבלותיה הנפשיות היא איבדה כליל את כושר עבודתה, קיים חשש להשאירה לבד, והיא נזקקת לשמירת הסובבים אותה ולאפוטרופוס שינהל את ענייניה. 

            אמה של התובעת הגישה לאחר התאונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בקשה להכיר בבתה כחסויה ולמנותה כאפוטרופוסית על גופה ורכושה. ביום 23.1.00 ניתנה החלטה, בהעדר התנגדות, ע"י הנשיא (בדימוס) א' קיטאי לפיה מונתה אם התובעת להיות אפוטרופוסית על התובעת. יודגש כי הנתבעת 2, חברת הביטוח, לא קיבלה מידע כלשהו על ההליך לפני הנשיא קיטאי ולא היתה צד לו.

הנכות הרפואית

5.         מונו מספר מומחים מטעם בית המשפט, אשר בדקו את התובעת וחיוו דעתם באשר לשיעור הנכות עקב התאונה.

6.         הנכות בתחום הפנימי

            פרופ' רפאל עינת, מומחה למחלות פנימיות ודרכי העיכול, קבע כדלקמן:

            "יש לה הפרעות של מערכת העכול שניתן ליחסן לניתוחים שעברה, אך אין להתרשם שהן ניכרות: רובם של האשפוזים הקצרים בשנה וחצי האחרונות אינם קשורים לניתוחים... אי לכך יש לקבע שלגב' צ'יצ'ילניצקי יש הפרעות בלתי ניכרות של מערכת העכול".

            פרופ' עינת חיווה דעתו כי נותרו לתובעת נכויות רפואיות כדלקמן: 20% נכות בגין מצב לאחר פציעה או ניתוחים של הקיבה והמעיים. ישנן הפרעות בלתי ניכרות של מערכת העיכול.    10% נכות בגין מצב לאחר כריתת טחול. 10% נכות בגין צלקות מכערות.

7.         הנכות בתחום האורטופדי

            ד"ר חיים צינמן, מנתח אורטופד, חיווה דעתו, שבגין פריקת הכתף ובשל הצלקות לא נותרה לתובעת נכות צמיתה. עם זאת, סבר כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור 10% בגין שבר של עצם הזרוע, ש"התחבר בעמדה גרועה והשאיר הגבלה ביישור המרפק" (עמ' 3 לחוות הדעת).

8.         הנכות בתחום הנפשי