פסק-דין בתיק א 4220/06

מבוא ומהות המחלוקת

1. ביום 10.1.05 נמסר רכבו של התובע, רכב  מסוג רנו קנגו מ.ר. 56-205-71 (להלן- "הרכב") לנתבע מס' 2 (להלן-"הנתבע") בעליו של מוסך לשם ביצוע טפולים ברכב. הרכב הועמד בחצר המוסך ליד קיר החוצץ עם המגרש הגובל. במגרש הגובל עסק הנתבע מס' 1 בהרמת גרוטאת רכב באמצעות משאית עם מנוף, בשל רשלנות מפעיל המנוף כאשר היתה גרוטאת הרכב באוויר, היא חצתה את קו המגרש ואת הקיר הגובל ונפלה על גג רכבו של התובע.

2. התובע הגיש תביעה כספית בדיון מהיר בסכום של 11,000 ש"ח כנגד מפעיל המנוף, הנתבע מס' 1 ובחלוף 7 חודשים בהם לא הצליח התובע לאתר את כתובתו של אותו נתבע תיקן התובע את תביעתו והוא הוסיף גם את הנתבע מס' 2 -בעל המוסך- כנתבע נוסף.

3. הנתבע כפר בחבות כלשהי והדגיש כי התובע "שכח" לציין כי מיד לאחר הארוע הוא תיקן את הנזק שנגרם לרכבו של התובע מבלי שהתובע שילם עבור התיקון,  ביחד עם הגנתו הגיש הנתבע תביעה שכנגד לתשלום סכום התיקון- 3,516 ש"ח.

4. בינתיים אותר הנתבע מס' 1, כתב התביעה נמסר לו והוא לא התגונן ולכן ניתן כנגדו פסק דין על מלוא סכום התביעה ונותר בירור המחלוקת שבין התובע לבין הנתבע בעל המוסך.

5. משלא הגיעו הצדדים להסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט, העידו ונחקרו התובע והנתבע, חוות דעתו של השמאי מטעם התובע הוגשה ללא חקירה ולאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בע"פ.

6. לאחר שמיעת הסיכומים ניתן לקבוע כי השאלה המרכזית הינה האם אחראי הנתבע  לנזקים שנגרמו תוך התייחסות לנסיבות הארוע שלמעשה אינן במחלוקת. במידה ותקבע חבות הרי שהמחלוקת בשאלת הנזק הינה רק בנושאים שוליים. על פי טיעוני ב"כ הנתבע יש לבדוק גם את תום ליבו של התובע כפי שיפורט להלן.

דיון

חבותו של הנתבע- בעל המוסך.

7. נסיבות  האירוע אינן במחלוקת. התובע מסר את רכבו למוסך לשם טיפול, הרכב הועמד בחצר המוסך בצמוד לקיר. סמוך לאחר הפגיעה הגיע שמאי למקום הארוע והוא הנציח את צורת הפגיעה בתמונות, (ת/2). על פי התמונות ניתן לראות את מיקום רכבו של התובע, את הקיר החוצץ בין המגרשים, את המנוף וזרוע המנוף שהיו מעבר לקיר במגרש השכן ואת גרוטאת הרכב כפי שנותרה עומדת על גג רכבו של התובע.

8. הבסיס המשפטי לקביעת מעמדו של בעל מוסך יכול להימצא בשילוב של שני חוקים חוק השומרים וחוק חוזה קבלנות.

9. אין מחלוקת בין שני הצדדים כי במועד הפגיעה ברכב היה הרכב בשליטתו של הנתבע ויש לראותו כשומר שכר. סעיף 2(ב) לחוק השומרים, תשכ"ז-1967 קובע "שומר שכר אחראי לאבדן הנכס או לנזקו, זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן; אך כשהמטרה לשמור על הנכס היתה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו, פטור השומר אם אבדן הנכס או נזקו נגרמו שלא ברשלנותו".
10. ב"כ הנתבע טען כי יש להחיל על המקרה את הסיפא של סעיף2(ב) מאחר ומטרת השמירה על הרכב היתה טפלה למטרה העיקרית אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם סעיף 6(ב)(1) לחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 "(ב) אבד או ניזק הנכס בעודו בידי הקבלן -
    (1) אחראי הקבלן, לענין חוק השומרים, תשכ"ז-1967, כשומר שכר ששמירת הנכס אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו" ומבחינה עובדתית ומשפטית יש לראות את  ההתקשרות שבין הצדדים כהתקשרות לפי חוזה קבלנות.

11. אמור מעתה מבחינה משפטית הנתבע היה שומר שכר והוא יהיה פטור מאחריות לנזק שנגרם לנכס שהופקד בידיו רק אם יוכח כי  מדובר ב"נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן".

12. ניתוח העדויות מראה כי גם בנושא הנסיבות שגרמו לנזק אין מחלוקת בין הצדדים.  הנתבע והתובע מכירים היטב את "זירת הארוע" מקום עסקו של התובע הינו בסמוך  למקום עסקו של הנתבע ושניהם נמצאים בצמוד למגרש ממנו "צנחה" הגרוטאה.

13. הנתבע העיד כי לראשונה הגיע מנוף למגרש השכן רק ביום הארוע ורק לאחר קרות הארוע ידע הנתבע על קיום גרוטאות באותו מגרש ועל עבודת המנוף. התובע  המכיר היטב את האזור והנסיבות לא חלק על עובדות אלו.

14. תאור הארוע כפי שבא לידי ביטוי בתמונות ת/2 הינו תאור של נסיבות שלא ניתן היה לחזותן מראש ולכן גם לא ניתן היה למנוע את תוצאותיהן. הגובה בו חדרה אותה גרוטאה לתוך שטח המוסך ועומק החדירה הינם כה בלתי צפויים שאין לצפות משומר שכר לשער ולו ברמז כי הרכבים  הנמצאים בשטח המוסך ואשר מוגנים ע"י קיר יפגעו מ"גזירה משמים" כפי שהגדירה ב"כ הנתבע ובמיוחד שלא היה ביטוי לאפשרות של פעילות מסוג זה עד לרגע ההתרחשות עצמה ולכן איני סבור כי יש להטיל חבות כלשהי על הנתבע. התנהגותו של מפעיל המנוף שהגיע לראשונה לזירת הארוע ביום התאונה הינה כה בלתי צפויה והעברת גרוטאת הרכב בשמי המוסך והצנחתו על גג רכבו של התובע מלמעלה הינה בבחינת גורם זר מתערב המנתק גם כל קשר סיבתי בין הארוע לבין התנהגות הנתבע.

15. זה השלב להזכיר כי גם התובע לא סבר כי הנתבע אחראי לנזקיו בעת הגשת תביעתו. רק בחלוף שנה ושמונה חודשים מיום הארוע ושבעה חודשים לאחר שהוגשה התביעה ומשיקולים לבר משפטיים בחר התובע להוסיף את הנתבע למסכת התביעה. כפי שניתן לראות מנימוקי הבקשה לתיקון כתב התביעה, (בש"א 14929/06) וממה שהוכח מעדויות התובע והנתבע, כל המידע הרלבנטי לבירור אחריות הנתבע היה בידיעת התובע כבר בעת הגשת כתב תביעתו המקורית אלא משלא הצליח לאתר את מפעיל המנוף והתובע החל לחשוש לאפשרות גביית המגיע לו מהנתבע מס' 1, נזכר התובע לפתע בקיומו של הנתבע כמזיק.  לאחר שמיעת  העדויות התרשמתי כי התובע נהג בכפיות טובה כלפי הנתבע, הנתבע מרצון טוב סייע לתובע, תיקן את רכבו, גילה אורך רוח באשר לתשלום עבור העבודה שביצע ואף היה נכון לממן לתובע את אגרת המשפט,  התובע פרש רוחב לב זה בצורה לא נכונה ורק גרם נזק והוצאות לנתבע שהיטיב עימו.