פסק-דין בתיק א 42282/03

1.     מהות התביעה:

זוהי תביעה לפינוי הנתבע מחנות בקומת הקרקע של הבנין הנמצא ברחוב מעון 30 בתל אביב, הידוע כחלקה 73 בגוש 7051 (להלן: "הבנין" או "הנכס"), וכן לסילוק ידו מחצר הבנין, ולהשבתן לתובעת כשהן נקיות מכל אדם וחפץ מטעמו.

2.     עיקרי המסכת העובדתית:

א.                 התובעת הינה בעלת זכויות הבעלות בבנין כיורשת אביה אשר נפטר בשנת 1987 (להלן: "המנוח"), כמפורט בנסח רישום (נספח א' לת/1).

ב.                  הנתבע הינו שוכר החנות שבבנין, מתוקף שני חוזי שכירות שנערכו בינו ובין המנוח, הראשון מיום 1/6/1962 והשני מיום 12/2/67. (כמפורט בתצהיר ת/1).

3.     הפלוגתאות בין הצדדים:

טיעוני התובעת:

א.       התובעת הינה בעלת זכויות הבעלות בבנין (נספח א' לכתב התביעה).

ב.       הנתבע הינו השוכר של חנות הנמצאת בבנין, המשמשת כנגריה (להלן: "המושכר").

ג.        הנתבע פלש לחצר הבנין וביצע בה בניה בלתי חוקית בצורת גדר וגגון, ובכך חסם את המעבר מחדר המדרגות לחצר.

ד.       הנתבע מונע כניסתה של התובעת לחצר, וחזר בו מסיכומים שהושגו בין הצדדים לעניין זה.

ג.                   הנתבע נמנע מלשלם שכר דירה במשך עשרה חודשים וכיסה את חובו זה רק לאחר הגשת התביעה.

ד.                  לאור האמור לעיל, הרי שהפר הנתבע את חוזי השכירות בביצוע שינויים במושכר ואיחור בתשלום דמי השכירות. לתובעת קמה עילת פינוי כנגד הנתבע על פי סעיף 131(1),(2) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב- 1972. (להלן: "החוק" או "חוק הגנת הדייר").

טיעוני הנתבע:

א.                 לא ניתן להסיק מנסח הטאבו שהוגש (נספח א לת/1) כי התובעת היא הבעלים של הבנין ומכאן שאיננה זכאית לתבוע פינוי הנתבע ועל כן יש לדחות את התביעה.

לחילופין:

ב.       יחסי השכירות בין המנוח והנתבע החלו כשכירות מוגנת עוד בשנת 1951 כנגד תשלום דמי מפתח. בשנת 1962 נחתם חוזה חדש לפיו הוספה החצר למושכר המקורי תמורתה ניתן תשלום נוסף של דמי מפתח. חוזה שכירות נוסף נחתם בשנת 1967.

ג.        על פי חוזי השכירות שנערכו בין הנתבע למנוח (נספחים ב, ג לת/1) הרי שהנתבע הינו דייר מוגן בחנות ובחצר.

ד.       בנית הגגון בחצר נעשתה לפני כ- 40 שנה, בסמוך למועד כניסת הנתבע למושכר, ונעשתה באישור והסכמת המנוח. לגגון זה אף ניתנה נפקות ע"י בימ"ש בקובעו כי גרסת הנתבע לעיל מקובלת. (נספח ח' לתצהיר ת/1).